קסר אל-חייר אל-ע'רבי

דגם של המצודה במוזיאון הלאומי של דמשק

קסר אל-חייר אל-ע'רבּי (בערבית: قصر الحير الغربي, תעתיק מדויק: קצר אלחיר אלע'רבי - "ארמון הציד המערבי") הוא ארמון עתיק ששימש גם כמצודה, השוכן 60 ק"מ דרומית-מערבית לתדמור, במדבר הסורי על דרך דמשק בסוריה. ארמון זה הוא ארמון תאום לקסר אל-חייר א-שרקי ("ארמון הציד המזרחי"). שני הארמונות נבנו על ידי הח'ליף השאם אבן עבד אל-מלכ מבית אומיה. הארמון נבנה בשנת 727 לפי הלוח האזרחי, שנת 109 להיג'רה, בסגנון האדריכלות הביזנטית.

מתחם המצודה

הארמון נבנה בחלקו התחתון מאבן גיר מסותתת בגובה 2 מטר. המשך הבנייה לגובה נעשה בלבני בוץ מיובשות. מבנה המצודה הוא מרובע, אורך הצלעות הוא 70 מטר. פתח הכניסה לארמון היה מעוטר. פתח זה הועבר בשנת 1940 אל המוזיאון הלאומי של דמשק והוצב בחזית הכניסה של המוזיאון. הפתח מעוצב כמגדלים חצי גליליים המותקנים משני צידי עמודי הפתח. המגדלים מעוטרים בצורות גאומטריות בסגנון האדריכלות הפרסי, ביזנטי וערבי. הכניסה לארמון הובילה לאכסדרה מקורה שהקיפה חצר מרכזית מרובעת. המבנה כלל שתי קומות, כנראה דומות בפריסתן. כל קומה חולקה לשישה אגפים נפרדים. כל אגף כלל מספר חדרים, אולם ושירותים. בכניסה לכל אגף נמצא חלון קמור עם קשת מקושתת בסטוקו. נחלק הפנימי עוטר בפסלים, ציורים ותגליפים, שהועברו למוזיאון בדמשק. העלייה לקומה השנייה נעשתה דרך שני גרמי מדרגות. שלוש מהפינות החיצוניות של מבנה הארמון עוצבו כמגדלים עגולים, ואילו הפינה הצפונית-מערבית היא מגדל מרובע בעיצוב ביזנטי. בין כל שתי פינות נמצא זוג מגדלים חצי עגולים.

המצודה הייתה חלק ממתחם שכלל גם גינה, אגם, טחנה, ח'אן, חמאם וכן תעלת מים תת-קרקעית שהובילה מים מסכר חרבקה (Harbaqa Dam), ששכן 16 ק"מ דרומית-מערבית לארמון. הסכר במקורו היה סכר רומי מהמאה השנייה לספירה. השליטים האומיים התגאו ביכולתם להפוך אזור מדברי לגן שופע. הגינה נבנתה בצורת מלבן שגודלו 1,050 מטר על 442 מטר וכוללת בתוכה שרידי תעלת המים. הח'אן שוכן 10 ק"מ צפונית-מערבית למצודה. הוא בעל צורה מרובעת, כשאורך כל צלע הוא 55 מטר. הוא עשוי מלבני בוץ והוא כולל חצר מרכזית. החמאם שוכן גם הוא צפונית-מערבית למצודה. הוא מורכב משני חלקים: חדר האדים עם 3 תאים, ובריכת מים קרים בעלת 4 תאים.

המצודה סייעה לח'ליף לפקח ולשלוט על תנועת שבטי המדבר באזור ואף היוותה מחסום ונקודת הגנה בעת הצורך. בנוסף לכך, שימשה גם כבסיס למשחקי ציד. לאחר סיום שלטון בית אומיה, היא שימשה גם את השושלת האיובית ואת הממלוכים. המצודה ניטשה סופית לאחר הפלישה המונגולית, במחצית השנייה של המאה ה-13.

חלק גדול מהמצודה נהרס עם השנים. באתר נשארו המאגר לאיסוף מים מסכר חרבקה, מתקן רחצה והח'אן.