צפירת זיכרון
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
צפירת זיכרון או צפירת דומייה היא קול צופר המושמע במשך זמן קצוב של דקות אחדות לשם הבעת אבל ציבורי. במהלך הצפירה נוהגים השומעים לחדול מכל עיסוק (דוגמת עבודה או נסיעה) ולעמוד במקומם. אף כי ציון דקת דומייה הוא נוהג מקובל בעולם, בפרט בארצות המערב, הנוהג ללוות את דקת הדומייה בצפירה נעשה נדיר בשנים האחרונות[דרושה הבהרה]. בארצות בעלות מסורת נוצרית נוהגים לעיתים להחליף את צפירת הזיכרון בצלצול פעמוני הכנסיות, בהתאם לנוהג נוצרי ותיק לציון אירוע בעל אופי ציבורי, בפרט אבֶל. ביפן נהוג להכות מכות קצובות בגונג בעת דקת דומייה, בהתאם למסורת המקומית.
בעקבות מלחמות העולם
במדינות חבר העמים הבריטי, וכן בארצות הברית ובצרפת, נהוג יום זיכרון ב-11 בנובמבר לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ומלחמות אחרות. יום זה נהוג מאז ה-11 בנובמבר 1919, ומלכתחילה הונהג לזכר קורבנות מלחמת העולם הראשונה. ביום זה נהוגה דקת דומייה, או שתי דקות דומייה, ב-11 לפני הצהריים, שהיא השעה שבה נכנסה הפסקת האש לתוקפה עם תום מלחמת העולם הראשונה (לפי שעון בריטניה). בעבר צוינה דקת הדומייה בצפירה[1], אולם כיום נמשך נוהג זה במלטה בלבד[דרוש מקור]. לא בכל המדינות האלה מצוין 11 בנובמבר כיום זיכרון רשמי - מדינות אחדות מעדיפות לרכז את טקסי הזיכרון הרשמיים בימים אחרים. לפיכך, דקות הדומייה מורגשות בעיקר בכנסיות, שבהן הטקס משתלב בטקסי התפילה היומיים, או בבנייני משרדים, שבהם מתבקשים העובדים והלקוחות להפסיק את עבודתם למשך דקה או שתי דקות.
בהולנד נהוג יום זיכרון ב-4 במאי, יום השנה לפלישת גרמניה להולנד ב-1940, ויום חג לאומי ב-5 במאי, יום השחרור מהכיבוש הגרמני ב-1945. בשעה שמונה בערב ב-4 במאי, נהוגות שתי דקות דומייה רצופות. בעבר היו מלווים זאת בצפירה, אולם כיום מסתפקים בצלצול פעמוני הכנסיות ברחבי הולנד. בנוסף מקובל לצלצל בפעמוני הכנסיות בשעת חצות שבין ה-4 ל-5 במאי כדי לציין את המעבר מיום האבל ליום החג.
החל משנת 2003, מצוין בוורשה מדי שנה יום זיכרון ב־1 באוגוסט, לזכר מרד ורשה, שבו מושמעת ברחבי העיר צפירת דומייה בשעה 17:00[2].
ברוסיה ובמרבית מדינות חבר העמים נהוגה דקת דומייה במהלך טקסי יום הניצחון ב-9 במאי שבמהלכן מושמע צליל תקתוק שעון, בדומה להשמעת הגונג הנהוגה ביפן.
