רבי יעקב בצלאל שניידר

הרב יעקב בצלאל פייגון שניידר (1842–1916) היה מורה, רב, דיין, שוחט ובודק בעיירה בלוגורודקה שברוסיה (כיום אוקראינה).

תולדותיו

שניידר נולד בעירה שפטובקה (שעפטאווקע) שבמחוז זסלב, בפלך ווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, לרב פנחס פייגון, שהיה שוחט ובודק בשפטובקה. לפי מסורת המשפחה שניידר הוא צאצא של המהר"ל מפראג ששמו המלא היה ר' יהודה לייב בן בצלאל.

כשהיה בן חמש לערך התייתם שניידר מאביו. אחיו הבכור יצחק-אייזיק ואנשי חסד מעיר מולדתו, ובמיוחד נכדיו של הצדיק מקאריץ, השגיחו שילמד תורה. משחר ילדותו התבלט כתלמיד חכם, כשהיה בן 14 השיאוהו לבת גילו ומאז חי בעיירה בלוגורודקה והיה למו"צ (מורה צדק). בטרם מלאו לו 18 שנה התמנה לשו"ב ושימש כרב, כדיין וכפוסק. בנעוריו אימץ את שם המשפחה שניידר, כדי להימנע מגיוס לצבא הצאר.

למדנותו ודבקותו בהלכה ובדרך התורה הביאו לו פרסום, הוא קיים קשר הדוק עם רבנים בתחום המושב בנושאים הלכתיים, ומעל חמישים שנה לימד, למד ועסק בצורכי ציבור מבלי לקחת תמורה כספית.

בתמוז תרס"ז (1907) נסע לארץ ישראל והתיישב בירושלים, ממנה כתב מכתבים בעברית אל קרוביו ואל ידידיו בעיירה בלוגורודקה. בין היתר תיאר בהתרגשות גדולה את ביקורו בכותל המערבי, את הקדשת כל זמנו ומרצו ללימוד ולתפילות בכולל שבמאה שערים, ואת פלפוליו עם רבנים. כן נענה לבקשות שהופנו אליו לבדוק את רישומי החלוקה, ושלח מכתבי המלצה התומכים ברב האחראי לכספי החלוקה, בעקבות מחלוקות שהתעוררו.

לאחר שישב כשנתיים בירושלים, חזר אל משפחתו וקהילתו בבלוגורודקה, ובשנת 1916 נפטר בגיל 74.

בתקופתו של שניידר מנתה הקהילה היהודית בעיירה בלוגורודקה כאלפיים יהודים, והוא שימש להם מנהיג דתי ורוחני. לאורך השנים הוא ניהל משא ומתן בשאלות ותשובות בהלכה עם גאוני דורו, וספרו הראשון שושנת-יעקב מבוסס במידה ניכרת על תכתובת זו שניהל, ועל סיכום של למעלה ממאה ספרים של פוסקים ראשונים ואחרונים. לאחר שהופץ ספרו הראשון, ביקשו ממנו אנשי הקהילה כי יוציא גם ספר שעניינו במצוות ובמנהגים היומיומיים, לכן כתב את ספרו השני, המיוסד אף הוא על שאלות ותשובות.

במכתביו הוא מדגיש את היותו של כל הציבור ערבים זה לזה, וכי למעשיו של אדם יש השפעה על סובביו, לכן חובה על כל יהודי ללכת בדרך התורה, החסד והאחריות ההדדית. הוא מצווה על ילדיו ונכדיו לא לפרסם את תיאורי הקשיים של החיים בירושלים, כדי שלא לרפות את ידיהם של המתכננים לעלות לירושלים, וכדי שלא למנוע מאף אדם את עשיית המצווה של עלייה לארץ -ישראל ואת מימוש החלום להיקבר באדמת הקודש. למרות הקשיים, הוא מביע התרוממות רוח משהותו בעיר הקודש, מהיותו חופשי לעסוק יומם ולילה בלימוד, בתפילה ובמצוות התורה.

ספריו

בשנת 1902 פרסם את ספרו "שושנת יעקב" שבו לקט דינים מחודשים בנושא הלכות טרפות עצמות ע"פ סדרו של הלבושי שרד, מאת ר' דוד שלמה אייבשיץ.

ספרו השני "הלכות פסוקות" הופיע בירושלים ב-1908, וכלולים בו דינים על אודות סדר התפילה שחרית וערבית, דיני הפסק בברכת ציצית ותפילין, נטילת ידיים וסעודה, וכו'.

בשני ספריו כלולות למעלה מעשרים הסכמות של גאוני דורו, ובהם רבי אליעזר הכהן חריף, ראב"ד בעיר זאסלב, רבי יחיאל מיכל בן חיים, אב"ד בעיר סלאוויטא, רבי שאול חיים הלוי הורוויץ מירושלים.