שחרור

שחרור
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
משפחה:	קיכליים
סוג:	קיכלי
מין:	שחרור
שם מדעי
	Turdus merula; ‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה

ערך זה עוסק בציפור. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שחרור (פירושונים).

שַׁחֲרוּר (שם מדעי: Turdus merula) הוא מין ציפור שיר ממשפחת הקיכליים. נפוץ באירופה, באסיה ובצפון אפריקה והובא על ידי האדם לאוסטרליה ולניו זילנד.

אורכו של השחרור הוא 23.5–29 ס"מ, מוטת כנפיו היא 39–45 ס"מ ומשקלו נע בין 80 ל-125 גרם. גוף הזכר כולו שחור (מכאן שמו בעברית ובערבית) מלבד טבעת צהובה מסביב לעיניו ומקור צהוב. בנקבה בוגרת, הנוצות והמקור הם בצבע חום ואין טבעת צהובה מסביב לעיניים. לגוזלים יש צבע נוצות בהיר במקצת משל הנקבות, וחזה מנומר.

אורח חיים

השחרור חי בעבר רק ביערות, אך מאז ראשית המאה ה-19 הוא הסתגל לנופים שהאדם יצר: ערים, פארקים, מטעים וגינות. לרוב השחרור הוא ציפור יציבה (שאינה נודדת), אך אוכלוסיותיו הצפוניות נודדות וחורפות במזרח התיכון. השחרורים החורפים בישראל מגיעים בנובמבר ועוזבים במרץ, אך כיום ניתן לראותם בארץ בכל ימות השנה. ישנם פרטים מעטים שחולפים בישראל בדרכם למקום אחר בו יבלו את החורף. בחורף ניתן לפגוש בפרטים משוטטים, שלא פעם מתלהקים באזורים שופעי מזון: עצי זית בעת המסיק או עצי אזדרכת מצויה. להקות אלה מורכבות בעיקר מזכרים.

תנועה

השחרור חששן יותר משאר בני סוגו, ולרוב לא מתרחק מסבכי הצמחייה. כשמטרידים אותו הוא מתעופף במהירות לסבך בעוד הוא משמיע קול צריחה טיפוסי. השחרור עף לטווחים קצרים ונמוך בעיקר, בחתירות כנפיים מהירות. השחרור נוחת עם כנפיים שמוטות קמעא וזנב מורם. הוא חוזר לתנוחה זו גם במצבי התרגשות.

לרוב השחרור נע על הקרקע, כשהוא רץ ומנתר לסירוגין. השחרור נעצר מהתקדמותו מדי כמה מטרים, ותר באמצעות עיניו ואוזניו אחר טרפו.

תזונה

השחרור ניזון מפרוקי רגליים ומתולעים, וכן מזרעים וגרגרים. נצפה גם אוכל לטאות. את טרפו הוא מחפש בעיקר בין עלי שלכת ונשורת עצים, אך מגיע רבות גם למדשאות בחיפושיו. כדי לחשוף את מזונו השחרור מחטט ומפשפש בין העלים והענפים עם מקורו, וגם גורף עם רגליו. מפעם לפעם הוא עוצר ומטה ראשו לקרקע, בין אם כדי להיטיב לראות, או כדי לשמוע טוב יותר.

רבייה

הנקבה בונה את הקן במסעף ענפים, מטר או שניים מעל הקרקע. הקן נבנה בצורת סלסלה מעשבים, שורשים ועלים, ו"מטויח" לרוב בבוץ^[1].

הנקבות מתחילות להטיל לרוב באמצע מרץ. הנקבה מטילה לרוב 3–4 ביצים. על הביצה יש דגם מנומר של נקודות חומות אדמדמות, על רקע ירקרק טורקיז. ממדי הביצה של תת-המין השלט הם 29X21 מ"מ והיא שוקלת 7.2 גרם בממוצע. הדגירה נעשית לרוב על ידי הנקבה לבדה.

לאחר 12–14 ימים, בוקעים הגוזלים מן הביצים. בשלב זה הם סומים ובעלי פלומה דלילה וארוכה, בצבע אפרפר, על ראשם וגבם^[1]. הגוזלים פורחים מהקן לאחר 9–10 ימים.