צמד פסיפי
 צמד פסיפי
| |
|---|---|
צמד פסיפי
| |
| מיון מדעי | |
| תת־מערכה: | חולייתנים |
| על־מחלקה: | עגולי הפה |
| משפחה: | צמדיים |
.jpg)
צמד פסיפי (שם מדעי: Entosphenus tridentatus) הוא צמד טפיל אנדרומי[א] מחוף האוקיינוס השקט בצפון-מערב אמריקה הצפונית ואסיה. הוא שייך למשפחת ה-Petromyzontidae.
תיאור
הצמדים הפסיפיים גדלים לאורך של כ-80 סנטימטרים כבוגרים. הם אנדרומיים,[א] ומתרבים רק פעם אחת בחייהם. יש להם גוף דק ומוארך עם שני סנפירי גב העולים הרחק מאחור על הגוף. סנפירי השת הם בסיסיים והאונה התחתונה של סנפיר הזנב גדולה מהאונה העליונה ושתי האונות הם המשך של סנפיר הגב וסנפיר השת. הבוגרים החיים בים הם בצבע כחלחל-שחור או ירקרק מלמעלה וחיוור מתחת, אך אלו החיים במים מתוקים חומים. מין זה נבדל מצמדים אחרים בכך שיש לו שלוש (או מדי פעם שתיים) שיניים חדות מעל הפה. הצמד הפסיפי נמצא לעיתים קרובות בים או לעיתים רחוקות רחוק מהחוף. בים, הוא נמצא מקרוב לפני השטח ועד לעומק של 1,508 מטרים.[1]
ביולוגיה
אף על פי שהשלבים הבוגרים והצעירים בולטים יותר, הצמדים הפסיפיים מבלים את רוב חייהם כפגיות הקרויות אמוצטס (Ammocoetes). האמוצטס חיים במים מתוקים שנים רבות (בדרך כלל 3–7 שנים, אך לפחות מין אחד תועד במשך +17 שנים). האמוצטס מסננים מזון מתוך המים שהם שואבים מעל למחילות שהם חופרים בתוך מצעי הקרקעית הרכים. לאחר תקופת האמוצטס, הוא עובר מטמורפוזה ומקבל את המורפולוגיה של צמד צעיר/בוגר. לצעירים/בוגרים יש פה חסר לסת, דמוי משפך המשמש ליניקה המאפשר להם להפוך לטפילים על דגים אחרים וראשתן גדול-ראש. הם ניזונים מדם ונוזלי גוף של פונדקאי על ידי הצמדת פיהם לגופו וחיתוך הרקמות החיצוניות באמצעות שיניהם. הבוגרים חיים לפחות שנה עד שנתיים באוקיינוס ואז חוזרים למים מתוקים כדי להשריץ. לא ידוע אם הצמד הפסיפי חוזר לגוף המים שבו נולד או מחפש אזורי השרצה על סמך סימנים אחרים. הם בדרך כלל משריצים בבית גידול דומה לאלתית פסיפית וטרוטה. הצמדים בונים קן באבני חצץ קטנות והנקבות יכולות להטיל למעלה מ-100,000 ביצים, המופרות מבחוץ על ידי הזכר. לאחר ההטלה, הבוגרים מתים בדרך כלל תוך ארבעה ימים. כמו כן, בדומה לאלתית, הצמד הפסיפי אינו ניזון בזמן הנדידה להשרצה.[1]
שימוש תרבותי ומזון
צמדים פסיפיים הן מזון טקסי חשוב לשבטי הילידים באגן הנהר קולומביה ובני היורוק ובני הקארוק של הנהר קלאמת ובני הוויוט של הנהר איל (אנ') בצפון קליפורניה.[2] מספר הצמדים הפסיפיים שעלו בנהר קולומביה הצטמצם מאוד עם בניית המערכת ההידרואלקטרית של הנהר קולומביה. כמעט ולא נותרה הזדמנות לדוג אותם לאינדיאנים בנהר קולומביה ויובליו למעט אירוע שנתי קטן במפלי וילאמט (אנ') על הנהר וילאמט (יובל של נהר הקולומביה). היורוק והוויוט חוטפים צמדים בקצף הגלים בשפך הנהר קלאמת, לעיתים קרובות בלילה, תוך שימוש ב"ווים" מעץ מגולף ביד. זו עבודה מסוכנת.