קהילת יהודי קלטיוד
 | |
| הכניסה לבית הכנסת בקלטיוד | |
| מדינה / טריטוריה | ספרד |
|---|---|
| סיבת נטישה | גירוש ספרד |
| דת | יהדות |
קהילת יהודי קלטיוד הייתה קהילה יהודית משגשגת בעיר קלטיוד, במחוז אראגון במזרח ספרד, שהתקיימה עד גירוש ספרד.
הקהילה הייתה אחת הקהילות היהודיות החשובות בספרד והשנייה בחשיבותה בממלכת אראגון, אחרי סרגוסה.[1]
היסטוריה
הוכחות לקיום הקהילה קיימות עוד מתקופת שלטונו של עבד א-רחמן השלישי במאה ה-10. בשנת 1882, בזמן שפועלים חפרו יסודות של בית, גילו מצבת שיש ועליה כתובת בעברית לזכרו של פלוני שמואל ב. שלמה, שנפטר ביא' במרחשון, 4680 (9 באוקטובר 919).[1][2]
הרובע היהודי של קלטיוד היה ממוקם בסביבת נהר לאס פוזאס (אנ'), בין מסגד לבין קתדרלה. בצד הנגדי של הנהר שכן בית הקברות היהודי. הקהילה, ששגשגה, החזיקה בשני בתי כנסת גדולים, אחד מהם נבנה על ידי אהרון ב. יחיא, ושופץ על ידי קרובו, יוסף ב. יחיא.[3] היו גם כמה בתי ספר גדולים, שניים מהם נוסדו על ידי יוסף פרחי ויעקב ב. קלנה.[2] בנוסף לאלו היה בית ספר לאגודת האורגים, ועוד אחד צמוד לחברה קדישא.
בסוף המאה ה-12 קיימות רשומות המתייחסות להקמת ה"אלג'מה" (הקהילה) שהוקמה באופן חוקי.[1] בסוף המאה ה-13, ניתן להניח שבקלטיוד חיו כ-185 משפחות יהודיות, בסך הכל 750–900 יהודים.[1][2]
בשנת 1326 גיירו יהודי קלטיוד שני נוצרים ליהדות, כתוצאה מכך, הם נידונו לעונש חמור על ידי האינקוויזיטור, אך מאוחר יותר קיבלו חנינה על ידי המלך חיימה השני.[2]
בשנים 1348–1349 במהלך המוות השחור פרצו מהומות אנטי-יהודיות.[1] בשנת 1349 החרימו השלטונות העירוניים את רכושם של יהודים שמתו במהלך המגפה.
במלחמה בין קסטיליה ואראגון בשנת 1367, יהודי קלטיוד ודרוקה, ספגו סבל רב מידי החיילים הקסטיליים, חנויותיהם נשדדו וילדיהם נטבחו באכזריות. כתוצאה ממלחמה זו היה צורך לשחזר את חומות העיר קלטיוד, שנפגעו קשות ונחרבו בחלקן ומכיוון שהיהודים היו מוכנים לתקן רק את חומות הרובע הקרוב אליהם, התקיימה ועידה משותפת ב-11 בינואר 1390, בין מועצת העיר ונציגי הקהילה, שבה הוסכם שהיהודים יבנו מחדש את כל חומות העיר, אך הם יקבלו החזר מהתושבים הנוצרים על כל הכסף הנוסף שהוצא.[1]
בעקבות הפעילות של ויסנט פרר חלק גדול מהיהודים העשירים ביותר של קלטיוד החל מ־1391 התנצרו. בשנת 1397 היו 191 בתי אב יהודים, כ-760–860 יהודים, אשר היוו יותר מ-12% מאוכלוסיית העיר. בשנת 1398 מרטין, מלך אראגון, אסר על היהודים לגור מחוץ לרובע היהודי. הנשיא דון סמואל הלוי ומשה ב. מוסא ייצגו את הקהילה בויכוח טורטוסה (1413–1415).
בשנת 1413 התנצרו יהודים רבים בקלטיוד ומספר המתנצרים גדל בשנה שלאחר מכן. בשנת 1414 אסרה העירייה על היהודים לעזוב את הרובע היהודי, לשאוב מים מהנהר ולהשתמש במאפייה ובטחנת הקמח. הקהילה הייתה בחובות עמוקים למגייר פסקוואל פרז דה אלמקאן על הוצאותיו בחצר האפיפיור, שאותן היו אמורים לכסות.
כאשר היהודים הותקפו על ידי האוכלוסייה הנוצרית. אינפנטה אלפונסו, באישור ויסנט פרר, הוציא הנחיות לפקידי העירייה לעצור כל מי שתקף את היהודים, שכן זה מנוגד לחלוטין ל"צוואה הא-לוהית", האפיפיור והמלך לבצע את המרת הדת של היהודים בכוח.[1]
היהודים בקלטיוד התלוננו בפני המלך ב-1418 על רדיפות של השלטונות העירוניים והאזרחים, שאיימו להרוג אותם אם לא יחזרו בהאשמות מסוימות ולגרש יהודים שנשארו נאמנים ליהדות. המלך הורה למושל לתת ליהודים את הגנתו. בשנת 1420 הוא התיר להם לחזור לבתים שהיו בבעלותם ברובע היהודי לפני 1415, שמהם כנראה נושלו. בשנת 1436 נתן ג'ון, אז המשנה למלך, הנחיות לארגון מחדש קיצוני של המבנה הקהילתי. הוא מינה גזברים, נאמנים או שופטים, וחברי מועצה, וכל אחת משלושת הנחלות ייצגה ארבעה חברים במועצת הקהילה. מספר מתנצרים ממקומות אחרים התיישבו בקלטיוד, שם התקבלו על ידי הקהילה וחזרו ליהדות. קהילת קלטיוד הגיעה לסיומה עם גירוש היהודים מספרד בשנת 1492. רשימות מאותה שנה מפרטות את רכושם, כולל מטלטלין, משכון של זהב וכסף, ספרי תורה וקישוטים. האינקוויזיציה הייתה פעילה בקלטיוד בין השנים 1488 ו-1502 כאשר בית הדין האינקוויזיציוני שולב ב-1519 עם זה של סרגוסה.[1]
אישים מפורסמים
קלטיוד הייתה ידועה תמיד כמקום מפורסם של לימוד יהודי, ובין הדמויות הבולטות בעיר היו: המדקדק שלמה בן אברהם בן פרחון, שנולד בקלטיוד והיה ידידו של יהודה הלוי; רבי שלמה ראובן, שהיה מקורב לחסדאי קרשקש, והיו לו אויבים רבים, ר' דוד בן שוייב, שנהנה מהערכת חוגים יהודיים ונוצרים כאחד, ואשר כמו משה אלקבץ ודון שלמה ב. דוד, ניהל התכתבות עם יצחק בר ששת. הנשיא שמואל הלוי ור' משה ב. סוסא היו נציגי קהילת קלטיוד בוויכוח טורטוסה. המטיף האחרון של קהילת קלטיוד היה יצחק עראמה המפורסם. לפי שטיינשניידר, שם המשפחה היהודי "כלאי" נגזר מעיר זו.
ראו גם
הערות שוליים
