קתרין מאראגון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קטלינה מאראגון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. קתרין מאראגון (ספרדית: Catalina de Aragón;‏ 16 בדצמבר 1485 - 7 בינואר 1536) הייתה אשתו הראשונה של הנרי השמיני מלך אנגליה. נסיונותיו להתגרש ממנה, וסירובו של האפיפיור לאשר את הגירושים, היוו את הרקע להתפתחות הקרע בין הנרי השמיני והכנסייה הקתולית וליצירת הכנסייה האנגליקנית.

ביוגרפיה

קתרין הייתה בתם של איזבלה הראשונה מקסטיליה ופרננדו השני מלך אראגון, הזוג המלכותי שאיחד את ממלכותיהם ליצירת ספרד, שלח את כריסטופר קולומבוס למצוא נתיב חדש למזרח אסיה וגירש את יהודי ספרד. מיום לידתה נשאה בתואר אינפנטה. נישואיה היו הסדר פוליטי בין ממלכת אנגליה לספרד. כבר בהיותה בת שנתיים החל הנרי השביעי לנהל מגעים לגבי נישואיה לבנו הבכור, יורש העצר - ארתור, נסיך ויילס. ב-14 בנובמבר 1501 נישאה קתרין לארתור, כאשר היא מלווה אל הקתדרלה על ידי אחיו הצעיר, הנרי.

קתרין וארתור התיישבו לאחר נישואיהם בטירת לדלו (Ludlow). ארתור היה צעיר פוחז כבן חמש עשרה, חולני. מזג האוויר הלח והקור ששרר באזור לא היטיבו עם ארתור, ובאפריל 1502 הוא נפטר, והותיר את קתרין אלמנה צעירה בגיל 16.

כמעט מיד לאחר מותו של ארתור, הוצע כי קתרין תינשא לגיסה הנסיך הנרי, שעם מות אחיו הפך ליורש העצר וקיבל את התואר נסיך ויילס. חוזה הנישואים נחתם ביוני 1503 ואישור האפיפיור לנישואים (היות שבני הזוג היו גיסים, ועל פי הנורמה הקתולית אין אח נושא לאשה את אלמנת אחיו) הגיע בשנת 1504. חרף כל ההכנות הנרי השביעי לא מיהר להשיא את בנו הנרי לקתרין, ונטען כי הוא קיווה ששידוך אטרקטיבי יותר יגיע לבנו.

עם מותו של הנרי השביעי ועלייתו לכס המלוכה של הנרי השמיני, הוא מיהר להינשא לבחירת לבו. בשלב זה כבר היו הנישואים מתוך אהבה ולא מתוך שיקולים פוליטיים גרידא. הנישואים נערכו ביוני 1509 ולאחר מכן שניהם הוכתרו כמלך ומלכת אנגליה. מידע רב אודות פעילותה בחצר ויחסיה עם המלך הועבר בדיווחיו של שגריר האימפריה הרומית ה"קדושה", אסטאס שאפווי.

בינואר 1510 ילדה קתרין ילד מת, אך ב-1 בינואר 1511 ילדה בן בריא. הולדת בנם נחגגה בעריכת תחרויות אבירים, אך לצערם של ההורים התינוק שרד בקושי חודשיים לפני שנפטר. בן שלישי נולד בנובמבר 1513 ומת מיד לאחר לידתו ורביעי נולד מת בדצמבר 1514.

בנובמבר 1516 ילדה קתרין בת שנקראה מרי, שאמנם הייתה חולנית אך שרדה את החורף וגדלה להיות מרי הראשונה מלכת אנגליה.

ב-1513, כאשר עזב הנרי למסע לחימה בצרפת, הוא הותיר את קתרין כמפקדת על הצבא ובפיקודה הנחיל הצבא האנגלי מפלה כואבת לסקוטים בקרב פלודן.

על שלטונו של הנרי השמיני העיבה העובדה כי אין לו יורש זכר. הנרי, אשר גדל על רקע מלחמות הירושה הארוכות שבסופן הוכתר אביו למלך רצה כי יהיה לו יורש ברור ולגיטימי, שאי אפשר יהיה לערער על זכותו למלוכה. זיקתן של נשים לכס המלכות באותה תקופה הייתה חלשה יותר. המלכה קתרין, לאחר שנות נישואים ארוכות, הזדקנה ולא נתפסה כמי שתוכל ללדת את היורש הזכר.