[2] מכיוון שהצמדים שומניים ובעלי כמות קלוריות גבוהה מאוד, שבטים כמו הוויוט והיורוק האכילו בהם באופן מסורתי תינוקות וילדים צעירים. כמות הקלוריות הגבוהה הופכת גם את הצמדים לחלק חשוב מהמערכת האקולוגית של הנהר, שכן גם בעלי חיים אחרים מסתמכים עליהם. הסרט הדוקומנטרי, "הדג האבוד" (The Lost Fish), מתאר כיצד קהילות השבטים הנוכחיות לומדים, מרבים דגים ופועלים באופן פעיל כדי להחזיר את הצמדים ובתי הגידול של הצמדים לנתיבי המים של אזור הפסיפיק נורת' וסט.[3]
בעיות אקולוגיות
כמות הצמדים הפסיפיים הצטמצמה מאוד בגלל תשתית אנושית. סכירת נהרות, שינויים של הערוצים וירידה באיכות המים השפיעו על בית הגידול של הצמדים הפסיפיים ועל יכולתם להתקיים.[4] עם זאת, שיקום נהרות ונחלים בדרום קליפורניה השיב את הדגים בחלקים מתחום התפוצה הדרומי ההיסטורי שלהם. הצמד הפסיפי שב מחדש לנהר סנטה מרגריטה (אנ') במחוז סן דייגו באוגוסט 2019, בפעם הראשונה מאז 1940, האתר הדרומי הרחוק ביותר שהמין התיישב מחדש, 420 קילומטרים דרומית מההתיישבות הקודמית נחל סן לואיס אוביספו קריק (אנ') בסן לואיס אוביספו בשנת 2017.[5] ההתיישבות מחדש של הנהר סנטה מרגריטה יוחסה לסכר קטן שנבנה מחדש ולסולם דגים חדש בקמפ פנדלטון (אנ') שאיפשרו לצמד למצוא מעבר לנהר.[6]
צמד פסיספי הוא מין דג שונה מהמין צמד הים (Petromyzon marinus) שפלש לימות הגדולות דרך תעלת אירי וגרם נזק גדול לדגה בהן.
קישורים חיצוניים
- צמד פסיפי, באתר ITIS (באנגלית)
- צמד פסיפי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- צמד פסיפי, באתר FishBase (באנגלית)
- צמד פסיפי, באתר GBIF (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
ביאורים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Entosphenus tridentatus (Richardson, 1836)
- ^ 2.0 2.1 Patricia Leigh Brown (15 באפריל 2015). "Hooking a Slippery Prize Where the Klamath River Meets the Pacific". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Freshwaters Illustrated (2013). "The Lost Fish". Freshwaters Illustrated.
- ^ Close, David A.; Fitzpatrick, Martin S.; Li, Hiram W. (2002). "The Ecological and Cultural Importance of a Species at Risk of Extinction, Pacific Lamprey". Fisheries. 27 (7): 19–25. doi:10.1577/1548-8446(2002)027<0019:TEACIO>2.0.CO;2. ISSN 1548-8446.
- ^ Stewart B. Reid, Damon H. Goodman (3 במרץ 2020). "Natural Recolonization by Pacific Lampreys in a Southern California Coastal Drainage: Implications for Their Biology and Conservation". North American Journal of Fisheries Management. 40 (2): 335–341. doi:10.1002/nafm.10412. S2CID 216409874.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ News Release: Pacific Lamprey Found In Santa Margarita River, For The First Time In Decades
34955524צמד פסיפי