קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה

קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
Константин Павлович Романов
	קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
לידה	צארסקויה סלו, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	ויטבסק, האימפריה הרוסית
שם מלא	קונסטנטין פאבלוביץ' רומנוב
בת זוג	יוליאנה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד
שושלת בית רומנוב
תואר	הנסיך הגדול של רוסיה

קונסטנטין פאבלוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (ברוסית: Константин Павлович Романов;‏ 8 במאי 1779 - 14 ביוני 1831), היה בנו השני של פאבל הראשון, קיסר רוסיה.

ביוגרפיה

בצעירותו

קונסטנטין נולד ב-8 במאי 1779 בצארסקויה סלו, לפאבל הראשון, קיסר רוסיה ולסופיה דורותיאה, נסיכת וירטמברג, בתם של פרידריך השני אויגן, דוכס וירטמברג ופרדריקה דורותיאה מברנדנבורג-שוודט. השם קונסטנטין הוענק לילד על ידי יקטרינה הגדולה, שביקשה להעלות אותו בעתיד לכס השלטון בקונסטנטינופול. בשנת 1796 התחתן קונסטנטין פאבלוביץ' עם יוליאנה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד. בשנת 1799 העניק לו אביו הקיסר את התואר יורש העצר, למרות שבאופן רשמי אחיו הבכור היה היורש.

קריירה צבאית

קונסטנטין פאבלוביץ' השתתף במערכות צבאיות של אלכסנדר סובורוב בשווייץ ובאיטליה ובשנת 1805 השתתף בקרב אוסטרליץ. בהמשך השתתף בשיחות שהסתיימו בהסכם טילזיט. לפני מלחמת 1812 ציין לא פעם שרוסיה עלולה להפסיד במלחמה עם צרפת. עם תחילת הלחימה היה בראש המתנגדים לטקטיקת הנסיגה של מיכאיל ברקלאי דה טולי. לאור היחסים הרעועים בין מפקדי הצבא לבין קונסטנטין הועבר האחרון לסנקט פטרבורג ושב לשורות הצבא רק לאחר נסיגת הצרפתים מתחומי רוסיה. בשנת 1813 השתתף בקרב לייפציג. החל משנת 1814 התגורר בוורשה והיה למעשה נציגו של אחיו הקיסר בפולין. לאחר גירושין ב-24 במאי 1820 התחתן עם בת האצולה הנמוכה, פולניה בשם יוהאנה גרודזינסקי. לזוג לא היו ילדים משותפים.

יורש העצר ופרשת 1825

בשנת 1801, לאחר מות אביו, ועליית אחיו הבכור אלכסנדר לשלטון, היה קונסטנטין ליורש הכתר. יחד עם זאת קונסטנטין חזר ואמר כי אינו מעוניין בתפקיד הקיסר, בין היתר מחשש לחייו. בשנת 1823 הוא ויתר במסמך רשמי על האפשרות לרשת את השלטון, ואחיו ניקולאי הפך ליורש העצר במקומו. אף שפרסום המסמך נדחה, ניקולאי היה מודע לקיומו. אחרי פטירתו של הקיסר, ב-1 בדצמבר 1825, פורסם המסמך. לאחר דיון קצר, החליטו המועצה המדינית וניקולאי שלא ניתן לקיים את ההסכם בין האחים. המועצה המדינית והצבא נשבעו אמונים לקונסטנטין. זה האחרון שהה בוורשה ודרש לקיים את ההסכם ואף כתב פעמיים כי אינו מעוניין בתואר הקיסר. בעקבות זאת, ב-25 בדצמבר 1825, הכריז ניקולאי על עצמו כקיסר באופן רשמי. שלטונו החל לאחר כשבועיים.

למחרת הכתרתו החל מרד הדקבריסטים, שעילתו הרשמית הייתה סירוב להישבע אמונים פעם נוספת לאחר כשבועיים.

לאחר תחילת מרד 1830 בורשה, עזבו קונסטנטין ואשתו את העיר. קונסטנטין נפטר מכולרה ב-14 ביוני 1831 בויטבסק.

היו לו שני בנים שנולדו מקשריו מחוץ לנישואין. הילדים הוכרו על ידי משפחת המלוכה הרוסית כצאצאיו של קונסטנטין. שניהם עשו קריירה צבאית מוצלחת.