רבי יונה קרפילוב
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות רבנית ריקה.
הרב יונה קרפילוב ("יונה מינסקר") (ה'תרס"ט 1909, מינסק - א' בתמוז ה'תש"א 26 ביוני 1941[1], גטו קובנה), היה למדן ליטאי בולט, שנספה בשואה, מחברו של הספר "יונת אלם".
ביוגרפיה
נולד ליחזקאל ובאשע בעיר מינסק בירת בלארוס. בשנת תרע"ח בהיותו בן 9, התחיל את לימודיו בישיבת "ניי-שטאדט" ושואבי המים, בראשות הרב יהושע צימבליסט, והחל בלימודי תלמוד והלכה מפי הרב שלמה מלצר. בהיותו בן 12, עבר לישיבת סמילוביץ' בה כיהן באותה עת הרב אלחנן וסרמן.
עם נדידת רבות מהישיבות משטחי רוסיה הסובייטית לפולין, נסע עם הרב ראובן גרוזובסקי לווילנה, בה הצטרפו לישיבת כנסת בית יצחק ששהתה באותה העת שם. בישיבה זו עשה את שנות בחרותו המוקדמות, והיה מבחירי תלמידיו של ראש הישיבה רבי ברוך דב ליבוביץ (המכונה "ר' ברוך בער"). האגדה מספרת כי מילות ההתפעלות הנדירות שנדפסו בסוף אחד משיעוריו של רב"ב ליבוביץ בספרו "ברכת שמואל"[2] ”"ושמעה עמי, בינה זאת!"”, נוספו על ידו לאחר שבשעת אמירת השיעור, התפעל רבי יונה מדבריו מאוד, והוא ביקש להעביר לקוראים את תחושת התלהבותו של מי שראה כבר-סמכא[3]. לאחר שעבר ללמוד בישיבת מיר, שקל רב"ב להזמינו לשוב לקמניץ ולהתמנות כעורך ומכין שיעוריו לדפוס[4].
רבי יונה קרפילוב נמנה עם קבוצת הבחורים שהגיעה לישיבת מיר בשנת תרפ"ח 1928 מישיבת "כנסת בית יצחק" כשזו העתיקה את מקומה לקמניץ (ליטא). קבוצה זו הייתה מורכבת ברובה מבוגרי ישיבת מיר בעבר שעברו זמנית לישיבת "כנסת בית יצחק" בעת שהותה בווילנה, אך בחזרתם למיר הביאו עמם כמה מטובי תלמידי "כנסת בית יצחק" ובהם הרב קרפילוב, והרב אליהו חזן, לימים ראש ישיבת תורה ודעת בניו יורק. קבוצה זו הביאה לישיבת מיר את דרך הלימוד המוכרת כ"שיטת בריסק". עד מהרה תפס יונה קרפילוב את מקומו במיר כלמדן מעמיק שחידושי תורתו עוברים מפה לאוזן בין תלמידי הישיבה ומחוצה לה, והוא נחשב בין טובי בוגריה של הישיבה, בה התקיימה בשעתו שיכבה של בחורים מבוגרים ששמם הלך לפניהם בעולם הישיבות באירופה ומחוצה לה, מהם שנודעו גם לאחר המלחמה כמו: רבי אריה לייב מאלין ראש ישיבת "בית התלמוד" בניו יורק, רבי יחיאל מיכל פיינשטיין, והרב שלמה שמשון קרליץ.
הוא וחברו רבי אריה לייב מאלין, זכו להכרה מלאה של שאר בני הישיבה בקומתם התורנית, ונעשו באופן לא פורמלי, למשיבים. מעמדם הגיע לידי כך, שבני הישיבה החלו מונים אותם ברשימה אחת בין ראשי הישיבה המכהנים[5].
רבי יונה קרפילוב נמנה עם קבוצת בחירי ישיבת מיר שנשלחו לבקשתו של הרב איסר זלמן מלצר לקבל תורה, בעיקר בסדר קדשים מפיו של "הרב מבריסק" רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, בבריסק בשנים תר"צ-תרצ"א. רשימותיו משיעורי הרב מבריסק נחשבו למדויקות, בשל הבנתו את דקויות הניסוח של דרכי הלימוד הישיבתיות השונות. והן היוו את התשתית ל"כתבי הגרי"ז" שנדפסו מאוחר יותר בישראל במהדורת סטנסיל. במהדורת הכתבים החדשה והמורחבת שבדפוס, מקובל לציין בכוכביות, קטעים שמקורם ברשימותיו, כדי להבחינם ממסורות אחרות.
בנוסף ללמדנותו ובקיאותו בש"ס, היה בקיא בתנ"ך, וישנן עדויות שידע כמעט בעל פה את כל מפרשיו.
