רבי יהודה הכהן רבין
רבי יהודה הכהן רבין | |
לידה |
7 בפברואר 1919 ז' באדר א' ה'תרע"ט בוכרה |
---|---|
פטירה |
2 באוקטובר 2001 (בגיל 82) ט"ו בתשרי ה'תשס"ב ירושלים |
מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים |
מקום פעילות | ירושלים |
תחומי עיסוק | הלכה, דיינות |
תפקידים נוספים | הרב הראשי ליהדות בוכרה בישראל |
רבותיו | אביו רבי חזקיה הכהן רבין, רבי יעקב עדס, רבי עמרם אבורביע |
חיבוריו | משנת ראב"י, חסד ואמת, עונג שבת ויו"ט, סדר הפורים המשולש, זרח כוכב מיעקב, משנת יהודה |
הרב יהודה הכהן רבין (ה'תרע"ט, 1919 - ט"ו בתשרי ה'תשס"ב, 2 באוקטובר 2001) היה הרב הראשי ליהדות בוכרה בישראל.
ביוגרפיה
נולד בעיר בוכרה שבמרכז אסיה ב-8 בפברואר 1919 ( ז' באדר א' ה׳תרע"ט) לרב חזקיה ומרים. אביו כיהן כרבה הראשי של בוכרה וראש בית הדין שלה ושל אגפיה, וכן סבו, רבי יצחק חיים הכהן רבין, וסבא רבה שלו, רבי פנחס הכהן רבין "הגדול".
בצעירותו למד בתלמוד תורה מקומי בבוכרה עד לסגירתו בהוראת הבולשביקים, והמשיך ללמוד תורה אצל אביו.
בהיותו כבן 11 עלה עם אביו לישראל. נתיב בריחתם היה דרך ערי איראן, שם שהו כשלש שנים. באותם ימים למד אצל הרב אהרן ממאן, לימים מנהל תלמוד תורה נזר אהרן לעדת החלבים בירושלים. בשנת 1935 (ה'תרצ"ה) הגיע לירושלים ונשלח ללמוד בישיבת פורת יוסף, אצל רבי יעקב עדס. לאחר הפרעות בשנת ה'תרצ"ח, עבר ללמוד בישיבת בני ציון של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל אצל רבי עמרם אבורביע.
לאחר שסיים את לימודיו בישיבה ונישא לדבורה בת מיכאל ויפה פחלא, המשיך בלימודיו בכולל האברכים ״ישיבת ש"ם״ אותה ייסד אביו לזכרו ושמו של מייסד שכונת הבוכרים, הרב שלמה מוסיוף. שם הוסמך לרבנות ודיינות על ידי רבי עובדיה הדאיה. לכתב הסמיכה הצטרפו חברי בית הדין בירושלים: רבי חזקיה שבתי, הרב שלום אזולאי ורבי יעקב עדס, וכן הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג[דרוש מקור].
פעילותו הציבורית
יסד את בית הכנסת ובית המדרש 'עטרת חזקיה' ע"ש אביו בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים .
יסד את "איגוד בני הישיבות יוצאי בוכרה" ארגון שאיחד בתוכו בני ישיבות יוצאי בוכרה. בין מפעלי הארגון נמצאת סדרת ספרי הזיכרון "תפארת בנים", שיצאו לזכרם של משפחת רבין והרב אברהם אמינוף. בסדרה זאת ראו אור חמישה חלקים, הכוללים דברי תורה והלכה מרבנים ובני ישיבות יוצאי העדה הבוכרית.
שימש כשוחט ובודק בשכונת הבוכרים 'רחובות', מלאכה בה עסק כארבעים שנה, לצד עריכת בריתות מילה.
את מקום מגוריו בירושלים קבע בשכונת הבוכרים 'רחובות', ואת מקום תפילותיו קבע בבית הכנסת לעדת הבוכרים 'בבא תמא', שם מסר שיעורים ודרשות.
שנים רבות המשיך במסורת עתיקת היומין של תיקון ימי השובבי"ם, ובימי שני וחמישי של שבועות אלו היה עורך את התיקון שלצידו היו מתכנסים תלמידי חכמים בתפילה ובתענית.
נפטר בירושלים ב-2 באוקטובר 2001 (יו"ט ראשון של חג סוכות, ט"ו תשרי ה׳תשס"ב) ונקבר אור לט"ז תשרי בהר המנוחות בירושלים[1].
חיבוריו
הרב רבין הוציא לאור מספר ספרים:
- משנת ראב"י - ירושלים תשכ"ט, ספר העוסק בבירור דברי התנא רבי אליעזר בן יעקב הפזורים בש"ס בבלי וירושלמי מסכתות קטנות ועוד.
- חסד ואמת - שם תשל"ז, תפילות והלכות לאבלים.
- עונג שבת ויו"ט - שם תשל"ח, זמירות לשבת יו"ט כמנהג יהדות בוכרה.
- סדר הפורים המשולש - שם תש"י, דיני פורים המשולש.
- זרח כוכב מיעקב - שם תשנ"ט, תולדותיהם של משפחת רבין.
- משנת יהודה - שם תש"נ, הסובב על מאמרי התנאים רבי עקיבא רבי מאיר בעל הנס ורבי שמעון בן יוחאי בתוספת כללים לפסיקת ההלכה.
- ערך והוציא לאור מכתיבת ידו של אביו הרב חזקיה הכהן רבין את ספרו עטרת חזקיה - מזכרת הגיטין תשנ"ב.
לקריאה נוספת
מלכות יהודה, ירושלים תשס"ב
הערות שוליים
- ^ המצבה ומקום הקבר של רבי יהודה הכהן רבין, באתר "פרויקט גלעד"