שד

חלון בית בירושלים שנסתם והושאר בו נקב קטן למעבר שדים על פי צוואת רבי יהודה החסיד

שֵׁד הוא ייצור רוחני למחצה עם כוח על טבעי, המוגדר בדרך כלל כמזיק. אף כי השדים מוזכרים במסורת פעמים רבות, בראשונים קיים מגוון דעות רחב ביחס לשדים, החל מהתייחסות אליהם כאל ישות הפועלת במציאות, וכלה בשלילת קיומם.

מציאות השדים במקורות

בתנ"ך מופיע הביטוי "שדים" פעמיים (בספר דברים ובספר תהלים), אלא שהכוונה שם היא בהקשר של עבודת אלילים - זביחה לשדים. בנוסף "שעירים", המוזכרים פעמים רבות בתנ"ך, מתורגם לשדים, כגון בפסוק ”וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם” (ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק ז'). כמו כן מוזכר שד ששמו "מרירי" (בספר דברים ובספר איוב) שמזיק אפי' בצהריים לחוטאים, גם הפס' באיוב "בעתהו בלהות" וכן בהמשך הפסוקים שם "למלך בלהות" התפרש לפי' רש"י על שדים, וכן הפס' בתהילים "מקטב ישוד צהרים" מתפרש על השדים.

השדים מוזכרים גם כ"רוחות". בגמרא, לעומת זאת, מוזכרים שדים ויצורים 'מזיקים' (- כהגדרת התלמוד עצמו) פעמים רבות. וכידוע שלמה המלך הצליח לתפוס בערמה את מלך השדים (אשמדאי), (ואף התייעץ עם שדים).

בפירוש הרמב"ן על התורה מובא בשם הר"א, כי השדים מורכבים משני יסודות (אש ורוח) מתוך ארבעת היסודות, וכיוון שאין ביסודם מים ועפר (המסמלים את החומר), במידה מסוימת הם יותר רוחניים, ולכן הם בעלי תכונות משותפות עם האדם ועם מלאכי השרת: הם מתים (בעת היפרדות היסודות זה מזה) ואוכלים ומצד שני, הם עפים ומסוגלים לראות את העתיד הקרוב. חז"ל מוסיפים ומתארים את השדים:

תנו רבנן: 'ששה דברים נאמרו בשדים: שלשה כמלאכי השרת, ושלשה כבני אדם:
שלשה כמלאכי השרת: יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת.
יודעין? סלקא דעתא?
אלא: שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת;
ושלשה כבני אדם: אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם.

— תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ז עמוד א'

בהגות היהודית של ימי הביניים יש ששללו את קיומם של שדים באופן מוחלט, חרף התיאורים הרבים המובאים בגמרא. מפורסמת שלילתו של הרמב"ם, שטען כי שדים אינם קיימים כלל, ולכן הסביר באופן רציונלי את דברי התלמוד בכל מקום שהוזכר בו שד . גם בנו ר' אברהם כתב שבכל מקום שנזכר בתלמוד הופעת שדים הכוונה היא למראה החלום. כמותם סברו הוגים רבים, כמו רלב"ג ואחרים, אך היו גם מי שהמשיכו להאמין בקיומם של שדים.

השדים נמצאים בחורבן והשממון ואינם נמצאים במקומות מיושבים. לפי דעה הנידונה בתלמוד ואשר לא נפסקה להלכה, עשיית דברים מספר זוגי של פעמים עלולה לגרום לשדים להזיק.

קערת השבעה לסילוק שדים

זמן בריאתם

ישנם מקורות שונים המתארים את היווצרותם :

• נוצרו בין עשרת הדברים ביום השישי: ”עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה” (משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'.).
• אלו שנפלו בהתמוטטות מגדל בבל: ”אמר רבי ירמיה בר אלעזר, נחלקו לג' כיתות: אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה. זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה', וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ". ” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט עמוד א'). במדרש אגדה השדים הם ילדי דור המבול שנענשו : ”ר' יהונתן אומר כל המתים עולין לתחיה חוץ מדור המבול, שנאמר "מתים בל יחיו" אלו הגוים שהם כנבלת הבהמה שיקומו ביום הדין, אבל דור המבול אף ביום הדין אינם עומדים שנאמר "רפאים בל יקומו". וכל נפשותיהם נעשים רוחות ומזיקין לאדם מישראל” (פרקי דרבי אליעזר פרק לג).
• בזמן בו אדם הראשון פרש מאשתו: ”ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי - הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר (בראשית ה ג) "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו" - מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד” (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ח ).
• מלאכי חבלה: הרב משה קורדובירו מספר כי השדים נוצרו ביום השני לבריאת העולם, יום בריאתו של הגיהנום^{[דרוש מקור]}.
• הרב חיים ויטאל מציין כי "מלאכים רעים" נוצרים עקב עוונות האדם שאינו מכפר על מעשיו

מהותם על פי חז"ל

כמו אצל בני האדם גם לשדים יש מלכים, הם מופיעים כמתנה שה' נתן לשלמה המלך בצורת שליטה גם על ממלכת השדים.