בשנת 1526 הפסיקו הנרי וקתרין לחיות כבעל ואישה. והנרי מצידו החליט להתחתן עם אן בוליין, אחותה של פילגשו לשעבר מרי. בוליין, בגיבוי משפחתה הצליחו לשכנע את הנרי לבטל את נישואיו לקתרין ולשאת אותה כדי שתוכל ללדת לו בן יורש. תומאס וולזי ניסה לדחות את ההחלטה על הגירושים מקתרין שהייתה כבר בשנות הארבעים לחייה, אך לא הצליח בכך.

הנרי ביקש מן האפיפיור קלמנס השביעי כי יבטל את נישואיו בטענה כי אסור היה עליו לשאת את קתרין מלכתחילה משום שהייתה נשואה לאחיו. האפיפיור, שהיה נתון לשליטת בית הבסבורג שכבש את איטליה לא הסכים לבטל את הנישואים של הנרי וקתרין, שהייתה דודתו[1] של הקיסר קרל החמישי לבית הבסבורג. בזכות השכלתו המשפטית ניהל שגריר האימפריה הרומית ה"קדושה", אסטאס שאפווי את ההגנה של קתרין.

הנרי לא ויתר ופתח במאמצי שכנוע את האפיפיור וממסדו. נושא זה זכה לכינוי "עניינו הגדול של המלך" (The King's Great Matter). התעקשותה של קתרין כי נישואיה לארתור, אחיו של הנרי, לא מומשו, ושליטתו של אחיינה באפיפיור הביאו לידי כך שכל מאמציו של הנרי לשכנע את האפיפיור לא נשאו פרי.

הנרי לא ויתר, ובשורה של צעדים ניתק את הכנסייה האנגלית מהכנסייה הקתולית בכלל והשפעת האפיפיור בפרט. הוא ייסד את הכנסייה האנגליקנית שראשיה נשבעו אמונים לו בלבד. דבר זה איפשר להנרי להכריז כי נישואיו לקתרין אינם תקפים ומעולם לא היו תקפים.

מרי, בתה של קתרין נלקחת מרשותה ב-1531. לאחר ביטול נישואיהם, קתרין איבדה את תוארה כמלכת אנגליה והייתה רשאית להיקרא הנסיכה האלמנה מוויילס. קתרין נהנתה מפופולריות עצומה בקרב הציבור האנגלי ומסיבה זו הועברה בכל מספר חודשים למקום מגורים אחר מפחד של התקוממות בשמה. לשמחתה האפיפיור הכריז שוב על נישואיה כחוקיים בשנת 1534 והיא עמדה בסירובה שלא להכיר בחוק הירושה שהכריז על בתה מרי כממזרה ועל אליזבת, בתה של אן בוליין, כיורשת העצר החדשה של הנרי השמיני.

קתרין הייתה איתנה בדעתה ובצדקת דרכה עד ליומה האחרון, ובני ביתה המשיכו לקרוא לה בתואר "הוד מלכותך" עד מותה. היא נפטרה מסרטן (כך עולה מדיווחו של הקברן) בינואר 1536.

אילן יוחסין

פרננדו הראשון, מלך אראגון
 
לאונור אורקה מקסטיליה, רוזנת אלבורקרקה
 
פאדריקה אנריקס, רוזן מנדוסה
 
מריאנה פרנאנדס דה קורדובה אי איאלה
 
אנריקה השלישי, מלך קסטיליה
 
קתרין מלנקסטר
 
ז'ואאו, מושל פורטוגל
 
איזבל מבארסלוס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חואן השני, מלך אראגון
 
 
 
 
 
חואנה אנריקס
 
 
 
 
 
חואן השני, מלך קסטיליה
 
 
 
 
 
איזבלה מפורטוגל, מלכת קסטיליה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרננדו השני, מלך אראגון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קתרינה מאראגון


לקריאה נוספת

  • פילפה גרגורי, קתרין מאראגון, הוצאת אופוס, 2009.
  • דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, הפרק "אפילוג: המלכה שלומציון, יוחנן המטביל והמלך הנרי ה-8", עמ' 339-333.

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה

פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קתרין מאראגון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ קתרין הייתה אחותה של אמו של קרל, חואנה


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24413645קתרין מאראגון