רבי ישראל יצחק קאליש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "הרבי מוורקא" מפנה לכאן. לערך העוסק בבנו רבי מנדל מוורקא, ראו רבי מרדכי מנחם מנדל קאליש.
רבי ישראל יצחק קאליש
לידה ה'תקל"ט
זלושין, פולין
פטירה כ"ב בניסן תר"ח
כינוי הרבי הזקן מוורקא
מקום קבורה וורקא
מקום מגורים וורקא שבפולין
רבותיו רבי שמחה בונים מפשיסחה
אב רבי שמעון בעל רחמנות
צאצאים רבי מרדכי מנחם מנדל מוורקא
אדמו"ר מוורקא ה־ראשון
תקפ"טתר"ח

רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא (תקל"ט - כ"ב בניסן תר"ח) היה מנהיג חסידי בן המאה השישית לאלף השישי. אבי חסידות וורקא ממנה יצאו מספר חסידויות הקיימות עד היום. הוא ידוע בעיקר בשמו השני, ונקרא בפי כל רבי יצחק מוורקא.

תולדותיו

נולד כילד שמיני לאחר שבע בנות בעיירה זלושין, ליד קאליש במערב פולין למשפחה רבנית המתייחסת אל רבי מרדכי יפה המכונה "הלבוש". אביו רבי שמעון היה סוחר סדקית שנהג להפריש חצי מרווחיו לצדקה וכונה בשל כך "בעל הרחמנות". בהיותו בן 14 נישא לרחל, בתו של מאיר מז'אריק שאף הוא היה סוחר. שני האבות סיכמו את השידוך בשוק.

לאחר חתונתו החל את התקרבותו לחסידות על ידי רבי דוד בידרמן אבי חסידות לעלוב. הלה קירבו אל החוזה מלובלין, ושם גם הושפע מ"היהודי הקדוש מפשיסחה". בשנת תקע"ה נפטרו שלושת רבותיו, והוא פנה לרבי שמחה בונים מפשיסחה, תלמידו וממלא מקומו של "היהודי הקדוש", ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו. עד מהרה התבלט בחצרו של ר' שמחה בונים. לאחר פטירתו של רבי שמחה בונים, בשנת תקפ"ז התפלגו החסידים. חלקם, בראשות רבי יצחק מאיר אלתר ורבי חנוך הניך מאלכסנדר הכתירו את רבי מנחם מנדל מקוצק, וחלק אחר בראשות רבי יעקב אריה מרדזימין, רבי שרגא פייבל מגריצא, רבי זושא מפלוצק ועוד, פנה לרבי יצחק שיכהן כאדמו"ר. רבי יצחק סירב ותמך ברבי אברהם משה מפשיסחה, בנו של רבי שמחה בונים. באותה תקופה התקבל לרב בעיירה גוברטשוב. בהמשך נטש את הרבנות ועבר לכפר רודה, שהיה בחכירתה של תמריל ברגסון, שאצלה עבד. שנתיים לאחר פטירת רבי שמחה בונים נפטר גם רבי אברהם משה, ורבי יצחק ניסה לשכנע את החסידים לקבל את מנהיגות רבי מנחם מנדל מקוצק. חסידיו סירבו ודרשו שהוא יכהן באדמו"רות וכך היה. הוא עזב את רודה עקב מחלוקת, ועבר לוורקא, שם הקים את חצרו, פתח בית מדרש, והעמיד אלפי תלמידים וחסידים.

חלק ניכר מפעילותו הקדיש לענייני הציבור, ולמאבק בהשכלה. בשנת ה'תר"ו נפגש עם משה מונטיפיורי יחד עם רבי יצחק מאיר אלתר וניסה לשכנעו להצטרף למאבק כנגד גזירות על הלבוש היהודי.

רבי יצחק עמל להחדיר בחסידיו ובתלמידיו ענווה, אחדות ואהבת רעים, תוך שהוא עוסק בפנימיות התורה וצירופי אותיות השם. הוא מבאר כי גם הרוע הוא חלק מהבריאה ומהתוכנית האלוקית ואין האדם צריך לחוש עצמו כקורבן אלא כשותף של הבורא. לדבריו על האדם לצאת ממצב הפחד ובעזרת אמונה בעצמו ובה' לשנות את העולם. אם בני האדם יעשו כך, תהייה אפשרות לקיומה של ממלכת השמיים על פני האדמה והמשיח יגיע.

עבודת ה' של חסידי וורקא הייתה משולבת בשירים, בנגינה, בריקודים ובשתיית משקאות חריפים. חסידי וורקא נודעו לכל כ'אמני השתיה' (החריפה) שכן נהגו להסב יחדיו בכל הזדמנות וללגום לחיים, על פי מאמר חז"ל: "גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות".

נפטר ביום טוב אחרון של פסח ה'תר"ח ונקבר בבית הקברות בוורקא. מעט מדברי תורתו וסיפורים אודותיו כונסו לספרים אהל יצחק, בית יצחק ושמועת יצחק.

אחר פטירתו מילא את מקומו רבי שרגא פייבל מגריצא, וחצי שנה לאחר מכן, עם פטירתו, פנו החסידים אל בני רבי יצחק. רוב החסידים בחרו בבנו הצעיר רבי מנחם מנדל קאליש, תלמידו של האדמו"ר מקוצק, שהיה שתקן וצנוע. חלק קטן בחר בבנו הבכור, שהיה מפורסם כתלמיד חכם, רבי יעקב דוד קאליש, שכיהן באמשינוב, וממנו יצאה חסידות אמשינוב. כמו כן החל לכהן תלמידו רבי יעקב אריה מרדזימין.

מלבד שני בניו, היו לו עוד לפחות ארבע בנות: צפורה אשת הרב צבי מרדכי בונהרד (בנו של רבי אברהם משה מפשיסחה), דבורה אשת הרב אהרן זקהיים מנדרזין, שרה חוה אשת הרב ישראל צבי ובלומא אשת הרב אברהם מאיר מושקט מביאלוברזיג (בן רבי ישעיה מושקט מראדוויל).

מלבד החסידויות מענף וורקא, גם חסידות אלכסנדר וחסידות סטריקוב רואים עצמם כממשיכי דרכו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0