ראלף מונקלאר
גנרל ראלף מונקלאר (בצרפתית - Ralph Monclar) הוא כינויו של ראול מרז'ן ורנרי (Raoul Magrin-Vernerey), איש לגיון הזרים הצרפתי שלחם במלחמת העולם הראשונה, במלחמת העולם השנייה ובמלחמת קוריאה. מונקלאר היה ממייסדי צבא צרפת החופשית, ועמד בראש "חטיבת המזרח" (Brigade d'Orient) של צבא זה במהלך המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה.
ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת
מונקלאר נולד בבודפשט בשם ראול שארל מרז'ן ורנרי. הוא למד בתיכון בבזנסון וכבר בהיותו בן 15 עשה ניסיון להתגייס ללגיון הזרים אך נדחה בשל גילו הצעיר.
ב-1912 החל את לימודיו באקדמיה הצרפתית הצבאית בסן סיר, וסיים אותם ב-1914 בדרגת לייטננט שני, דרגת קצונה זוטרה המקבילה לדרגת סג"ם בצה"ל. הוא התגייס לחיל הרגלים הצרפתי ושירת במלחמת העולם הראשונה אותה סיים בדרגת קפיטן. על שירותו זכה באות לגיון הכבוד וב-11 ציונים לשבח. הוא נפצע שבע פעמים, וקיבל דרגת נכות של 90%.
לאחר המלחמה המשיך בשירות בצבא הצרפתי במושבות במרוקו ובסוריה. כן עבר קורס טיס. ב-1924 הוצב לראשונה ללגיון הזרים, ושירות במסגרתו במרוקו עד שנת 1927. לאחר מכן המשיך בשירות במסגרות שונות בצבא הצרפתי ובלגיון, במושבות צרפת במזרח התיכון ובמזרח הרחוק. עם תחילת מלחמת העולם השנייה שירת בלגיון בדרגת לייטננט קולונל.
במלחמת העולם השנייה
נארוויק
בינואר 1940 החליטו הבריטים והצרפתים לשלוח חיל משלוח לפינלנד על מנת שיסייע לפינים במלחמת החורף כנגד ברית המועצות. לשם כך נוצרה הדמי בריגדה (יחידה צבאית גדולה מעט מחטיבה הכוללת שני רגימנטים) ה-13 של לגיון הזרים, שקובצה מיחידות שונות של לגיון הזרים, וכללה כאלפיים חיילים וקצינים. בראש היחידה החדשה הועמד מונקלאר. אך בטרם הספיקה היחידה החדשה להתארגן חתמה פינלנד על הסכם לסיום המלחמה, והפיקוד העליון הצרפתי מצא ליחידה ייעוד חדש, ושלח אותה להלחם במסגרת המערכה בנורווגיה. היחידה הגיעה לביירוויק, 13 קילומטרים צפונית לנרוויק. עם נחיתתם על החוף, ב-13 במאי 1940 הצליחו חייליו של מונקלאר להניס את המשמר הגרמני ששמר על העיירה, ולהחזיק בגיזרה המיועדת להם. ב-28 במאי תקפו הלגיונרים בראשות מונקלאר את נרוויק. במשך עשרה ימים נמשכה הלחימה באזור נרוויק, אך עם התמוטטות הצבא הצרפתי בצרפת גופא לאחר הפלישה הגרמנית, הוחלט להשיב את הכוחות מנרוויק. ב-7 ביוני נשלחו הלגיונרים בחזרה לאנגליה.
הקמת צבא צרפת החופשית
ביוני 1940 שהו אנשי היחידה במחנה זמני בטרנטהם פרק ליד העיר סטוק-און-טרנט באנגליה, ביחד עם שרידים נוספים של צבא צרפת שפונו לאנגליה במסגרת מבצע דינמו, הפינוי מדנקרק. הגנרל שארל דה גול שהגיע לאנגליה ביום 17 ביוני 1940 חיפש מתנדבים לצבא החדש שהקים. ב-29 ביוני נפגש דה גול עם חיילי היחידה בטרנטהם פארק. החיילים בראשות מונקלאר, וסגנו הקפיטן מארי-פייר קניג, התנדבו מייד לצבא צרפת החופשית, על אף שנציגים בריטים במקום הזהירו אותם כי אם ייעשו כן ייחשבו כמורדים בממשלה החוקית, היא ממשלת צרפת של וישי בראשות המרשל אנרי פיליפ פטן[1] לחיילים ניתנה האפשרות להמשיך בדרכו של דה גול, או לצאת למושבות צרפת שבצפון אפריקה תחת שליטת וישי. כחצי מהיחידה החליטה להמשיך עם מונקלאר בלחימה. בתקופה זו בחר מונקלאר להיקרא בכינוי המחתרתי "ראלף מונקלאר" במקום בשם ראול מרז'ן ורנרי.
ב-30 באוגוסט הפליגו אנשיו של מונקלאר מליברפול לאפריקה.
המערכה במזרח אפריקה
אנשיו של מונקלאר שימשו כגרעין להקמת חטיבה חדשה, שנקראה "חטיבת המזרח" (Brigade d'Orient), שקובצה מחיילים שהגיעו ממקומות שונים, וממושבות אפריקה. חטיבה זו נשלחה בשנת 1941 להילחם תחת פיקודו של הגנרל ויליאם פלאט במסגרת המערכה במזרח אפריקה. במסגרת זו סופחו הליגיונרים לכוח בפיקודו של בריגדיר בריגס, אשר התקדם מצפון אל תוך אריתריאה, המוחזקת בידי האיטלקים.