בישראל
יום הזיכרון לחללי צה"ל
צפירות זיכרון בישראל נשמעו לראשונה בנובמבר 1949 ביוזמתן של מספר מועצות מקומיות בישראל בזמן קיומן של הלוויות חללי קרבות, על פי הדוגמה שהונהגה בארצות חבר הלאומים הבריטי ביום הזיכרון שנקבע בתום מלחמת העולם הראשונה ל-11 בנובמבר. דפוס זה אומץ שנה לאחר מכן במסגרת הטקסים הממלכתיים שנערכו לזכר חללי מלחמת העצמאות, ועם קביעתו של יום הזיכרון ב-ד' באייר שולבה צפירת הזיכרון בטקסי יום הזיכרון. צפירה ראשונה בת דקה[3] הושמעה בשבע בבוקר בעת העלאת נר זיכרון בבתי הקברות הצבאיים וצפירה שנייה הושמעה לפנות ערב במעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות, כשלאחריה שתי דקות דומייה[4][5]. הצפירה הושמעה ממערכות הכריזה של הג"א, אך גם מספינות, בתי חרושת ומכבי האש[6], כמו גם ברדיו. בשנת 1952 הועברה הצפירה הראשונה לשעה 12:45 בעת קיום טקסי הזיכרון בבתי הקברות הצבאיים[7] ומשך הדומייה הוארכה לשלוש דקות[8]. בשנת 1953 הושבה הצפירה הראשונה לשעה שבע בבוקר והדומיה בסוף היום שבה להיות שתי דקות[9][10]. בחיפה הושמעה צפירה גם ב-11:00 בבוקר בעת הטקסים בבתי הקברות הצבאיים[11].
מתכונת זאת של צפירה בבוקר וצפירה של שתי דקות בערב נמשכה במהלך שנות ה-50[12][13][14][15]. בשנת 1958 קיבלה הממשלה[16] את המלצות ועדה שדנה בדבר[17] וקבעה צפירה בשעה 10:00 בבוקר למשך שתי דקות.
משנת 1958 נקבעו שלוש צפירות ארציות: אחת בשבע בבוקר, שנייה בעשר בבוקר ושלישית בסיום יום הזיכרון[14][18][19]. הצפירה ב-10:00 בבוקר הייתה למרכזית והצפירות האחרות קוצרו[20][21][22][23][24].
בשנת 1969, לאור התארכות יום הזיכרון מ-12 שעות ל-24 שעות, הועברה הצפירה הפותחת את יום הזיכרון משעה שבע בבוקר לשעה שבע בערב הקודם[25].
בתחילת שנות ה-80, בוטלה הצפירה השלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות, לאור ביקורת קשה על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות.
חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים"[26]. בערב יום הזיכרון מושמעת צפירה בת דקה אחת בשעה 20:00, והיא פותחת את טקסי יום הזיכרון ברחבת הכותל המערבי במעמד נשיא מדינת ישראל, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות. ביום הזיכרון מושמעת צפירה בת שתי דקות בשעה 11:00 בבוקר, בפתיחת טקסי האזכרה הממלכתיים בבתי הקברות הצבאיים.
הצופרים המשמיעים את צפירת הזיכרון הם צופרי האזעקה הנפוצים בערים בישראל, והמשמשים גם בעיתות מלחמה.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
בשנת 1959 נקבעה צפירת זיכרון גם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה[27]. במשך שנים רבות הצפירה הושמעה ב-08:00 בבוקר[28], והחל מ-1988 הצפירה מושמעת ב-10:00 בבוקר.
חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה[29] קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים". ביום השואה מושמעת הצפירה בשעה 10:00 בבוקר ולאחריה מתקיימים אירועי זיכרון במקומות שונים ברחבי ישראל.
בהזדמנויות אחרות
בישראל היו מספר אירועים שבעקבותיהם הוכרז אבל לאומי חד-פעמי, אבל שכלל גם השמעת צפירת דומייה. יום לאחר שניתנו שני גזר דין מוות למארק דימשיץ ואדוארד קוזניצוב חברי קבוצת מבצע חתונה בדצמבר 1970[30], ביום הלווייתו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, בדצמבר 1973[31], לפני טקסי הזיכרון לציון שנה למלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1974[32], לאחר אסון צור הראשון בנובמבר 1982[33], וביום הלווייתו של ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995.
עמדות בציבוריות הישראלית כלפי הצפירה
בציבור הדתי במדינת ישראל ישנן שתי גישות מרכזיות כלפי צפירת הזיכרון. בציבור הדתי-לאומי רבים רואים ברגעים אלו, ובייחוד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ערך חשוב של זיכרון הנופלים ואף של קדושה, רגעים בהם כלל ישראל כולו מתייחד עם זכרם של אלו שנהרגו על קידוש השם. עמדה זאת הרואה בזיכרון הנופלים ערך של קדושה מתבטאת בדבריו של הרב צבי יהודה קוק כי "העמידה בצפירה לחללי צה"ל, יש בה מצווה קדושה של זיכרון כבוד הקדושים"[34]. בעקבות כך בציבור הדתי הנוהג הנפוץ הוא עמידה דוממת בשעת הצפירה, בדומה למקובל בציבור החילוני. אחרים נוהגים לעמוד בצפירה תוך אמירת מזמורי תהלים או לימוד משניות לעילוי נשמת הנופלים.