הרמח"ל מתאר את השדים כיצורי ביניים בין גשמיות לרוחניות: ”אולם נמצא מין א׳ של נבראים שהוא כמו אמצעי בין רוחני וגשמי, והיינו שבאמת אינו מורגש מחושינו, וגם אינו נגבל בכל גבולי הגשם המורגש וחוקיו... ונקרא זה המין השידיי, שהוא מין השדים.”

בראשית המאה ה־20 התפתחה תיאוריה בקרב הוגים יהודים הגורסת שהשדים הנזכרים בדברי חז"ל אינם אלא החיידקים שנתגלו רק בדורות המאוחרים תחת עדשת המיקרוסקופ. רוב מביאי תיאוריה זו אמרו זאת כמשוב לתנועת ההשכלה שהרבתה ללעוג לדברי חז"ל, ובפרט על אמונת השדים.

התיאוריה נתמכת בעיקר על דברי הגמרא שאלפי שדים אופפים ומסובבים את בני אדם, ושמחלות וזיהומים נגרמות על ידם – תיאור הולם למליוני חיידקים הממלאים את חלל העולם. דברים ברוח זו הביע גם רבי אליהו דסלר.

מנגד יש שביקרו את התיאוריה מפני שבדברי חז"ל מבואר שמראה השדים בלבד מסוגלת להוציא את האדם מדעתו, ושזה אחד מהאופנים בהם השדים מזיקים – ולעומת זאת לא ידוע על מדענים שהשתגעו ממראה החיידיקים. כמו כן אין תיאוריה זו יכולה לפרנס מאמרי חז"ל רבים המתארים את השדים כמלאכים למחצה, כבעלי כרעי תרנגולת, וכמסוגלים להתחזות לבני אדם.

גרסה אחרת, פחות מגשימה של תיאורייה זו היא שהשדים ורוחות הטומאה מכוונים את החיידקים ומשפיעים עליהם. כשאדם אמור לחלות במחלה מתלבשים מלאכי חבלה ומזיקים בחיידקים ותוקפים אותו. דרכי הרפואה השונים פועלות באותה דרך, שבעת הפעולות הגשמיות לסילוק החיידקים, פועלים מלאכי הרפואה לגרש את המזיקים.

הלכות הקשורות בשדים

השדים מוזכרים בגמרא בהקשרים שונים, וישנם גם כמה הלכות שנאמרו בקשר להם:

• ”אסור לו לאדם שיתן שלום לחברו [בלילה], חיישינן שמא שד הוא”. בטעם האיסור נאמרו פירושים שונים: רש"י כתב "שאין מוציאין שם שמים על המזיק, ושלום שם שמים הוא". אך המאירי בספרו בית הבחירה פירש כשיטת הרמב"ם השוללת את מציאות השדים: "עובדי האלילים וזובחי לשעירים ולשדים וכיוצא באלו מאותם האמונות הקדומות, ראוי לנו שלא להתחבר עמהם כל כך בדברי חיבה ואהבים, וכל שאנו צריכים ליתן להם שלום אין ראוי להזכיר להם אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, והאיך נזכירהו יתברך למי שכופר מציאותו או מכחיש יכלתו ומסלק השגחתו".
• ”אין שואלין בדבר שדים בשבת. רבי יוסי אומר אף בחול אסור. אמר רב הונא (אין) הלכה כרבי יוסי ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה" "תנו רבנן שרי שמן ושרי ביצים מותרין לשאול בהן אלא מפני שמכזבין” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א ).
• ”ת"ר הבא מבית הכסא אל ישמש מיטתו עד שישהה שיעור חצי מיל, מפני ששד בית הכסא מלוה עמו. ואם שימש הוויין ליה בנים נכפין”.

קישורים חיצוניים

• מאמר מקיף באתר דעת
• מאמר מקיף בגליון 'המעין' ניסן תשע"ט
• מאמר לר"א בן הרמב"ם, בהקדמת 'עין יעקב' באתר היברובוקס
• הרב מרדכי יוסף שטראוס, מהותם ומציאותם של השדים, ירושלים תשע"ח, באתר היברובוקס