סיגישוארה

סיגישוארה
Sighişoara
מדינה	רומניה
מחוז	מוּרֶשׁ
חבל ארץ	טראנסילווניה
ראש העיר	יוֹאן דוֹרין דנֶשאן; (Ioan Dorin Dăneşan)
תאריך ייסוד	יישוב דאקי מהמאה ה-3,; יישוב סאקסוני מהמאה ה-12
אזור זמן	UTC +2
	http://www.sighisoara.org.ro
	(למפת רומניה רגילה) בוקרשט קלוז' נאפוקה טימישוארה יאשי קונסטנצה קראיובה גאלאץ בראשוב פלוישט אוראדיה אוקראינה מולדובה אוק. בולגריה סרביה הונגריה ס. הים; השחור; סיגישוארה

סיגישוארה (ברומנית: Sighişoara, אלפבית פונטי בינלאומי: sigiˈʃo̯ara; בגרמנית: Schäßburg, נהגה "שֶסְבּוּרְג"; בהונגרית: Segesvár, נהגה "שֶגֶשְוָואר") היא עיר במחוז מורש, בחבל ההיסטורי טרנסילבניה ברומניה. העיר העתיקה של סיגישוארה, אשר נבנתה בימי הביניים והשתמרה היטב במצבה המקורי, הוכרה^[1] ב־1999 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה

ההתיישבות במקום החלה על ידי הדאקים במאה ה-3 לספירה. הרומאים הקימו במקום מצודה. במאה ה-12 הזמין מלך הונגריה גרמנים סאקסונים (הסאשים), ליישב ולבנות ערים בטרנסילבניה. הגרמנים הקימו גילדות רבות של מסחר ואומנות, כך שהעיר התפתחה כמרכז למסחר ואומנות במרכז אירופה. ישנן עדויות כתובות לכך שב־1191 היה יישוב סקסוני פעיל במקום שבו נמצאת היום סיגישוארה. ב־1280 העיר הייתה ידועה בשם הלטיני Castrum Sex, וב־1298 בשם הסקסוני Schespurch resp. Schaesbrich. ב־1337 סיגישוארה הפכה למרכז המלכותי וקיבלה ממשפחת המלוכה ב־1367 את התואר העירוני "Civitas se Segusvar".

במשך מספר מאות, העיר מילאה תפקיד אסטרטגי ומסחרי חשוב בשולי מרכז אירופה; סיגישוארה הפכה לאחת הערים החשובות בטרנסילבניה. אוּמנים מכל רחבי האימפריה הרומית ה"קדושה" ביקרו בה. בעלי המלאכה שלטו בכלכלה העירונית ובנו את הביצורים המגינים על העיר. הנסיך הולאכי ולאד השלישי (המשפד), שנולד והוגלה אל העיר, הטביע בה מטבעות (שהטבעתם באותה תקופה הייתה בחזקת בית המלוכה ההונגרי בממלכת הונגריה) והוציא את המסמך הראשון שבו אוזכר שמה הרומני של העיר, "סיגישוארה". אומדים כי במהלך המאות ה־16 וה־17 היו בסיגישוארה כ־15 גילדות ו־20 תחומי מלאכת יד. פַּסָּל הבארוק אליאס ניקולאי חי בעיר.

יחד עם כלל טרנסילבניה, הייתה העיר תחת שלטון האימפריה הרומית ה"קדושה" (משנת 1806 נקראה האימפריה האוסטרית ומשנת 1867 האימפריה האוסטרו-הונגרית). בשנת 1849 התמרדו ההונגרים וביקשו עצמאות. השלטונות ביקשו את עזרת הצבא הרוסי לדיכוי המרד. ב־31 ביולי 1849 נערך הקרב בין הרוסים והמורדים ההונגרים במישור אלבשט שליד סיגישוארה (קרב Segesvár) ובו הובסו המורדים הונגרים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הועברה סיגישוארה עם כלל חבל טרנסילבניה לרומניה.

המרכז העתיק של סיגישוראה עם הבתים העתיקים, החומות, מגדלי השמירה ובראשם מגדל השעון, הוכרו בשנת 1999 על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מדי שנה, בסוף חודש יולי, נערך פסטיבל ימי הביניים בעיר העתיקה. העיר העתיקה ממוקמת גבוה מהעיר החדשה - מעין גבעה מוקפת חומה, לכן הכניסות צרות והמעבר צפוף כפי שנראה בתמונות שלהלן.

דמוגרפיה

על פי מפקד משנת 2002, מנתה אוכלוסיית סיגישוארה 32,304 איש, אשר הרכבם האתני היה:

24,571 רומנים (76.06%)
5,934 הונגרים (18.36%)
1,135 צוענים (3.51%)
623 גרמנים (1,92%)
אחרים (0.15%)

אמונתם הדתית הייתה:

אוכלוסיית העיר לאורך המאה האחרונה:

1912	1930	1948	1956	1966	1977	1992	2002
10913	13033	18284	20363	25109	33072	36170	32304

אתרים מרכזיים

האתר המרכזי שמושך תיירים רבים, וגם הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, הוא העיר העתיקה של סיגישוארה. העיר נשמרה היטב, על חומותיה, מתקופת ימי הביניים וניתן לראות בה סגנונות אדריכלות ואמנות מגוונים. בעיר פעלו בעלי מלאכה רבים שנתנו את אותותיהם על פני העיר.

נקודת הציון המרכזית בעיר היא מגדל השעון. גובהו 64 מטרים והוא נבנה בשנת 1556 על הגבעה של המצודה. במעלה המגדל ישנו מוזיאון היסטוריה, וכן נקודת תצפית על כל העיר.
מצודת סיגישוארה היא מבנה סקסוני מפואר מהמאה ה־12, שמהווה את המרכז ההיסטורי של העיר העתיקה.
בית הולדתו של ולאד השלישי (המשפד) (ולאד צפש), נסיך ולאכיה הידוע בכינויו "המשפד", מהווה אתר עלייה לרגל לתיירים רבים בשל הסיפור המפורסם "דראקולה". בסמוך לביתו ישנו פסל ראשו של המשפד.
מוזיאון כלי הנשק, הממוקם בסמוך לבית הולדתו של ולאד צפש. המוזיאון קטן אך מכיל מבחר מכלי הנשק שיוצרו בימי הביניים בעיר.
גרם מדרגות אבן, המקורה על ידי גג מעץ, מוביל לכנסייה שבראש הגבעה לבית הקברות של העיר העתיקה. בכנסייה ניתן למצוא פרסקאות וקריפטה. הכנסייה נבנתה במיקום שבו היה המבצר הרומאי הקדום. בבית הקברות הסמוך לכנסייה ניתן להבחין במצבות גרמניות רבות.