לעומת גישה זו, בציבור החרדי נפוצה התפיסה הרואה בצפירת הזיכרון מעשה חסר משמעות מבחינה יהודית[35]ובכלל, ומנהג שמקורו ב"חוקות הגויים" ובכנסיות. משום כך הם מתנגדים לקיומו, וישנם מיעוט הסוברים שאף יש בו איסור הלכתי[36]. רבים מהציבור החרדי נוהגים לעמוד בצפירה רק כאשר הם נמצאים במקום ציבורי, כדי שלא לפגוע ברגשות הזולת, ויש מהם שמקפידים לומר פרקי תהילים בזמן זה על מנת לצקת תוכן יהודי, לעמידה. יש שמשתדלים להימנע משהייה במקומות ציבוריים על מנת להימנע מדילמה זאת. ישנם מוסדות חינוך חרדיים אשר בבוקרו של יום הלימודים מכריזים כי לימוד התורה הוא לעילוי נשמת הנרצחים, אך ללא עמידה בשעת הצפירה. בכיכר השבת שבירושלים מקיימים נטורי קרתא צעדה בעת הצפירה, בה הם הולכים וסובבים את הכיכר, בהכרזה שהקמת המדינה היא מרידה בקב"ה[37]. ההתעלמות מהצפירה בשכונות חרדיות מסוקרות באמצעי התקשורת החילוניים ועוררה חיכוכים בין הציבור החרדי לבין הציבור החילוני בהזדמנויות שונות.
גם בקרב הציבור הערבי במדינת ישראל יש המתנגדים לצפירה[38][39].
בעניין עתירה לבג"ץ שביקשה לתחום את השמעת הצפירה רק למרחב בו מתקיימים טקסי זיכרון, כתב השופט צבי זילברטל:
הצפירה בימי הזכרון מבטאת ומסמלת את הסולידריות של כלל חלקי העם, על מגזריו השונים, עם זכרון הנופלים והנספים, ומושמעת בהשראתה של הוראת חוק העולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אמת, אין מדובר ב"דומיה" גרידא, עליה הורה המחוקק, אלא דווקא בצפירה המלווה את דומיית הציבור, מכריזה עליה ומדגישה אותה. הנה כי כן דומה, כי מדובר ב"דומיה זועקת" – ביטוי חי לתחושת הכאב הקולקטיבית על המתים... כאב שאינו תחום, ואינו צריך להיות תחום, ל"מקומו הטבעי" – טקסי הזכרון בלבד"... אלא דווקא "מקומו הטבעי" הוא המקום בו יש לבטא את הכאב הקולקטיבי – המרחב הציבורי... מדינות דמוקרטיות שונות, מלבד ישראל, בוחרות לציין ימים מיוחדים בחייה של אומה דווקא במרחב הציבורי - אם באמצעות צפירות או מאפיינים ווקאליים אחרים... הצפירה אינה "פולשת" אל המרחב הציבורי, אלא מבטאת אותו רגע אחד בו האומה מתאחדת ומתייחדת במרחב הציבורי עם זכרון בנותיה ובניה שנפלו במערכות ישראל ובפיגועי הטרור, ושנרצחו בשואה. בכך לא נפגעת כל זכות של מי שאינו מעוניין להיות שותף לאותו רגע קשה ומאחד, אף שהדומיה הקבועה בחוק מתבקשת ומחייבת.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שאלת תם - למה יש צפירה?, באתר וואלה!, 2 במאי 2006
הערות שוליים
- ^ טקס החגיגה בתל אביב, דואר היום, 12 בנובמבר 1925
- ^ סרטון באתר יוטיוב על הצפירה: There is a city, נבדק ב-2022-04-29
- ^ רדיו, חרות, 9 במאי 1951
- ^ ד' באייר — יום הזכרון הכללי לגבורי מלחמת השחרור, חרות, 6 באפריל 1951
- ^ תושבי ישראל מתיחדים, הצופה, 10 במאי 1951
