צפנת בת פניאל
| לידה | ארץ ישראל |
|---|---|
| אב | פניאל |
| תקופה | חורבן בית ראשון |
צפנת בת פניאל היתה בתו של כהן גדול, המופיעה באחת מאגדות החורבן. אגדות אלו מתארות את הנעשה בירושלים במהלך חורבן בית שני, שהתרחש בתשעה באב.
האגדה
האגדה על צפנת בת פניאל מופיעה במסכת גיטין, מסופרת על ידי ריש לקיש.
”אמר ריש לקיש, מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה, צפנת - שהכל צופין ביופיה, בת פניאל - בתו של כהן גדול ששימש לפני ולפנים, שנתעלל בה שבאי כל הלילה. למחר הלבישה שבעה חלוקים והוציאה למוכרה. בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו הראני את יופיה. אמר לו: ריקא, אם אתה רוצה ליקח, קח, שאין כיופיה בכל העולם כולו. אמר לו. אף על פי כן. הפשיטה ששה חלוקים, ושביעי קרעתה, ונתפלשה באפר. אמרה לפניו: רבונו של עולם, אם עלינו לא חסת, על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס? ועליה קונן ירמיה "בת עמי חגרי שק... כי פתאום יבוא שודד עלינו" (ירמיהו, ו', כ"ו) - כביכול עלי ועליך בא שודד” (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ח עמוד א')
פרשנות
המפרשים דנו בסיבת עונשה של צפנת. רבי יוסף חיים מבגדאד מבאר, שהיה זה משום שעל ידי יופייה חטאו בחורי ישראל "שהכל צופין ביופייה". ואף שלא חטאה במעשה אקטיבי, בכל זאת נענשה מכיוון שבא חטא על ידה[1].
בכתבי רמ"ע מפאנו מבואר, שצפנת הייתה משורש נשמתה של מעכה בת תלמי שנשאה לדוד כאשת יפת תואר, האדם המכוער היה גלגול של אבשלום בנה של מעכה, ואילו השובה היה תלמי מלך גשור. ומכיוון שמעכה נהגה לייפות עצמה בעת מלחמה כדרך נשות הגויים, היה עליה לחזור בגלגול בכדי לתקן את מעשיה[2].
רבי שלמה מרדומסק רואה בסיפור אלגוריה לצער והשפלת השכינה בעת חורבן בית המקדש[3].
קישורים חיצוניים
- מסיפורי החורבן באתר benyehuda.org
הערות שוליים
- ^ בניהו, על גיטין נ"ח עמוד א'. ראו בדברי התלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ד עמוד ב'.
- ^ רמ"ע מפאנו, גלגולי נשמות, אות צ'.
- ^ תפארת שלמה, פרשת בשלח.
28817742צפנת בת פניאל