רבי יששכר בער קאהן
 | |
| תמונת קברו בעיר סענזשארדש | |
| לידה |
לערך שנת ה'תק"צ היידושאמשון, הונגריה |
|---|---|
| פטירה | ג' באייר ה'תרפ"ג |
| מדינה |
 הונגריה |
| מקום פעילות | ארדה-סנזשארץ, טרנסילבניה |
| תחומי עיסוק | אב"ד סענזשארדש |
| חיבוריו | בינת יששכר על התורה, שוא לכם משכימי קום נגד הציונות |
| בת זוג | טילא לבית הירש |
| אב | רבי יעקב קאהן |
| אם | שרה קאהן |
| חותן |
|
רבי יששכר בער קאהן (ה'תק"ץ - ג' באייר ה'תרפ"ג) היה אב"ד סענזשארדש (ערדא־סענזשארץ), Erdőszentgyörgy (אנ') שבטרנסילווניה וראש הישיבה בה.
קורות חייו
נולד לרבי יעקב קאהן בעיירה שאמשון (בכתיב יידישאי: שמאשון) הסמוכה לדברצן. נתייתם כבן תשע וגדל אצל קרובי משפחתו בדרצ'קה. בימי בחרותו למד אצל רבי אשר אנשל יונגרייז ה"מנוחת אשר", רבי יואל צבי ראטה בעל 'בית היוצר', רבי שמואל שמעלקא קליין בעל צרור החיים, ורבי ירמיה לעוו רבה של איהל.
נשא בזיווג ראשון את בתו של רבי מאיר אברהם בעל 'פרי צדיק' ורבה של טשאבא, לאחר פטירתה נשא בזיווג שני את אחייניתה בת גיסו רבי יצחק יוסף בלייך רבה של גאווע, ממנה נולד בנו רבי ירמיה. לאחר פטירת רעייתו השנייה נישא בשלישית לאלמנתו של הרב משה שטיין, רבה של ארדה-סנזשארץ (אנ') (ערדעסענזשארץ) שנפטר בדמי ימיו[1], ומילא את מקומו ברבנות העיר, כשהוא דואג לבניו וחתניו של קודמו ומסדר להם מינויים כרבנים בערים שונות.[2]
רבנות
בשנת ה'תרי"ב מונה על ידי רבו רבי ירמיה לעוו רב העיר איהל, לשמש כדיין לצד רבו. הוא שימש בתפקיד זה עד שנת ה'תרל"ה (1875).
בהיותו בן 22 שנה, בשנת ה'תרי"ב (1852), מונה על ידי רבי ירמיהו לעוו לדיין בעיר אויהל. הוא שימש בתפקיד זה עד שנת ה'תרל"ה (1875). בצעירותו הדפיס את ספרו של הרב יחזקאל לנדא מפראג "דגול מרבבה" על שולחן ערוך חלק יורה דעה, מתוך כתב ידו של המחבר (אונגוואר תרכ"ד).
בשנת ה'תרל"ו [3] נקרא לשמש כרבה של סענזשארדש (ערדעסענזשארץ)[4], מחוז אודוורהי (אנ'), בה הקים ישיבה לבחורים[5]. הוא שימש ברבנות למעלה מארבעים שנה[6]. מתוקף אישיותו היה הרב קאהן בעל השפעה, והפך את העיירה למרכז תורני גדול בכל המחוז.[7] בתקופה זו טיפל בין השאר בגיורם של קבוצת "שומרי שבת" בבוזודויפאלו, אשר בדומה לסובוטניקים קיימו זיקה היסטורית ליהדות.[8]
בשנת ה'תרע"ו נאלץ לעזוב את העיר מלחמת העולם הראשונה, ונמלט לווארשהלי, אז העביר את הרבנות בסענזשארדש לבנו הרב גרשון מנחם קאהן.[9] בווארשהלי התפרסם כאיש קדוש ובעל מופת, ואף קיבל פתקאות כאדמו"ר.
הרב קאהן שימש בתפקידו בארדה-סנזשארץ עד שנת ה'תרע"ז (1917), אז העביר את התפקיד לבנו רבי גרשון מנחם קאהן[10]. לאחר מכן עבר לטרגו מורש (וואשארהיי), שם התפרסם כאיש קדוש ובעל מופת, ואף קיבל פתקאות כאדמו"ר.
נסע לרבי יהושע רוקח מבעלזא, ורבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא, ורבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל 'ייטב לב'[11].
הדפיס את הספר דגול מרבבה לרבי יחזקאל לנדא על שולחן ערוך חלק יורה דעה, מתוך כתב ידו של המחבר (אונגוואר תרכ"ד).
נפטר כבן 93 ביום ג' באייר ה'תרפ"ג ונקבר בעיר סענזשארדש, כאשר ציווה את הנוסח המדוייק שיכתב על מצבתו, וכן הורה שלא לבנות אוהל על קברו, ולאחר שבני העיר עברו על דברו נפל האוהל ונשברה מצבתו[דרוש מקור].
דעותיו
בשנת ה'תרס"ד (1904), כאשר נערך בפרשבורג הקונגרס הראשון של תנועת המזרחי, פרסם בירחון הרבני "תל תלפיות" קריאה לרבני המדינה להצטרף לתנועה הציונית תוך שהוא מנמק שאף שראשיה "פורקי עול תורה", הם "הכניסו צווארם בעול הצלת נפשות לשמור את אחינו בית ישראל מצרות" ותיקונם יבוא באמצעות קיום מצוות ישוב ארץ ישראל[12], כעבור זמן קצר חזר מדעתו וחתם לצד 120 רבנים על "קול קורא" נגד קונגרס זה[13]. בה'תר"פ נאם באסיפת הרבנים שהתקיימה בגרוסוורדיין נגד ציונות ותנועת המזרחי ואסר להתחבר איתם[14]. יקותיאל יהודה זהבי כותב כי השינוי בעמדתו היה באילוץ רבנים קנאים[15].
