צמדאים
 צמדאים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| תת־מערכה: | חולייתנים |
| על־מחלקה: | עגולי הפה |
| מחלקה: | צמדים |
| סדרה: | צמדאים |
| משפחות | |
|
Petromyzontidae | |
| שם מדעי | |
 Petromyzontiformes
| |
הצמדאים (שם מדעי: Petromyzontiformes) הם סדרה של מיתרניים חסרי לסתות שבוגריהם מתאפיינים בפה משונן דמוי משפך. השם הנפוץ של המינים המשתייכים לסדרה זו הוא צמדים (Lamprey). הצמדים מהווים קבוצה עתיקה מאד של חולייתנים ונכללים בעל-מחלקת עגולי הפה (Cyclostomata) ביחד עם המיקסינות, אף שהקרבה המדויקת ביניהם שנויה במחלוקת.
הצמדאים מכונים "דגים", אף שרב הדגים הם בעלי לסתות. קיימת מחלוקת על הגדרתם כדגים.
מאפיינים מורפולוגיים
הצמד הבוגר דומה במראהו לצלופח והוא חסר קשקשים וסנפירים זוגיים. הוא בעל פה משונן דמוי משפך המשמש ליניקה, שבעה סדקי זימים בכל צד של הראש, עיניים גדולות הממוקמות ליד הזימים ונחיר אחד בצד העליון של הראש. אורכו של הצמד נע בין 13 ל-100 ס"מ. לוע הצמד מחולק לשניים, כאשר החלק הגחוני יוצר צינור נשימה המופרד מהפה על ידי שסתום הנקרא הוולום (Velum). הפרדה זו מהווה התאמה לצורת ההזנה של הבוגרים משום שהיא מונעת מנוזלי הגוף של הפונדקאי לדלוף דרך הזימים או להפריע לחילוף הגזים, המתבצע בצמד על ידי הכנסה והוצאה של מים דרך הזימים במקום הכנסתם דרך הפה והוצאתם דרך הזימים. בשלב הפגית, הנקרא אמוצטס (Ammocoetes), העיניים מכוסות בשכבת עור ואינן מפותחות. הן משלימות את התפתחותן במהלך המטמורפוזה, ובבוגר הן מכוסות בשכבת עור דקה ושקופה שהופכת לעכורה בפרטים משומרים. לצמדים שלד סחוסי, אך במקום חוליות אמיתיות יש להם שורה של מבנים סחוסיים הנקראים ארקואליה (Arcualia) המסודרים סביב מיתר הגב. המאפיינים המורפולוגיים הייחודיים הללו של הצמדים מהווים בסיס להשערה שהם טקסון אחות של כל החולייתנים הלסתניים, ובדרך כלל הם נחשבים לקבוצה הפרימיטיבית ביותר של החולייתנים.
תזונה
צמדים טפילים, המהווים רק 18 מתוך כ- 38 מיני הצמדים המוכרים כיום, ניזונים כבוגרים מדם ונוזלי גוף של פונדקאי על ידי הצמדת פיהם לגופו וחיתוך הרקמות החיצוניות באמצעות שיניהם. הפונדקאים של הצמד הם מינים שונים של דגים ולעיתים אף יונקים ימיים. צמדים עשויים לתקוף גם בני אדם מעת לעת, אך בעיקר במקרים של רעב קיצוני. צמדים שאינם טפיליים, אשר כוללים את המינים שבדרך כלל חיים במים מתוקים, אינם ניזונים כלל כבוגרים. מינים אלו מתקיימים בשלב הבוגר מהמאגרים שצברו בשלב הפגית (אמוצטס) על ידי סינון מזון מהמים.
תפוצה
הצמדים חיים בעיקר לאורך חופים ובמים מתוקים, אף שמספר מינים (לדוגמה: Geotria australis, Petromyzon marinus וצמד פסיפי (Lampetra tridentata) נודדים על פני מרחקים גדולים באוקיינוס. מספר מיני צמדים חיים באגמים ללא כל גישה לים. הצמדים מצויים ברוב האזורים הממוזגים בעולם מלבד אלו שבאפריקה. שלב הפגית (אמוצטס) בעל עמידות נמוכה לטמפרטורות גבוהות של מים, ולכן צמדים אינם מצויים באזורים טרופיים.
תפוצת הצמדים נפגעת בשל דיג יתר וזיהום מים. סכרים ומיזמי בינוי אחרים מפריעים לנתיבי הנדידה של הצמדים וחוסמים את הגישה אל אתרי ההשרצה. לעומת זאת, תעלות מלאכותיות שנבנו אפשרו לצמדים לפלוש לבתי גידול חדשים, במיוחד באמריקה הצפונית, שם צמדי ים הפכו למזיק משמעותי בימות הגדולות.