בשואה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נעשו השתדלויות רבות לחילוץ בני ישיבת מיר מהתופת האירופית. בין היתר ראוי לאזכור מכתבו של ראש הישיבה הרב אליעזר יהודה פינקל אל ד"ר זרח ורהפטיג (לימים שר בממשלת ישראל) שריכז את הפעילות בעניין, ובו הוא מזכיר בייחוד את יונה קרפילוב:
...אל נכון קיבל מר את המברקים ומשתדל אודותם, בין המנויים היה אחד מר יונה קרפילוב, שאגב כתבי כדאי להדגיש, שהנהו אחד מהגדולים ואור גדול יהיה לישראל, והנה הלז קרוב לודאי... יקבל ויזה לארה"ב יען כבר מגיע התור שלו, אי לזאת הרי גלויה וברורה התועלת של נסיעתו ליוקהמא, ומצאתי איפוא לנכון להזכיר אודותו ביחוד...
— "הזריחה בפאתי קדם"
בשלב מסוים הוצעה לתלמידי ישיבת מיר דרך מילוט שהתאפשרה בעקבות פעילותו של חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה (1900-1986). השיטה התבססה על הנפקה של ויזת מעבר ביפן, לאלו שקיבלו מחסיד אומות העולם יאן זווארטנדיק, הקונסול ההולנדי בקובנה, ויזת יעד לכיוון היעד הפיקטיבי, האי קורסאו, שהיה אז בשליטה הולנדית. הנפקת ויזת מעבר איפשרה לקבל ויזת יציאה מרוסיה, ומליטא שהייתה אז שטח כבוש בידי הרוסים. הפליטים היו צריכים לגייס סכומי כסף מופקעים (180 דולרים אמריקניים, שנחשבו להון עתק באותם ימים), לנסיעה ברכבת הטרנס-סיבירית שחצתה את רוסיה, עד לעיר הנמל הרוסית ולדיווסטוק בנסיעה שארכה 11 ימים, ומשם בשייט בספינה ליפן. עם הידרדרות המצב ובעיקר בשל השתדלותם של העסקנים היהודים, שהיו ממנהיגי הפליטים מפולין ששהו בליטא, ובראשם ד"ר זרח ורהפטיג, הייתה עלייה חדה במספר הפליטים שפנו לבקש ויזה שכזו. לאחר שבשלב מסוים סירב משרד החוץ היפני להמשיך בהנפקת הויזות מבלי הוכחה שברשות המבקשים דמי קיום מספיקים, הימרה את פיהם של הממונים עליו, והחל ב-31 ביולי 1940 הנפיק ויזות ככל שיכול, עד לסגירת הקונסוליה היפנית בלחץ הרוסים, בספטמבר 1940. רבים מתלמידי ישיבת מיר ניצלו בדרך זו והגיעו לעיר הסינית שאנגחאי, וממנה לאחר שנים מספר לישראל ולארצות הברית.
כשהוצעה ההצעה שכללה את חציית שטח רוסיה ממערב למזרח, התייחס רבי יונה קרפילוב "מינסקר", כיליד העיר מינסק, רוסיה, בחשדנות יתרה לכוונותיהם של שלטונות רוסיה הסובייטית[6], והיה סבור שמדובר במלכודת שטמנו לפליטים כדי למצוא תואנה להגלותם לסיביר, לדעתו הייתה עדיפה ההסתתרות במקומות מסתור בערים או מחוצה להם[7]. הוא סירב להגיש בקשה להיתר יציאה ונשאר בעיר קובנה, בה מצא את מותו[8].
כתביו
לאחר המלחמה הדפיסו חבריו ותלמידיו מהעתקים של כתבי ידו שנשארו אצל מעריציו הרבים, בראש אחד הפרסומים, נכתבה הקדשה זו:
אחד היה בינינו, חברנו החביב, גאון המחשבה, נעים המדות, יחיד במינו, לו זכינו הי' מאיר את פני הדור בברק שכלו ואור הבנתו לחדור לתוך אמיתיות הענינים, בעוונות אבדנוהו, נרצח בידי הרוצחים בחוצות בקובנה, בחודש תמוז תש"א, הי"ד.
— "התבונה" (כתב עת), גיליון א'
אחיו היה הרב זאב וילנסקי, תלמידו ועורך שיעוריו של הרב ברוך דב ליבוביץ, שהוציא לאור עוד בחייו את הכרך הראשון של ספרו "ברכת שמואל". לאחר מלחמת העולם השנייה התיישב וילנסקי בפתח תקווה, והדפיס בה את כתביהם של גדולי ראשי ישיבות ליטא, כמו "אמרי משה" ו"מלאכת יום טוב" של הרב משה סוקולובסקי, ו"קובץ שיעורים" של הרב אלחנן וסרמן. איתם הוציא גם ספרון מחידושי תורתו של אחיו הרב יונה קרפילוב, שהשתמרו בעל פה בקרב בני הישיבות, תחת השם "יונת אלם", הרומז לשמו ומבטא את היאלמו בגיל צעיר בנסיבות טרגיות. בניו הם: הרב אריאל וילנסקי, ראש ישיבת אש התלמוד בירושלים, הרב יחזקאל וילנסקי, ראש כולל תורת ארץ ישראל והרב יונתן וילנסקי ראש ישיבת דרך חכמה.
