רבי אברהם מנסנו
רבי אברהם מנסנו (או מאנסאנו; 1719 – 30 באוגוסט 1781, ת"פ – ט' באלול תקמ"א) היה מחכמי פאס, מחבר פורה, דרשן ואיש אשכולות.
ביוגרפיה
נולד בשנת ת"פ לערך[1], לאביו רבי יהונתן מנסנו, בן למשפחת חכמים ועשירים בפאס. למד בישיבת רבי שמואל אלבז, ואצל רבי חיים בן עטר - כששהה בפאס בשנת תצ"ז[2].
זכה לשני שולחנות, ונחשב לעשיר, בעיקר עקב ירושה מאבותיו[3]. בשנת תקט"ו ערערו עליו מבני קהלו על שאינו נותן מיסים, וחכמי העיר נקראו להעיד שעיסוקו בכל היום בתורה בלבד, על מנת לפטור אותו ממסים כדין תלמיד חכם. להלן חלק מדבריהם:
ובמשך הזמן הנזכר היה החכם הנזכר שקוד ללמד וללמד וידיו רב לו במלחמתה של תורה לחבר חיבורים כיד ה' הטובה עליו לא ימיש מתוך האהל זולת לסעוד ולקנות מה שיצטרך לו ולאנשי ביתו ואף אם היה בא אליו לבית המדרש שום אדם על איזה לא היה פונה מעסק התורה, ואפילו באותה שעה הספר נשאר לפניו פתוח עד שמדבר עמו בקצרה וחוזר ללימודו, ה' האמת במשך כל זמן הנזכר הלך החכם הנזכר פעמים שלש לפאס אלבאלי ולמכנאס יע"א. ומהם שביררו שלא ראו בעיר הזאת שקדן וזריז על לימודו כמוהו. ולא זו בלבד אלא שהוא מהנה ת"ח מנכסיו וחסד לאברהם כל ימיו במתן בסתר
— מלכי רבנן ערך אברהם מנסנו
מכונה ביחס הכתובות שביד זרעו: 'החכם השלם והכולל, חן ערכו ושבחיו מי ימלל, ענוותן כהלל, נחל נובע מקור חכמה ומוציא לאור כל תעלומה, פלפלא חריפא, טינרא תקיפא, ולכל בני ישראל היה אור'[4].
הוא ואחיו רבי עמנואל חידשו את בית הכנסת של זקנם רבי עמנואל הזקן, שנחרב ברעב של שנת תצ"ח. בבית כנסת זה היו י"ז ספרי תורה[5]. עיקר ניהולו היה בידי אחיו הגדול רבי עמנואל, אותו ירש אחיו הקטן רבי חיים.
אחר פטירת אחיו רבי עמנואל, בין השנים תקכ"ז – תק"נ, ניטשה מחלוקת עזה בין אחיינו ר' אליהו, לאחיו הקטן ר' חיים, סביב בית הכנסת ונכסים רבים נוספים. הדיון עלה על שולחנם של כל בתי הדין במרוקו, ונזכר רבות בשו"ת של חכמי התקופה. באחד המקורות נזכרת עדות גיסו ומחותנו רבי מתתיה סירירו, כי רבי שמואל אלבאז הרשה בעיקר את רבי עמנואל לבנות את בית הכנסת, והיה רבי אברהם 'מתרעם על כך'.
בערוב ימיו סבל ייסורים רבים, ולמרות כן המשיך בכתיבת חיבוריו. אודות ייסוריו כתב בהקדמתו לספר פתחי עולם שכתב בזקנותו:
כי מנעורי גדלני כאב איש מכאובות וידוע חולי עד כי רפו ידי וכשל ברכי, כח הסבל אבד ממני, ואור עיני גם הם אין אתי, לשמע אוזן דאבה נפשי, ובטלו הטוחנות כי מעטו, ואשתקי למילולי פרוץ מרובה על העומד עפר ואפר אנכי ... תמיד נתנו רשעים פח לי, נוספה על נחלת המִטה דמשך ערש נגעי בני אדם גוי נתתי למכי ...
תורתו
בחיבוריו נשקפים ידיעותיו הרבות בכל תחומי התורה, לרבות קבלה וכתבי האר"י. ספריו מעוטרים בהקדמות ומבואות, מליצות ושירים, בראשם ובסופם. חיבוריו סובבים בעיקר סביב התנ"ך, מועדי ישראל, ואגדות חז"ל. בפירושיו, נוטה להניח קודם כמה יסודות, ועל פיהם לבאר עניינים שלמים באריכות.
הותיר אחריו יבול עצום בהיקפו וכמותו, עד שכתב עליו הרב יוסף בן נאים:
והניח אחריו הרבה חיבורים אשר יתמה האדם ויתפלא, שאפילו אם היו ימיו מאתים שנה אי אפשר לגומרם גם בהעתקה, ורוב חיבוריו הפ תחת ידי מסודרים ומועתקים על נכון כדפוס ממש, וכולם עשה להם הקדמות בלשון צח ויש מהם שנתיישן כתב שלהם עד שנמחקו האותיות
— מלכי רבנן ערך אברהם מאנסאנו
כל ספריו נותרו בכתבי יד, ולא באו עד עתה בדפוס. קטעים בודדים מתורתו נדפסו בירחונים אור המערב (גיליון כ"ב, אדר תשע"ט), ובהתאסף (גיליון י"ד, תשרי תש"פ).
