קיכלי רונן
 קיכלי רונן
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | קיכליים |
| סוג: | קיכלי |
| מין: | קיכלי רונן |
| שם מדעי | |
 Turdus philomelos
| |
| תחום תפוצה | |
בצהוב - אזור רבייה; בכחול - אזור חריפה; בירוק - תפוצה כלל-שנתית | |
קִיכְלִי רוֹנֵן, הנקרא גם טֶרֶד מזמר (שם מדעי: Turdus philomelos), הוא מין של ציפור שיר בסוג קיכלי (לפי חלק מהדעות משתייך למשפחת החטפיתיים, ולפי דעות אחרות לקיכליים), המתרבה לאורך אזורים נרחבים באסיה ובאירופה, להוציא את חצי האי האיברי, אזורי שפלה באיטליה ויוון. בארץ ישראל הוא חורף וחולף בקבוצות קטנות או בפרטים בודדים, בין צפון הארץ למרכזה. נוצותיו העליונות חומות, ואילו נוצות-החזה והבטן צהובות-בהירות, ומנוקדות בכתמים חומים-שחורים. אורך גופו בין 20 ל-22 סנטימטרים, מוטת כנפיו עומדת על כ-35 סנטימטרים, ומשקלו נע בין 50 ל-107 גרמים. לא קיימת דו-צורתיות זוויגית ברורה בין הזכר לנקבה. הפרטים הצעירים דומים לבוגרים, אבל על גבם וכנפיהם פס צהוב-בהיר או כתום.
שירתו הייחודית, הכוללת קטעים חוזרים ונשנים, זכתה לאזכורים בשירה ובפיוט, ובאה לידי ביטוי בשמו בעברית, באנגלית ובלטינית. לקיכלי הרונן קריאת "ציפ" חדה וקצרה, שבשעת נדידה מתחלפת בקריאת "סיפ". קריאת האזהרה האופיינית לקיכלי הרונן היא "צ'וּק-צ'וּק", קריאה שנעשית צורמנית וקצרה יותר ככל שהסכנה גדלה. יחסית למשקלו, לקיכלי הרונן קול חזק מאוד — מהחזקים ביותר מבין ציפורי השיר[1]. שירת הזכר עשויה לכלול יותר ממאה קטעים מוזיקליים שונים[2], שרבים מהם מועתקים מהוריו, מציפורים בסביבתו ולעיתים אף מחפצים מעשי-ידי-אדם, דוגמת טלפון[3]. הקיכלי הרונן מתרבה ביערות, גנים ופארקים, והוא מין נודד למחצה: אוכלוסיות גדולות חורפות בדרום אירופה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, והקיכלי הרונן אף הובא על ידי האדם לניו זילנד ולאוסטרליה. הנדידה מתבצעת בעיקר בלילה, במבנים לא מוגדרים, והציפורים משמיעות לעיתים תכופות קולות, כדי לשמור על קשר בין חברי הלהקה.
למרות שהקיכלי הרונן איננו נתון לאיום של סכנת הכחדה כלל-עולמית, אוכלוסיות מסוימות בדרום-אירופה חוות ירידה רצינית במספר הפרטים, כנראה בעקבות שינויים בשיטות החקלאות. לקיכלי הרונן שלושה תת-מינים מוכרים. הקיכלי הרונן הוא מין מונוגמי וטריטוריאלי, ובאוכלוסיות נודדות, הזכר מגדיר מחדש את הטריטוריה שלו בעת חזרתו מהנדידה. בעונת הרבייה, בונה הקיכלי הרונן קן מסודר ומרופד בבוץ על-גבי שיח או עץ, והנקבה מטילה בו ארבע או חמש ביצים מנומרות. כל ביצה שוקלת כ-6 גרם, שמתוכם כ-6% הם הקליפה[4]. הנקבה דוגרת על הביצים במשך 10 עד 17 ימים, ולאחר הבקיעה פרק זמן דומה עובר עד שהגוזלים מצמיחים נוצות. בממוצע, 54.6% מהגוזלים שבוקעים בבריטניה שורדים את שנתם הראשונה, ואילו שיעור השרידה השנתי של הפרטים הבוגרים עומד על 62.2% אחוזים. תוחלת החיים היא שלוש שנים, אך תועדה ציפור שהגיעה לגיל 10 שנים ו-8 חודשים[4]. הקיכלי הרונן "מארח" לעיתים בקנו ביצים של מיני קוקייתיים שונים, שהם עופות טפילים המטילים את ביציהם בקנים של מינים אחרים, אך במקרים רבים מבדילה הנקבה בין ביציה המסוות לבין ביצי הקוקייה.
