פרעות עדן (1947)

עדן (1999)

פרעות עדן הן פרעות שנערכו ביהודי עדן בין 2 בדצמבר ל-4 בדצמבר 1947 בעקבות החלטה 181 של האו"ם בכ"ט בנובמבר. בפרעות נרצחו 82 יהודים ו-76 נפצעו.

הפרעות

עוד לפני שהגיעה ועדת אונסקו"פ לארץ ישראל הודיעו מנהיגי מדינות ערב, שהיו שותפות בהקמת האו"ם, כי אין זה עניינו של האו"ם לעסוק בשאלת 'האדמה הערבית' וכי אם האו"ם יקבל החלטה פרו-ציונית, נתיניהם היהודים יפגעו, זאת למרות שמנהיגי מדינות ערב טענו כי הציונות אין לה דבר עם יהודי ארצות האסלאם, וכי מדובר בתנועה שהמציאה עם שלא קיים, שכן לכל יהודי בעולם נתינות מסויימת בהתאם למקום מושבו. בהתאם, התנהלה בשנים 1947-1946 במדינות ערב הסתה אנטי-יהודית שהתגברה והגיעה לשיאה לאחר החלטת החלוקה של עצרת האו"ם. בתימן כמו במקומות אחרים ברחבי העולם הערבי, ההסתה התנהלה ברדיו, במקומות התכנסות פומביים ובמסגדים. בעדן הגיעו הדברים עד כדי עריכת פרעות ביהודים. בין 2 בדצמבר ל-4 בדצמבר 1947 ערכו ערביי עדן, שהייתה אז פרוטקטורט בריטי, פרעות בקהילה היהודית. הפרעות התחוללו בעקבות החלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר, לפיה תחולק ארץ ישראל ותוקם מדינה יהודית על חלק ממנה. בפרעות נרצחו 82 יהודים ו-76 נפצעו. 106 מתוך כ-170 החנויות של היהודים, נבזזו. ארבעה בתי כנסת ובהם, בית הכנסת הגדול בעדן, נשרפו עד אפר, 220 מבתי היהודים נשרפו, ניזוקו או נבזזו ושני בתי ספר יהודיים, האחד לבנים והאחר לבנות, רוקנו מכל תוכנם. היהודים חשו הקלה בשומעם כי יחידת "המגויסים של הפרוטקטורט של עדן" (Aden Protectorate Levies), יחידה צבאית בריטית שתפקידה היה להגן על שדות התעופה של עדן ולעזור למשטרה האזרחית,[1] הוחשו להגנתם, אך חיילי היחידה, שהיו ערבים, עצמו עיניהם מפני המתחולל, ואף ירו בעצמם ללא הבחנה אל עבר היהודים ורצחו רבים מהם.

לאחר הפרעות

לאחר הפרעות והטבח חשו יהודי עדן חוסר אונים, במשך זמן רב הם התקבצו חדורי אימה ברובע היהודי וחששו לצאת. קבוצת יהודים נוספת שסבלה בעדן הייתה של פליטים יהודים מתימן, שהצליחו, בדרכים קשות, לחצות את הגבול ולעבור לעדן בתקווה שיוכלו להגיע לארץ ישראל. פליטים אלו נדחו על ידי הבריטים, משום שלא היו אזרחי עדן ולא אזרחים בריטים. הפליטים הסתובבו ברחובות עדן חסרי קורת גג ומסתור, והיו הפקר להתנכלויות של הערבים בשל היותם חסרי הגנה. רק כאשר ארגון הג'וינט מימן הקמת מחנות לפליטים הללו, הסכימו הבריטים לבנות מחנה במרחק 30 ק"מ מן העיר, ובו הצטופפו 4,000 איש בתנאים קשים ביותר. הצלתם של יהודי עדן התאפשרה, כאשר בריטניה אפשרה לפליטים להמריא למדינת ישראל יחד עם הפליטים מתימן במבצע "על כנפי נשרים" בשנים 1949–1950.

חקירת הפרעות על ידי הבריטים

ב-7 באפריל 1948 מינו השלטונות הבריטים את הארי הרברט טראסטד, זקן השופטים לשעבר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי לעמוד בראש ועדת חקירה שתחקור את הפרעות. בדו"ח שלו, שבו השתדל טראסטד לשמור על חזות של אובייקטיבית, קבע טראסטד כי המהומות הוצתו בשל "רגשות אנטי-יהודיים שנוצרו כתוצאה מאירועים שמחוץ לעדן" (anti-Jewish feeling engendered by events outside Aden). בכך התכוון לארץ ישראל, אך מצא לנכון לאזן, ולציין מספר גורמים נוספים שגרמו לדעתו לפרעות:

• אי ציות לחוק שפשה בקרב מגזרים שונים של האוכלוסייה בימי מלחמת העולם השנייה.
• הפיקוח שהטילה הממשלה על מצרכים, שעודד הברחות והעלאת מחירים ופגע בכח הקניה של המטבע.
• שביתת עובדי התחבורה של עדן שגררה אלימות.
• בואם של יהודים מתימן לעדן "עובדה שיכולה הייתה לגרום לפחדים כלשהם, ללא ספק בלתי מבוססים, בין הפועלים הערבים כי היהודים יוכלו להתחרות בהם".

לקריאה נוספת

• ראובן אהרוני, יהודי עדן: קהילה שהייתה, הוצאת אפיקים לתחיה רוחנית וחברתית, 1991.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרעות עדן בוויקישיתוף

• 75 יהודים נרצחו בעדן, דבר, 11 בדצמבר 1947
• 140 יהודים נרצחו בעדן - 8 בחלב, דבר, 12 בדצמבר 1947
• אסיפת אזעקה של יוצאי עדן, דבר, 12 בדצמבר 1947
• פרעות ביהודי עדן כ"ט בנובמבר 1947 קריינות: איתמר פנחס, סרטון באתר יוטיוב
• עופר אדרת, הפורעים רצחו את יהודי עדן, השוטרים עמדו וחייכו, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2016

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38623163פרעות עדן (1947)