נפטר בט' אלול תקמ"א[6], ונטמן בפאס. חתנו רבי חיים דוד סירירו קונן עליו, וכתב עליו בין היתר 'גדול מרבן שמו'[7].
חיבוריו
ברשימה דלהלן כל כתבי היד שהזכירו הביביליוגרפים[8], בתוספת מס' העמודים של כל ספר (נתון חשוב שהובא גם במקור הרשימות עקב גודלם של הספרים והיותם עדיין בכתב יד), ומיקום כתב היד כיום - באם ידוע.
- ברית אבות – דרשות על סדר הפרשיות. 600 עמודים גדולים. הועתק על ידי תלמידו הסופר רבי אברהם בן נחמני בשנת תקכ"ג, והוסיף לו מפתחות. ספריית בית המדרש לרבנים, ניו יורק.
- זרע אברהם – פירוש חמשה חומשי תורה. 942 עמודים.
- צלצלי תרועה – פירוש על תהלים, 480 עמודים. ספריית בית המדרש לרבנים, ניו יורק.
- כנור נעים – פירוש על תהלים, 416 עמודים. ספריית בית המדרש לרבנים, ניו יורק.
- תוכחות מוסר – ביאור על איוב, 210 עמודים. ספריית בית המדרש לרבנים, ניו יורק.
- עזרת השבטים – תפילות שהתפלל אביר הרועים על השבטים, 218 עמודים. ספריית בית המדרש לרבנים, ניו יורק.
- נופת צופים – ביאור משלי, 320 עמודים. ספריית בית המדרש לרבנים, ניו יורק.
- פתחי עולם – דרושים בדרך מוסר, 720 עמודים. הספרייה הלאומית, ירושלים[9].
- מאה שערים – קובץ דרושים, 754 עמודים. הספרייה הלאומית, ירושלים[9].
- עושה שלום – חמשה עשר דרושים על השלום, 90 עמודים. ספריית בית המדרש לרבנים, ניו יורק.
- שבתות ה' – דרשות לשבתות מיוחדות, 248 עמודים, ספריית טריניטי קולג', קיימברידג', אנגליה.
- דברי אמת – דרשות לשבתות מיוחדות, 248 עמודים[10].
- בית פרץ – ביאור מגילת קהלת.
- מקור דמעה – ביאור מגילת איכה.
- ביאור מגילת איכה - על דרך האמת.
- דרושים לנפטרים, לעצירת גשמים ולשבתות כלה. כרך גדול.
- דרך צדיקים – 26 דרושים.
חיבורים נוספים שלא תוארו, היו בספריית משפחת אבן צור שבפאס.
משפחתו
אחיו הגדול הוא רבי עמנואל שהיה חכם וסופר בית הדין, ואחיו הקטן היה החכם רבי חיים. שלשת האחים הללו, הם אבות משפחת מנסנו שהוציאה מקרבה לערך כ-20 חכמים במאה ה-17 וה-18 ובתחילת המאה ה-19. אחותם לונה הייתה אשת רבי מתתיה סירירו, אב"ד פאס, בן בתו של רבי יעקב אבן צור.
בניו הם החכמים רבי שמואל, ורבי יעקב. בתו ריינה נישאת לרבי חיים דוד סירירו אב"ד פאס, אחד משבעת בניו הדיינים של רבי מתתיה סירירו. בתו חפציבה, נישאת לעזוז בן אברהם מאמאן, בשנת תקמ"ז[11].
קישורים חיצוניים
- ספר מאה שערים, לעיון ולהורדה באתר כתיב
- ספר פתחי עולם, לעיון ולהורדה באתר כתיב
הערות שוליים
- ^ משוער, ע"פ שנת נישואי אביו רבי יהונתן ב-תע"ח, ושנת נישואי אחיו הגדול רבי עמנואל ב-תצ"ב. רישום החתונות נמצא בפנקס פאס, כת"י ספריית חב"ד.
- ^ רחב"ע היה מכנהו 'תפוח', כי מנסנו בספרדית הוא תפוח.
- ^ בכתובת אחיו ר' עמנואל, שבפנקס פאס כת"י חב"ד, מצויין כי בנדוניה 'כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות'.
- ^ בכתובה אחרת נוסף: 'לא פסיק פומיה מגירסיה'. ועוד בכתובה אחרת: 'מעיין המתגבר'.
- ^ תורת יקותיאל עמ' קעו.
- ^ רבי משה מאימראן מחכמי מקנאס, נשא עליו הספד, ונדפס בספר מדרשו של משה, אהבת שלום תש"ע, דף ריט.
- ^ הקינה נדפסה בספר מלכי רבנן, דף ט.
- ^ מלכי רבנן, פאס וחכמיה.
- ^ 9.0 9.1 ניתן לעיון ולהורדה באתר הספריה הלאומית.
- ^ (ככל הנראה הוא החיבור הקודם – שבתות ה', ובמקורות הערך מופיע בשמות שונים).
- ^ מקורות לערך: ספר מלכי רבנן [ירושלים תרצ"א] ערך אברהם מאנסאנו [ועוד], פאס וחכמיה עמודים 306–308, תורת יקותיאל [אהבת שלום תשע"א] קמט-קפ, ירחון אור המערב גליון כ"ב אדר תשע"ט מאמר מאת הרב נתנאל אביטל.