רבי מנחם ציוני
| לידה | תחילת המאה ה-14 |
|---|---|
| פטירה | סביב 1410 |
רבי מנחם ציוני (או ציון, בין השנים 1340–1410 בערך) היה מקובל, ופייטן, מחכמי אשכנז. התפרסם בעיקר על ידי ספרו "ציוני" על התורה, בו ליקט פירושים שונים על התורה, על פי תורת הנסתר.
ביוגרפיה
נולד בעיר שפיירא שבגרמניה לרבי מאיר, ואמו של רבי מאיר נקראת "יינטא", שהייתה בתו של רבי יקר בן רבי שמואל מקולוניה[1]. חיבר שני ספרים, ספר ה"ציוני" וספר "צפוני ציוני".
בצעירותו נסע לירושלים ולמד בישיבתו של רבי יצחק מבילשטיין. את השם שאימץ לו ולספריו "ציוני" הוא בחר בגלל לימודו בירושלים כדבריו בהקדמתו לספר. אחר כך חזר לפרנקפורט. ובשנת קל"ג היה בקלן. ובשנת קמ"ח, היה גר בוונציה.
חיבר עשרות שירים, בהם נוכחות רבה לציון. בין היתר הוא ככל הנראה מחברה של קינה בשם "ציון מעון חשקי" שהופיעה בספר קינות שהודפס בלובלין בשנת קע"ז, אשר האקרוסטיכון שלה הוא "מנחם ציון בן הרב רבי מאיר מלא דבר חזק".
ספרו 'הציוני'
הספר מבוסס על ליקוט מספר הזוהר וספר הבהיר, וכן מדברי הראשונים ביניהם אמונות ודעות לרב סעדיה גאון, הרמב"ם במורה הנבוכים, אברהם אבן עזרא, הרמב"ן ועוד (בפרשת וישב הוא מביא מדברי הרשב"א).
בהיותו פייטן ומשורר, מתאפיין גם ספרו בשימוש בכלים אלו. בראשי וסופי פרקיו מופיעים חרוזים, בראש הספר מופיע שיר, ובסופו עוד שניים. באחד מהם הסביר שמקור שם הספר הוא על שם מקום לימודו:
ו"ציוני" קראתיהו גלל כי בהר ציון למדוני חסידים
המחבר סיים לכתוב את הספר בשנת קמ"ד.
הספר נדפס לראשונה בעיר קרימונה בשנת 1559 בכתב רש"י, אך הוצאה זו נשרפה כפי הנראה כחלק מגזירת שריפת התלמוד. הספר נדפס שנית בשנת 1560 באותיות מרובעות. בשער הספר נכתב ”ספר ציוני ביאור על התורה על דרך האמת להחכם השלם הקדוש רבי מנחם ציוני בן מהר"ר מאיר זלה"ה ממדינת שפיירא”.
על הספר
החיד"א בספרו "שם הגדולים" שיבח את הספר בדברים: ”ציוני חיברו רבי מנחם ציוני על התורה על פי סוד ויש בו חידושים נוראים ובנה ספרו על הזוהר וספר הבהיר...”.
רבי יוסף שלמה דלמדיגו עשה פירוש על הספר.[2]
ברבים מספרי האחרונים הובאו דברים בשם ה"ציוני", ביניהם השל"ה[3] רבי שמשון מאוסטרופולי[4] המגלה עמוקות וכן המגן אברהם[5], ורבי אברהם ראובן הכהן סופר בילקוט ראובני[6] ועוד.
