רבי אליהו לביא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי אליהו לביא
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1820
ה'תק"פ
בנגזי
פטירה 18 בדצמבר 1880 (בגיל 60 בערך)
י"א בטבת ה'תרמ"א
בנגזי
מקום קבורה בנגזי
מדינה לוב
מקום מגורים בנגזי
מקום פעילות בנגזי
תקופת הפעילות ה'תרכ"ב–ה'תרמ"א
תחומי עיסוק אב בית דין
אב רבי מרדכי
צאצאים דוד, שאול, מרדכי

רבי אליהו לביא (ה'תק"פ; 1820 - י"א בטבת ה'תרמ"א; 18 בדצמבר 1880) היה מרבני לוב, מקובל ואב בית דין בבנגזי ומחבר ספרים. התפרסם כבעל מופת.

ביוגרפיה

נולד בבנגזי (לוב) בשנת ה'תק"פ לרבי מרדכי לביא. מצאצאי רבי שמעון לביא.

בשנת ה'תרכ"ב (1862) מונה לאב בית הדין בעירו ולמנהיג הקהילה היהודית.

בחול המועד פסח ה'תרכ"ז (1867), יצא בנו דוד יחד עם שלושה חברים לברך ברכת האילנות. שם שתו יין וכתוצאה מכך המפה שעליה אכלו הוכתמה בצבע אדום. בדרך חזור הם התעטפו במפה ורקדו עמה בשמחה, שני נוצרים שראו זאת סיפרו כי היהודים צחקו על הריגת אותו האיש. באותן שנים לוב הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית והם החילו את משטר הקפיטולציות שנותן שליטה לקונסולים על אזרחי המדינות שלהם שהתגוררו באימפריה. דוד לביא וחברו ניסים בוארון היו בעלי אזרחות בריטית, ואפרים גויטע ויוסף צרור היו נתינים עות'מאנים. הם נאסרו ועונו והקונסול האנגלי הודיע שיוציאו אותם להורג בשריפה תוך 4 ימים. רבי אליהו ניסה לדבר עם הקונסול אך ללא הועיל. כל היהודים חששו לחייהם, אך המושל הטורקי שבעיר שלח צבא לשמור על היהודים. אחיו של רבי אליהו, שאול, היה הקונסול האוסטרו הונגרי בטריפולי (בירת לוב) ונשיא נציגות כל ישראל חברים, הוא ביקש את התערבותו של הקונסול הכללי של אנגליה ובסופו של דבר הגיע צו מבית המלוכה לשחרר את האסירים היהודים, והקונסול הבריטי והצרפתי שהיו מעורבים בעלילה פוטרו ונאלצו לעזוב את בנגזי[1].

מלבד בנו דוד היו לו עוד בנים: שאול ומרדכי. מרדכי נשא שתי נשים, האחת רחל, והביא עמן 17 ילדים[2].

נפטר בי"א בטבת ה'תרמ"א (18 בדצמבר 1880).

ספריו

כתב מספר כתבי יד ולצורך הדפסתם הסתובב בערי לוב, בתוניסיה, באלכסנדריה[3] שבמצרים ובליוורנו שבאיטליה. בשנת ה'תרי"ז (1857) הגיע למלטה.

ספרים שיצאו לאור:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי 'פתח טוב' בראש ספרו גאולת ה'. ראו גם דיפלומטיה נוסח לוב, סיפורה של משפחת לביא באתר אליאנסטורי.
  2. ^ אחד מהם טוראי יוסף לביא, לוחם בפלמ"ח ובגולני. ראו טוראי לביא יוסף באתר הפלמ"ח.
  3. ^ נקראה אז נֹא אמון. ראו תבאי (מצרים).