בתרפ"א, בהיותו כבן 90, כתב את הקונטרס "שוא לכם משכימי קום" בגנות הציונות[16]. בקונטרס נכתב שרעיון התנועה הציונית נוגד לשלוש השבועות והוא חילול ה'[17]. נוספה גם הוראה לשרוף את כתבי הציונים כדין ספרים חיצונים ולבער את קופות הצדקה שלהם לתמיכה ביהודי ארץ ישראל[18]. לפי יקותיאל צבי זהבי כתיבת הקונטרס הוטלה עליו על ידי רבנים מתנגדי ציונות כתשובת המשקל על עמדותיו הקודמות.
משפחתו
- בנו, רבי ירמיה, תלמיד בעל ה'ערוגת הבושם'. כיהן כדיין בסלטאפינא ובנאסויד. וכרבה של ניאראד.[19]
- בנו, רבי גרשון מענדל, חתן רבי יצחק מאיר וידמן אב"ד מאסיף. ממלא מקומו בסענזשארץ. נספה בשואה.
- בנו, רבי משה זאב, ממלא מקומו בוואשערהעלי.
- חתנו רבי שלמה זלמן ליכנשטיין שימש כרבן של סקלי קרסטור (אנ'), סיגישוארה (שסבורג) ובקליאן (בעטלאן). נספה בשואה[20].
ספריו
- בינת יששכר – שני חלקים: על חמישה חומשי תורה, וכן לקט דברי מוסר מתוך "יערות דבש" לר' יהונתן אייבשיץ[21], סאין תרפ"ד (נדפס בשנה שלאחר פטירתו בידי בנו)
- שו"ת בינת יששכר – שו"ת וחידושים, ברוקלין תשל"ט וניו יורק תשמ"א
- שוא לכם משכימי קום, באתר היברובוקס, נגד ציונות.
לקריאה נוספת
- 'הרב ר' יששכר בער במוהר"י קאהן', בתוך: שמואל נח גוטליב, אהלי שם, פינסק תרע"ב, עמ' 271
- הקדמת נכדו הרב משה הלל קאהן לשו"ת בינת יששכר – ניו יורק תשמ"א
- יצחק יוסף כהן, "ר' יששכר בער ב"ר יעקב כהן קאהן", בתוך: חכמי טראנסילוואניה, עמ' 123–124, ירושלים תשמ"ט.
- ברוך טרקטין ולוסיאן-זאב הרשקוביץ, אנציקלופדיה ליהדות רומניה, כרך ב, ירושלים תשע"ב, עמ' 545
קישורים חיצוניים
- כתבה אודותיו, דור דור וסופריו (גליונות) - תשפ"ב, תשפ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
יששכר בער בן יעקב קאהן (1834-1923), דף שער בספרייה הלאומית- אשכול אודותיו, באתר אייוועלט (ביידיש)
הערות שוליים
- ^ ראו: מור"ר משה ז"ל שטיין, בספר: מליצי אש, של רבי אברהם שטרן, עמוד 19, אות לז
- ^ יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' יא ועמ' 245
- ^ לאחר נישואיו לאלמנת רבה של העיר.
- ^ על פי הכתוב במצבה.
- ^ 'ארד'ו-סאנט-ג'ורג' (ערדא-סענדזשארץ)', בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה, ירושלים תשס"ט, עמ' 46
- ^ אז נמלט לוואשרהלי בשל מלחמת העולם הראשונה.
- ^ יהודה שוורץ, מורשת רבני הונגריה, חדרה תשמ"ז, עמ' 105–206
- ^ יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' רה-רו; בינת יששכר, יו"ד סי' נה-נו
- ^ על אודותיו ראו: הרב ישכר בעריש עסטרייכר, 'רבי גרשון מענדל קאהן הי"ד אב"ד ע. סענזשארץ', עלי זיכרון 41, כ"ג כסלו תשע"ח, עמ' נב-נז
- ^ על אודותיו ראו: הרב ישכר בעריש עסטרייכר, 'רבי גרשון מענדל קאהן הי"ד אב"ד ע. סענזשארץ', עלי זיכרון 41, כ"ג כסלו תשע"ח, עמ' נב-נז.
- ^ הקדמת בניו לספר 'בינת יששכר'.
- ^ תל תלפיות, תרס"ד, עמ' 170 ([יב, יט] תמוז תרס"ד, עמוד אחרון).
- ^ תל תלפיות יב, עמ' 200 [יב, כב, חצי אב תרס"ד].
- ^ שוא לכם משכימי קום עמוד ה
- ^ יקותיאל צבי זהבי, בימי מצור ומצוק, תשנ"ג, עמ' 19, באתר אוצר החכמה
- ^ יקותיאל צבי זהבי, בימי מצור ומצוק, תשנ"ג, עמ' 19, באתר אוצר החכמה
- ^ שוא לכם משכימי קום עמוד ב
- ^ שוא לכם משכימי קום, עמודים ה ו
- ^ ראו: מארמארוש – ספר קהילה, תל אביב תשמ"ג, עמ' 387
- ^ 'ר' שלמה זלמן ב"ה יהודה ליכטנשטיין', בתוך: יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, ירושלים תשמ"ט, עמ' 147
- ^ לקט זה נדפס בנפרד מחדש תחת הכותר "לקוטי מוסר מספר יערות דבש" בארצות הברית תשל"ה ובני ברק תשמ"ה.