הפולמוס אודות הספר
על אף שהספר נזכר ברבים מספרי האחרונים, יש שפקפקו בכשרותו של הספר, בעקבות מספר פירושים שנמצאו בו. אחד מהחידושים שעוררו את הפולמוס הם דברים שנכתבו בו בשם רבי יהודה החסיד על הפסוק "אז ישיר ישראל":
אז ישיר - ”זה הלל הגדול, אחר שניצולו מסיחון ועוג ועברו נחל ארנון נעשה זה השיר. והיה כתוב בחומש עד שבא דוד המלך עליו השלום והסיר מזמורים דמשה וחיברם בתהלים"” (פרשת חוקת)
רבי משה פינשטיין טען כי דברים אלו בעניין דוד המלך הם דברי כפירה:
אחרי כתבי השיגו הספר ציוני של ר' מנחם ציוני ומצאתי מה שמר פ' אמר לכם שמביא זה בשם הרי"ח, אבל זה אינו מתרץ כלום שודאי הוא כפירה בתורה ומי שיאמר זה הוא כפירה בתורה וגם ענין גדוף על דוד המלך, ולא ידוע לנו בברור מי הוא ר' מנחם ציוני וכנראה שהעתיק מה שנמצא באיזה ספר על שם ריה"ח בלא עיון, ואני הייתי אומר שאסור למכור ולקנות גם ספר ציוני מאחר שנמצא דבר כפירה זו וטוב לכתוב זה לגדולי א"י
— שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קיד
אך יש מהאחרונים שדחו את דבריו, מאחר שרבים מגדולי האחרונים הזכירוהו בספריהם, ונדחקו לבאר את דבריו באופן שלא יסתור את עיקרי האמונה וההלכה. כך למשל כתב הרב מנשה קליין לאחר שהביא רשימה של אחרונים שהזכירהו:
ובכל העולם כולו יצא שמו ואומרים עליו מקודש מקודש, הוא קדוש וגופו טהור וספרו קדוש כאחד השרפים העומדים ממעל לו והוא רחום יכפר
— שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן קב
חידושים שונים מהספר
בפרשת בלק כתב ”ונראה מדעת רבותינו ז"ל כי משה רבינו ע"ה חיבר ספר לבד מה שכתוב בתורה, ולשם סיפר כל הענין באורך, ונאבד הספר ההוא, כמו שנאבדו ספרים מכלל כ"ד ספרים המקודשים מרוב אורך עול הגלות, וטיט הצרות אשר טבענו בו אנחנו ואבותינו” (פרשת בלק).
בפרשת תרומה הזכיר העניין שיש לכתוב את ספרי התורה על פי סדר "ווי העמודים": ”הנהיגו הקדמונים לכתוב ספר תורה ווי' העמודים. והוא סוד שם יהו'ה ונקודו שב"א חולם מלאפי"ם בפסוק הר"חב פי"ך ואמלא"הו ופי"ו המ"לאך” (פרשת תרומה).
בפרשת שלח לך התיחס לפולמוס מכניסי רחמים וצידד בעד אמירת הפיוט מכניסי רחמים: ”וטעם מה שאמר ויבואו עד חברון: דעת מה שאמרו חז"ל כי הלך כלב ונשתטח על קברי אבות ואמר: אבותי בקשו עלי רחמים לפני הקב"ה שאנצל מעצת מרגלים". ומאמר זה יחסום פי המדברים שאין לומר "מכניסי רחמים". וגם אמרו חכמים במסכת תענית: "למה יוצאין בבית הקברות כדי שהמתים יבקשו רחמים עלינו”[7].
צפוני ציוני
ספר נוסף שחיבר נקרא "צפוני ציוני", והוא עוסק בעיקר בענייני שדים וחכמת הכישוף ובסודות טעמי המקרא והסברים בפסוקים על פיהם. בהקדמתו כתב שחיבר חיבור זה נגד אותם המכחישים מציאות השדים וחכמת הכישוף וכך כתב:
אני הגבר, צל עובר, העליתי אבר... ראיתי ומצאתי מאנשים והגים בסדר נזיקין, ושיחות דקלים מחזיקים, ובילדי נכרים מספיקים, בספרי פלוסופים לאובדן ומות, ומכחישים זכר כל בריות הנמצאות, הגדולות והנוראות, מציאות השדים ואיכותם, הוויתם וסיבתם, וחיוב מציאותם עמוקים, והדברים עתיקים...
לקריאה נוספת
- ישראל פלס, "רבינו מנחם ציון (הציוני)", מוריה, יא [ה–ו] (ניסן תשמ"ב).
קישורים חיצוניים
- הספר "ציוני" לקריאה, באתר "ויקיקבלה"
- ציוני, מנחם בן מאיר, צפוני ציוני, תשמ"ה, באתר אוצר החכמה
- כתב יד, ציוני, מאה 15, לונדון, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
מנחם בן מאיר ציוני, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ כפי שכתב בעצמו בכתב ייחוס שלו, נדפס ב"המזכיר", ט, עמ' 24.
- ^ כן כתב תלמידו בהקדמה לספרו תעלמות חכמה יוסף שלמה דלמדיגו, תעלמות חכמה, באתר היברובוקס.
- ^ במקומות רבים, ראו למשל פרשת בלק בהערה, ועוד.
- ^ בספרו ניצוצי שמשון פרשת קרח.
- ^ על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ה', סעיף א'.
- ^ כמעט בכל פרשה.
- ^ מנחם בן מאיר ציוני, ספר ציוני, מהדורת קרימונה, ספר במדבר, פרשת שלח לך, באתר היברובוקס.
מנחם ציוני36252029Q6816382