מחזור חיים
צמדים בוגרים משריצים בנהרות ואז מתים. הפגיות הצעירות, הנקראות אמוצטס, מבלות מספר שנים בנהרות, שם הן חיות מחופרות במשקע וניזונות מחומר רקב אורגני וממיקרואורגניזמים שהן מסננות מהמים. לאחר מכן, האמוצטס עוברים מטמורפוזה שאורכת מספר חודשים ומגיעים לשלב הבוגר. מינים מסוימים אינם ניזונים לאחר המטמורפוזה, בעוד שאחרים נודדים לים או לאגמים, שם הם ניזונים מסוגים שונים של דגים ואף מיונקים ימיים. המינים בהם הבוגרים נודדים לים מתחילים להיזון מדגים אחרים זמן קצר לאחר המטמורפוזה, עוד בעודם שוחים במורד הזרם.
טקסונומיה וסיסטמטיקה
מומחי טקסונומיה משייכים את הצמדים והמיקסינות לתת-מערכת החולייתנים במערכת המיתרניים, הכוללת גם את תת-מערכות מיתרני הזנב ומיתרני הראש. מחקרים פילוגנטיים ומורפולוגיים עדכניים משייכים את הצמדים והמיקסינות לעל-מחלקת חסרי הלסתות. על-המחלקה השנייה היא החולייתנים הלסתניים, והיא כוללת את דגי הסחוס, דגי הגרם, הדו-חיים, הזוחלים, העופות והיונקים. הצמדים משתייכים כולם לסדרה אחת, סדרת הצמדאים (Petromyzontiformes), הכוללת 10 סוגים בשלוש משפחות, שתיים מהן מונוטיפיות ברמת הסוג. בסך הכל מזוהים כיום כ- 38 מיני צמדים. חלוקה למשפחות וסוגים:
- משפחה Geotriidae
- סוג ומין יחיד Geotria australis
- משפחה Mordaciidae
- סוג Mordacia
- משפחה Petromyzontidae
- סוג ומין יחיד Caspiomyzon wagneri
- סוג Entosphenus
- סוג Eudontomyzon
- סוג Ichthyomyzon
- סוג Lampetra
- סוג Lethenteron
- סוג ומין יחיד Petromyzon marinus
- סוג Tetrapleurodon
הצמדים כמזון
צמדים שימשו כמזון לאדם כבר בתקופות עתיקות, ונחשבו למעדן בתקופת הרומאים. בימי הביניים הם נאכלו על ידי בני המעמד הגבוה ברחבי אירופה, במיוחד בעתות צום, משום שטעמם בשרי יותר משל רוב הדגים האחרים.
גם כיום צמדים גדולים נחשבים למעדן במיוחד בדרום-מערב אירופה (פורטוגל, ספרד וצרפת) ובמחצית הצפונית של פינלנד. מדינות נוספות בהן נאכלים צמדים הן שוודיה, רוסיה, ניו זילנד, המדינות הבלטיות, יפן וקוריאה הדרומית.
כמה מינים של צמד, ובכללם הצמד הכספי (Caspiomyzon wagneri), צמדי הנהרות (Lampetra fluviatilis ו- Lampetra planeri) וצמד הים (Petromyzon marinus), הם בעלי ריר וסרום רעילים, ועל כן דורשים ניקוי יסודי לפני הבישול. בבריטניה, צמדים משמשים לעיתים קרובות כפיתיון לדיג, בדרך כלל כשהם מתים.
הצמדים כמזיקים
צמדי ים הפכו למזיק משמעותי בימות הגדולות באמריקה הצפונית לאחר שתעלות מלאכותיות אפשרו להם להגיע לשם בתחילת המאה ה-20. הצמדים נחשבים למין פולש בימות הגדולות, אין להם שם אויבים טבעיים והם ניזונים ממינים רבים בעלי חשיבות כלכלית לאדם כמו טרוטת האגמים. כיום הצמדים מצויים בעיקר בנחלים הנשפכים לימות. מחסומים מיוחדים מונעים את תנועת הבוגרים במעלה הזרם, ובנוסף נעשה שימוש ברעלים קוטלי צמדים (Lampricides) אשר אינם פוגעים ברוב המינים האחרים החיים במים. מדובר בשיטות מורכבות ויקרות אשר אינן מחסלות את הצמדים בימות אלא רק מגבילות את מספרם. שיטות חדשות להגבלת אוכלוסיית הצמדים הנמצאות בשלבי פיתוח כוללות שחרור צמדים שעברו סירוס כימי ושימוש בפרומונים לפגיעה במחזור החיים של הצמדים.
לקריאה נוספת
- Renaud, C.B. (2011) Lampreys of the world. An annotated and illustrated catalogue of lamprey species known to date FAO Species Catalogue for Fishery Purposes. No. 5. Rome. מסת"ב 978-92-5-106928-8.
קישורים חיצוניים
