קורט גרשטיין

קורט גרשטיין (11 באוגוסט 1905 - 25 ביולי 1945) היה קצין במכון ההיגיינה של הואפן אס אס אשר פעל על מנת לדווח על השמדת היהודים בשואה לגורמים שונים. בשנת 1945 כתב דו"ח מקיף בנושא שנחשב לאחד המסמכים האותנטיים הראשונים על אודות השואה.

ביוגרפיה

גרשטיין נולד במינסטר שבגרמניה. הוא היה השישי מבין שבעה ילדים במשפחה מוכרת במדינת המחוז וסטפאליה, שבניה הגיעו למשרות רמות בתחומי המשפטים והכלכלה. אביו היה נשיא בית המשפט המחוזי, וחינך את ילדיו בסגנון אוטוריטרי אופייני לרוח הפרוסית.

במהלך תקופת בית הספר התבלט גרשטיין במרדנותו ונחשב ל"כבשה השחורה" של המשפחה. לאחר שבגר מבית הספר הצטרף לתנועת הנוער הפרוטסטנטית והצטרף לצוות של בית-מחסה נוצרי עבורו חיבר מספר עזרי הוראה בתחום החינוך המיני והגמילה מאלכוהול.

הוא למד הנדסת מכרות; בשנת 1931 קיבל בברלין תואר של מהנדס, ובשנת 1935 היה למומחה מכרות בשירות המדינה. ביום 1 במאי 1933 הצטרף יחד עם כל משפחתו, בהשפעת אביו, למפלגה הנאצית, וזאת על מנת להגדיל את סיכוייו המקצועיים. בחודש אוקטובר באותה השנה התמנה למנהל של תנועת נוער נוצרית ובתפקידו זה יצא חריפות נגד ההשתייכות הכפוייה לתנועת הנוער הנאצית, ההיטלריוגנד. בשל מדיניות הגלייכשאלטונג התפרקה בשנת 1934 תנועת הנוער בראשה עמד והמשיכה את פעילותה במסגרת ההיטלריוגנד.

למרות שהיה חבר במפלגה הנאצית, היה גרשטיין ביקורתי כלפי השתלטות המדינה על הכנסייה האוונגלית והצטרף לזרם בכנסייה שהתנגד להתערבות המוסדות הנאציים בפעילותה (ה-Bekennende Kirche). הוא מימן מכיסו הדפסת והפצת עלונים של זרם זה. בשנת 1935 התקומם במהלך הצגת הטרגדיה הפרו-נאצית Wittekind בקול רם נגד גישתו האנטי-נוצרית של המחזה והוכה נמרצות בידי תומכי הנאצים. בשנת 1936 המשיך בתעמולה עבור ה-Bekennende Kirche במהלך כנס ארצי של מהנדסי המכרות הגרמניים. בשל כך נעצר בידי המשטרה החשאית, הגסטאפו. חברותו במפלגה הנאצית נשללה, הוא פוטר משירות המדינה ונאסרה עליו ההתבטאות בפומבי ברחבי הרייך.

בחודש דצמבר 1936 התחיל גרשטיין בלימודי רפואה באוניברסיטת טיבינגן. בנובמבר 1937 נישא לאלפרידה בנש. בלחץ אביו ערער גרשטיין על הרחקתו מהמפלגה, עד שזו הוקלה בשנת 1939 מהרחקה לביטול החברות. מכיוון שלא הצליח למצוא עבודה, התנדב בחודש מרץ 1941 ל-SS. במכתביו לחברים הקרובים כתב כי הוא מנסה לקבל גישה לפעולות סודיות של האס.אס. כפי שגונבו לאוזניו בפניו ב-Grafeneck וב-Hadamar, שם הומתה קרובת משפחתו במסגרת תוכנית T4 ל"המתת חסד" של אנשים הלוקים בפיגור שכלי ומחלות נפש.

את הכשרתו הצבאית קיבל בהמבורג, ארנהיים ואורניינבורג. בשל ידיעותיו הרפואיות הוצב במכון להיגיינה של האס.אס. בברלין. שם ייצר עמדות חיטוי ניידות וקבועות עבור הכוחות הלוחמים וגם עבור מחנות ההשמדה. כך זכה לאמון מפקדיו ובינואר 1942 היה לראש מחלקת הציוד הרפואי. בשל עבודתו היה מעורב גם באספקת הגז ציקלון B למחנות. גז רעיל ביותר זה שימש עוד בימי מלחמת העולם הראשונה לחיטוי מחנות ומחסנים צבאיים נגד מחוללי טיפוס, והחל בספטמבר 1941 שימש להריגת בני אדם במחנה ההשמדה אושוויץ.