- ^ דומייה תוכרז ביום־הזכרון לחללי מלחמת־השיחרור, על המשמר, 25 באפריל 1951
- ^ רדיו, חרות, 29 באפריל 1952
- ^ היום ערב חג העצמאות, יתייחד העם עם זכר חללי מלחמת השיחרור, על המשמר, 29 באפריל 1952
- ^ החגיגות בפ"ת, חרות, 16 באפריל 1953
- ^ יום ההתיחדות עם זכר לוחמי הקוממיות, הצופה, 16 באפריל 1953
- ^ אזרחי ישראל התייחדו עם זכר חללי המלחמה, הצופה, 20 באפריל 1953; המשך
- ^ תכנית יום העצמאות בירושלים, חרות, 21 באפריל 1955
- ^ סדרי יום הזכרון לחללי צה"ל, דבר, 3 באפריל 1957
- ^ 14.0 14.1 תכנית ארצית לחגיגות העצמאות, הצופה, 20 באפריל 1958
- ^ שידורי ישראל, דבר, 24 באפריל 1958
- ^ מ' עזריהו, פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים, שדה בוקר, 1995, עמ' 154 - 155.
- ^ דין וחשבון - הוועדה לחגיגות העצמאות תשי"ח, סעיף 2א (ארכיון המדינה, פ-1 / 4061). בדו"ח כתוב: "...על שתי דקות דומיה בשעה 10.00 בבוקר ביום הזיכרון"..."שינוי מהפכני לעומת העבר, כששתי דקות הדומיה קויימו בסיום יום הזיכרון...".
- ^ העס בישראל התייחד ביום הזכרון עם זכר חללי מלחמת הקוממיות, דבר, 25 באפריל 1958
- ^ צפירה ממושכת תפתח מחר יום הזכרון לחללים, מעריב, 11 במאי 1959
- ^ 3 צפירות יבשרו יום הזכרון, מעריב, 29 באפריל 1960
- ^ צפירות ביום הזיכרון, הצופה, 18 באפריל 1961
- ^ הערב מתחיל יום הזכרון של צה"ל, מעריב, 14 באפריל 1964
- ^ טקסי יום הזכרון ממוצ"ש, מעריב, 22 באפריל 1966
- ^ טקסי הזכרון לחללי צה"ל, מעריב, 30 באפריל 1968
- ^ הערב ייפתח יום הזיכרון לחללי צה"ל בצפירה ובהדלקת נר זיכרון, מעריב, 21 באפריל 1969
- ^ חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, באתר הכנסת
- ^ נקבעו הוראות ליום הזכרון לשואה ולגבורה בכ"ז ניסן, דבר, 30 באפריל 1959
- ^ צפירה תסמל מחר פתיחת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מעריב, 17 באפריל 1974
- ^ חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, באתר הכנסת
- ^ הבוקר דקותיים דממה למען יהדות הדממה, מעריב, 29 בדצמבר 1970
- ^ צפירת אבל תציין התיחדות העם עם ב.ג., מעריב, 3 בדצמבר 1973
- ^ טקס אזכרה לחללי יום הכיפורים, באתר מעריב, 11 באוקטובר 1974
- ^ היום - התייחדות עם 75 קרבנות האסון, דבר, 15 בנובמבר 1982
- ^ הרב חיים דרוקמן, הגישה לעמידה בצפירה ביום הזיכרון, באתר יוטיוב
- ^ אליעזר היון, למה לא נעמוד בצפירה, באתר ynet, 26 באפריל 2009
- ^ ראו דיון הלכתי בעניין באתר פורטל הדף היומי ובאתר כיפה
- ^ חדשות 24, צעדת נטורי קרתא בצפירת יום הזיכרון
- ^ אמל זיאדה, מה עושה ערבי בצפירה, באתר nrg, 30 באפריל 2006
- ^ יונת אטלס, צפירה בלשכת האוכלוסין: בדואים צחקו ואכלו, באתר ynet, 7 במאי 2008
צפירת זיכרון36183918Q8186839