ציון עוזיה מלך יהודה

הכתובת הארמית

ציוּן עוזיה מלך יהודה הוא הכינוי שניתן לכתובת בשפה הארמית משלהי ימי הבית השני (המאה ה-1). הכתובת חקוקה בתוך מסגרת מעוצבת על גבי טבלת אבן רבועה שמידותיה 35 על 35 ס"מ. הכתובת לא נחשפה בחפירה ארכאולוגית, אלא נמצאה על ידי אלעזר ליפא סוקניק ועוזרו באותם ימים נחמן אביגד בביקורם בשנת 1931 באוסף המנזר הרוסי שבהר הזיתים, לשם הובאה על ידי הארכימנדריט הרוסי אנטונין קפוסטין במחצית השנייה של המאה ה-19. לימים נרכשה האבן על ידי מוזיאון ישראל, ושם היא מוצגת כיום.

לוח האבן היה בוודאי נתון במקורו במגרעת מעל לפתח הכניסה לחדר הקבורה.

• הנוסח הארמי:
  

לכה התית

טםי עוזיה

מלך יהודה

ולאלמפתח

• תרגום לעברית:
  

לכאן הובאו

עצמות עוזיה

מלך יהודה

ואין לפתוח

הכתובת חקוקה בכתב עברי של ימי הבית השני (שהחוקרים מכנים "כתב יהודי"), המשמש גם את השפה הארמית, שהייתה נהוגה בקרב היהודים באותה תקופה. האותיות כתובות בצורה נאה באופן לפידארי (כלומר כנהוג בחקיקה באבן). יש מעין תגים משולשים בראשי אותיות, סממן המצוי גם בכתובות על גלוסקמאות, והוא בוודאי נלקח מכתב הסופרים שהיה נהוג במסמכים שנכתבו בדיו על גבי קלף (כמו במגילות הגנוזות).

למרות ההידור, המרמז על ממלכתיות מסוימת, כותב הכתובת ערבב בין אותיות רגילות לאותיות סופיות. הכתובת נכתבה אפוא לפני שהתייצב השימוש באותיות הסופיות מנצפ"ך, דבר המאפיין לדברי החוקרים את שלהי ימי הבית השני.

לדברי החוקרים הכתובת מספרת כי בזמנה הועברו עצמותיו של עוזיהו מלך יהודה, מקבר אחד (כנראה הקבר שבו נקבר לאחר מותו) אל קבר אחר במקום אחר. ניתן לשער כי הדבר נעשה בעקבות התרחבות העיר ירושלים, שהצריך את העתקת הקבר, (ראה עוד בהמשך). מקום הקבר המקורי, כמו מקום הקבר ה"חדש", אינו ידוע. הועלתה הצעה לזהות את הקבר החדש עם קבר זכריה.

בתוספתא (בבא בתרא א, יא) נאמר שניתן לפנות קברים הסמוכים מדי לעיר, כשהעיר התרחבה לכיוון הקברים, פרט לשני יוצאים מן הכלל: "קבר בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים, ולא נגע בהן אדם מעולם". משערים שקבר עוזיה פונה, למרות היותו מבית דוד, מפני שמלכתחילה נקבר במקום מיוחד: "וישכב עוזיהו עם אבותיו ויקברו אותו עם אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים, כי אמרו: מצורע הוא" (ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק כ"ג, ראו דעת מקרא מלכים-ב טו, ז).

לקריאה נוספת

• אליעזר ליפא סוקניק, "ציון עוזיהו מלך יהודה", תרביץ ב' (תרצ"א), עמ' 288-292 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה). הודפס מחדש בתוך: יוסף נוה (עורך), מיקראה על כתובות יהודיות, ליקוטי "תרביץ", הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשמ"א, עמ' 27-20.
  • עדיאל שרמר, ‏עוד על 'ציון עוזיהו', קתדרה 46, דצמבר 1987, עמ' 190-188
  • אייל בן-אליהו, ‏למקורו של ציון עוזיהו, קתדרה 98, דצמבר 2000, עמ' 158-157
• יעקב נחום אפשטיין, "לציון עוזיהו", תרביץ ז' (תרצ"ו), עמ' 388 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה). הודפס מחדש בתוך: יוסף נוה (עורך), מיקראה על כתובות יהודיות, ליקוטי "תרביץ", הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשמ"א, עמ' 27.
• בן-ציון לוריא, "זמנו של "ציון עוזיה"", בית מקרא יג, א (תשכח), עמ' 4-13 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).

• William Foxwell Albright, "The Discovery of an Aramaic Inscription Relating to King Uzziah", Bulletin of the American Schools of Oriental Research 44 (1931), pp. 8-10

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24747571ציון עוזיה מלך יהודה