כוח בריגס התקדם דרומה, מגבול סודאן אריתריאה לאורך ים סוף, תוך שהוא מסתייע באסדות וכלי שיט קטנים.[2] ההתנגדות היחידה שעמדה בפניו הייתה בעיירה בשם קוב קוב, שם הצטיינו הצרפתים בלחימה.[3] המטרה הייתה חבירה מצפון לכוחות צבא הודו הבריטית שהגיעו לאזור העיר קרן ממערב, לקראת המתקפה על העיר קרן עצמה, בה התרכזו עתה כוחות איטלקים רבים שנסוגו מאזורי הגבול עם סודן. ב-1 במרץ עמדו אנשיו של בריגס כ-20 קילומטרים מצפון לקרן. והתקרבו לעיר מצפון מזרח, דבר שריתק אליו חלק משמעותי מהכוח המגן ותרם להצלחת ההתקפה המתוכננת. כוח בריגס איים גם על מאסאווה שהייתה מפקדתה של שייטת הים האדום של הצי המלכותי האיטלקי, וחייב השארת כוחות משמעותיים באזור החוף, מקום בו השפעתם על הגנת קרן תהיה אפסית.
לאחר נפילת קרן, ולאחריה בירת אריתריאה אסמרה המשיכו יחידות של הדיוויזיה החמישית ההודית, ואנשי כוח בריגס וחטיבת המזרח של צבא צרפת החופשית, במסע לעבר עיר הנמל מאסאווה, שהייתה היעד החשוב האחרון עליו הגנו האיטלקים באריתריאה. מגיני מאסאווה מנו למעלה מעשרת אלפים חיילים, ולרשותם עמדו תותחי חוף כבדים, אותם כיוונו אל הכוח התוקף, אך הם היו מנותקים ומבודדים וסבלו ממחסור בדלק, תחמושת ואספקה. בטרם תותקף העיר, הוכרזה הפסקת אש בת 18 שעות וניתנה למגני העיר הזדמנות להיכנע, אך המפקד האיטלקי ציית לפקודתו של מוסוליני, להגן על העיר עד הסוף, והחליט שלא להיכנע.[4]
ערב הקרב ביקר הגנרל שארל דה גול את אנשי צבא צרפת החופשית המסתערים על מאסאווה. למחרת, ב-7 באפריל הסתערו אנשי לגיון הזרים המסופחים לחטיבת המזרח של הקולונל מונקלאר על העיר, כבשו את בית האדמירליות ואת הנמל בהסתערות מהירה, ומונקלאר קיבל את כניעתו של מפקד שייטת ים סוף, ועמו את כניעת עשרת אלפים מגיניה של מאסאווה.[5]
סוריה ולבנון
ביוני 1941 נשלחה "חטיבת המזרח" להצטרף אל כוחותיו של הגנרל פול לואי לז'נטיום שהתארגנו בצריפין לקראת המערכה בסוריה ובלבנון. מונקלאר סירב להצטרף אל הלוחמים בשל כך שלא רצה לשאת נשק כנגד אחיו הצרפתים. הוא הוחלף בתפקיד מפקד החטיבה בנסיך הגאורגי דמיטרי אמילחווארי. לאחר כיבוש סוריה ולבנון החזיק במספר עמדות פיקוד ומנהלה בלבאנט, תוך שהוא ממשיך ועולה בסולם הדרגות.
לאחר מלחמת העולם השנייה
ב-1946 מונה להיות סגן מפקד הצבא הצרפתי באלג'יריה וב-1948 אחראי על פיקוח על הלגיון. בתפקיד זה בילה שנתיים במחנות הליגיון באלג'יריה, מרוקו, מדגסקר והודו סין.
מלחמת קוריאה ולאחריה
ב-1950 הגיע לדרגת Général de corps d'armée המקבילה לדרגת לויטננט ג'נרל בצבא ארצות הברית. בשלב זה הגיע לגיל הפרישה החוקי, אך ביקש לשרת כמפקד הכוח הצרפתי במסגרת כוחות האו"ם במלחמת קוריאה. על מנת לעשות זאת היה עליו לוותר על דרגתו, והוא הורד לדרגת לייטננט קולונל. הוא שירת בקוריאה בהצטיינות, ושב לצרפת ב-1951. על אף פרישתו מהצבא המשיך בפעולה ציבורית במסגרת אגודות של ותיקי המלחמות. ב-1964 מת בפריז בגיל 72.
עיטורים
מונקלאר היה בין החיילים המעוטרים ביותר בצבא הצרפתי. בין היתר נשא את העיטורים הבאים:
- הצלב הגדול של לגיון הכבוד
- מסדר השחרור
- "המדליה הצבאית" (Médaille militaire)
- צלב המלחמה 1914 - 1918.
- צלב המלחמה 1939 - 1945.
- חבר כבוד במסדר האימפריה הבריטית
- אות כוכב הכסף (ארצות הברית).
קישורים חיצוניים
- ראול מונקלאר באתר מסדר השחרור (צרפתית)
הערות שוליים
- ^ שארל דה גול, המאבק לחרות, כרך ראשון, "אל הדגל", הוצאת עם הספר, 1958, עמ' 87
- ^ ויליאם פלאט דין וחשבון על הפעולות באריתריאה ובאביסיניה לונדון גאזט, 9 ביולי 1946
- ^ דה גול, כרך ראשון, "אל הדגל", עמ' 159
- ^ הבריטים כבשו את מאסאוה, דבר, 10 באפריל 1941
- ^ דה גול, כרך ראשון, עמ' 159