לפי הדין וחשבון שכתב לאחר המלחמה קיבל גרשטיין באוגוסט 1942 הוראה לנסוע למטרות שלא פורטו למחנות בלזץ וטרבלינקה. כשהגיע לשם, גילה כי הוטל עליו לשפר מבחינה טכנית את ההשמדה בגז של בני אדם. הוא היה עד להמתתם של בני אדם בתאי גזים באמצעות גזי פליטה של מנועי דיזל ובאמצעות ציקלון B. זעזועו היה כה רב, שבשובו מטרבלינקה ביום 20 באוגוסט 1942 דיווח לדיפלומט השוודי יורן פון אוטר על רשמיו וביקשו להעבירם הלאה לגורמים מחוץ לגרמניה. אוטר העיד בשנת 1946 כי בקשה זו אכן הועברה אליו וכי הוא ניסה להעביר את המידע לממשלת שוודיה, אבל בקשתו לא נמסרה הלאה.

לפי עדותו של גרשטיין, ניסה גם להיפגש עם נציג הוותיקן בברלין על מנת לדווח לו על ההשמדה ההמונית בשואה. בשל היותו חייל, דחו אותו והפגישה לא נערכה. אז פנה גרשטיין ליועץ המשפטי של הבישוף של ברלין, ד"ר וינטר, וביקשו מפורשות להעביר את המידע שבידיו לכס ה"קדוש".

בעזרת חברו ללימודים הרמן אובינק הגיעו דיווחים בעל פה שלו, תחת הזיהוי "מאת קצין אס.אס. בכיר", לגורמי התנגדות הולנדיים כבר בפברואר 1943. אלו העלו אותם על כתב ושלחו אותם לבריטניה. בשנת 1992 נתגלה עותק שלהם בארכיון הממשלה הגולה ההולנדית בלונדון. מופיע בהם הנתון של 6.5 מיליון בני אדם שהושמדו, ביניהם 4 מיליון יהודים.

לאחר כניעת הוורמאכט מסר עצמו גרשטיין לידי הכוחות הצרפתיים ליד טובינגן. שם כתב את "דו"ח גרשטיין" מתוך כוונה למסור עדות על שהתחולל במחנות ההשמדה. למרות זאת סווג כפושע נאצי והועמד לדין. לאחר שהדרדר מצבו הבריאותי והנפשי, תלה עצמו ב-25 ביולי 1945 בתאו. נסיבות מותו המדויקות לא נתבררו מעולם.

מעשיו ודמותו בתרבות

הדין והחשבון שכתב גרשטיין שימש כראיה במשפטי נירנברג. במשפטי פרנקפורט בשנת 1949 התקבלה עדותם של רבים ממכריו של גרשטיין על כך שהוא שאף לאסוף מידע על רצח-העם ולחבל בו במסגרת האס.אס., אבל השפעתו על המהלכים הייתה מוגבלת מאוד.

המחזה "ממלא המקום" מאת רולף הוכהוט פרסם את סיפורו של גרשטיין בשנת 1963, והתניע את התהליך הארוך של טיהור שמו.

בשנת 1968 פרסם חוקר השואה שאול פרידלנדר את הביוגרפיה "קורט גרשטיין או הדו-משמעות של הטוב".

בשנת 1972 הופיעה הביוגרפיה "המרגל של אלוקים. הפסיון של קורט גרשטיין" מאת פייר ז'ופרואה (Pierre Joffroy), ומהדורה מורחבת מאוד שלה הופיעה בשנת 1995.

בשנת 1997 נחנכה תערוכה בעיר האגן אודות קורט גרשטיין. את התערוכה חנך איגנץ בוביס, יו"ר ועד יהודי גרמניה.

ביוגרפיה נוספת, מאת יורגן שפר (Jürgen Schäfer), יצאה לאור בשנת 1999 תחת הכותרת "קורט גרשטיין - עד לשואה. חיים בין חוגים נוצריים והאס.אס". ביוגרפיה זו מתבססת על עבודתו של ההיסטוריון הצרפתי פלורן בראיאר (Florent Brayard) אשר מסווג את דיווחו של גרשטיין להולנד מפברואר 1943 בתור עדות הראייה המהימנה הראשונה לשואה, מכיוון שפרטיה אושרו בידי הניצולים.

בשנת 2000 נפתחה בגרמניה התערוכה הנודדת "קורט גרשטיין - התנגדות במדי אס.אס".

בשנת 2002 עובד מחזהו של הוכהוט לסרט "אמן" בבימויו של קוסטה גברס. הסרט אינו נצמד במוצהר לעובדות ההיסטוריות, אלא מציג את ייסורי המצפון של גרשטיין בתסריט דמיוני. הסרט צולם בשיתוף עם ארכיב גרשטיין שבעיר בילפלד.

דמותו של קורט גרשטיין נותרה שנויה במחלוקת. יש הרואים בהצגתו כמתנגד למשטר הנאצי במדי אס.אס., הרווחת במיוחד בכנסייה האוונגלית, ניסיון להאדרת שמו. במשפטי פרנקפורט לא ניתן היה לאשר או לשלול את הצהרתו שבכתב אשר לפיה ניסה להסיט משלוחים של ציקלון B מיעדם לבלזץ ולטרבלינקה כדי לחבל בתוכנית ההשמדה הנאצית. העובדה שגרשטיין התמיד בעבודתו במכון ההיגיינה עד לסוף המלחמה ושכתב את הדין וחשבון שלו רק לאחריה מקשה על הערכה אובייקטיבית של דמותו ומניעיו.