בהספד שכתב ראש ישיבת מיר הרב אליעזר יהודה פינקל והודפס בקונטרס לזכרו, נכתב בין השאר:
"דמוע תדמע עיני ורב הוא הכאב והיגון, בהיזכרי על הארז בלבנון הזה שנקטף בלא עת... אין לנו בדור הזה תמורתו... ווי לה להאי ארעא דחסרא גברא רבה, הפסדנו עתה חלק מן התורה, בא השמש בצהריים, שאילו היה קיים, היה מאיר כשמש בהירה ביום קיץ, באור תורתו ויראתו שקודמת לחכמתו. בערך שבע עשרה שנה למד ולימד בישיבתנו הקדושה בעיר מיר, ויגע ר' יונה בשבע עשרה שנה אלו מה שאחרים יגעים ולומדים במאה שנה, הספקתי בזמן הזה להכירו, וידעתי למען הבנתו הבהירה. שכלו החד והחריף, סברותיו והסברותיו היו בנויים על יסודות איתנים, מאירים כאספקלריה המאירה, בעמקות אין סוף, בזכות ובבהירות ובבקיאות עצומה בש"ס ומפרשיו ראשונים ואחרונים, וכל יודעיו ומכריו נהנו מהאור הגדול הזה מתורתו ויראתו. מלבד זאת, היה בעל שיעור קומה גבוהה במידות נאצלות, אציל הרוח ונפש עדינה, מושלם במידות תרומיות, אהוב ונחמד לבריות, אהוב למקום כי יראת ה' אוצרו"...
חידושי תורה מפיו, מלבד אלו שקובצו בספרו "יונת אלם", מוזכרים לרוב בספריהם של חבריו ותלמידיו בוגרי ישיבת מיר, כמו "קובץ ביאורים" של הרב שלום צבי שפירא, "תורת חסד" של הרב בנימין ציילברגר[9], ועוד.
מאמרים מסודרים מכתביו נדפסו בקבצים וספרים שונים כמו:
- תורה אור, שנגהי ה'תש"ו
- התבונה (כתב עת), גיליון א, ה'תש"ז
קישורים חיצוניים
- יונת אלם, באתר אוצר החכמה
- הערה בדין מילת זכריו בפסח, מאת הרב יונה קרפילוב - באתר "תורתך לא שכחתי"
הערות שוליים
- ^ לפי ידיעה של יספ"א שפורסמה ב'הארץ': יספ"א, גדולי רבני ליטה הי"ד, הצופה, 13 בספטמבר 1944 "... באותו לילה רצחו אנשי היטלר את העילוי המינסקאי המפורסם יונה קארפילוב...".
- ^ ברכת שמואל למסכת קידושין, סימן יב אות ה.
- ^ אגדה זו נדפסה במקורות רבים.
- ^ למעשה, התבטלה התוכנית. הרב ליבוביץ הסביר לאחיו של ר' יונה, הרב זאב וילנסקי, כי חזר בו מכוונתו להזמין את אחיו, מחשש שהדבר יהווה פגיעה בתלמידים אחרים הלומדים בישיבה.
- ^ מנחם מנדל גרליץ, חידושי הגר"ח השלם - בבא קמא, מבוא עמ' כו.
- ^ ראו גם: הלל לוין, רשימת סוגיהרה עמ' 299. המתאר מפי אישים נוספים את הסיכון שהיה בבקשה לבקש אשרה רשמית מהשלטונות הסובייטיים לצאת דרך כל שטח ברית המועצות ליפן.
- ^ בספרו של דוד אברהם מנדלבוים, גבורי החי"ל עמ' 197, הוא מצוטט: "הם יאפשרו לבני הישיבה לעבור את כל השלבים ולצאת במאורגן, ואז בסוף הדרך, בולדיוווסטוק, ישימו ידיהם על כל בני הישיבה ויגלום לסיביר או יוציאום להורג... עדיף להתחבא קבוצות קבוצות עד יעבור זעם".
- ^ ההשערה היא שנרצח בביתו של הרב אברהם גרודזינסקי. כמו כן מעדות שהגיעה בשנים האחרונות, נודע שזכה להיקבר.
- ^ נדפס בסוף שו"ת ושב הכהן של רבי רפאל הכהן מהמבורג, ניו יורק - בני ברק תשמ"ח.
יונה קרפילוב31328731Q16130281