הקיכלי הרונן הוא אוכל-כול — תזונתו מתבססת על צמחים וחסרי חוליות ורכיכות כאחד, ובייחוד זחלים ותולעי אדמה אותם הוא מוצא באדמה, ופירות רכים, כמו פירות יער. הוא סיגל לעצמו את המנהג להשתמש באבנים כסדן לריסוק קונכיית חלזונות. כציפורי שיר אחרות, הקיכלי הרונן סובל מטפילים פנימיים וחיצוניים, ונתון לאיום מצד חתולים, כוס החורבות, והנץ המצוי, ואילו הביצים והגוזלים עשויים להאכל על ידי עקעק זנבתן, עורבני ואף מיני סנאיים מסוימים, כאשר הם מצויים[5]. הקיכלי הרונן לא מתלהק בלהקות גדולות, אך מספר ציפורים עשויות לישון יחדיו בחורף, או להתרועע במקווי-מים ומקורות מזון, לעיתים יחד עם מיני קיכלי אחרים, כגון שחרור, קיכלי אפור, קיכלי לבן-גבה וקיכלי שחור-גרון[6]. בניגוד לקיכלי האפור או לקיכלי לבן-הגבה, שנוטים יותר לנדידה, הקיכלי נוהג לעיתים קרובות לחזור אל אותם אתרי-קינון שוב ושוב[7]. על הקרקע הוא נמצא בעיקר באזורי צמחייה, ונחרד מכל הפרעה קטנה. לקיכלי הרונן תפוצה נרחבת, המוערכת בכ-10 מיליון קילומטרים רבועים, וכן אוכלוסייה גדולה: על-פי ההערכה, באירופה לבדה ישנם בין 40 ל-71 מיליוני פרטים[8].
קישורים חיצוניים
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
- שלומית ליפשיץ, קיכלי רונן, אתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית
הערות שוליים
- ^ Brackenbury, J. H. (1979). "Power capabilities of the avian sound-producing system.". J. Exp. Biology. 78: 163–166.
- ^ Devoogd, Timothy J.; John R. Krebs, Susan D. Healy, Andy Purvis (1993). "Relations between Song Repertoire Size and the Volume of Brain Nuclei Related to Song: Comparative Evolutionary Analyses amongst Oscine Birds.". Proceedings: Biological
- ^ Slater, Peter J. B. (1983). "The Buzby phenomenon: Thrushes and telephones.". Animal Behavior 31: 308–309.
- ^ 4.0 4.1 Song Thrush Turdus philomelos [CL Brehm, 1831. Birdfacts. British Trust for Ornithology. Retrieved on 2008-01-25.
- ^ Brown, Roy. A Review of the impact of Mammalian Predators on Farm Songbird Population Dynamics (PDF). Songbird Survival. Retrieved on 2008-01-27
- ^ Clement, Peter; Hathway, Ren; Wilczur, Jan (2000). Thrushes (Helm Identification Guides). Christopher Helm Publishers Ltd, 392–395. מסת"ב 0713639407.
- ^ Snow, David; Perrins, Christopher M (editors) (1998). The Birds of the Western Palearctic concise edition (2 volumes). Oxford: Oxford University Press. מסת"ב 0-19-854099-X. 1225–1228
- ^ BirdLife International (2004). Turdus philomelos. 2006 IUCN Red List of Threatened Species. IUCN 2006. Retrieved on 12 May 2006. Database entry includes justification for why this species is of least concern
34971976קיכלי רונן