צ'כוסלובקית

השפה הצ'כוסלובקית (בצ'כית: jazyk československý) היא השפה אשר הוגדרה מבחינה פוליטית ובלשנית-חברתית כשפתה הרשמית של צ'כוסלובקיה בין השנים 1920–1938, כאשר הייתה איחוד של שתי אומות: הצ'כים והסלובקים.

שימושים חוקיים

ב-29 בפברואר 1920 אימצה המועצה הלאומית של צ'כוסלובקיה חוקה. בעקבות סעיף 129 של הצ'ארטר חוקי הצ'כוסלובקי (Ústavní listina Československé republiky) בא "סעיף השפה". בתת-הסעיף הראשון שלו נקבע כי השפה הצ'כוסלובקית היא השפה הרשמית של המדינה (jazyk československý jest státním, oficielním jazykem republiky). עם זאת, שימוש בשפות שונות, שלפחות 20% מתושבי המדינה דוברים אותן, עבור מסמכים רשמיים נחשב לגיטימי. דה פקטו, כל המסמכים הצ'כוסלובקיים היו בצ'כית.

היסטוריה

עוד לפני שהשפה הפכה רשמית, בשנת 1829, נוסד בברטיסלאבה ה"מועדון הצ'כו-סלובקי", אשר היה מפורסם יותר בשמו המלא "המועדון לספרות ולבלשנות השפה הצ'כוסלובקית", שהיה חלק מהתנועה הלאומית של העם הסלובקי. בשנת 1836, ליודוביט שטור כתב מכתב להיסטוריון הצ'כי פרנטישק פאלאצקי בו ציין כי השפה הצ'כית אשר מדוברת בהונגריה העליונה אינה מובנת לדוברים סלובקים, וטען כי צריך ליצור שפה צ'כוסלובקית שתהיה מובנת לדוברי שתי השפות. תנאי ליצירת השפה הצ'כוסלובקית היה אם דוברי צ'כית יהיו מוכנים לאמץ מילים מסלובקית, כפי שאימצו הסלובקים מילים מצ'כית. במחצית הראשונה של המאה ה-20, האידאולוגיה של ה"צ'כוסלובקיזם" מיסודו של תומש מסריק ראתה את הצ'כית כנורמה בצ'כוסלובקיה, וסלובקית נחשבה לניב.