פרנק מריל
 | |
| מריל (שמאלי) עם ג'וזף סטילוול במהלך המערכה על בורמה | |
| לידה |
4 בדצמבר 1903 הופקינטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בדצמבר 1955 (בגיל 52) פרננדינה ביץ', פלורידה, ארצות הברית |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1922–1948 (כ־26 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| יחידת הפשיטה 5307 ("הפושטים של מריל") | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 מדליית השירות המצוין כוכב הארד לב הארגמן אות לגיון ההצטיינות (לגיונר) | |
| הנצחה | |
| ג'ף צ'נדלר מגלם את דמותו בסרט "הפושטים של מריל" מ-1962 | |
פרנק דאו מריל (באנגלית: Frank Dow Merrill; 4 בדצמבר 1903 - 11 בדצמבר 1955) היה מייג'ור גנרל בצבא ארצות הברית אשר התפרסם כמפקד יחידת הפשיטה 5307 ("הפושטים של מריל") במהלך המערכה על בורמה במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
מריל נולד ב-4 בדצמבר 1903 בהופקינטון, שבמדינת מסצ'וסטס, ארצות הברית. ב-1922 הוא התגייס לצבא ארצות הברית כטוראי, והגיע לדגת סמל ראשון. ב-1925 נרשם ללימודים באקדמיה הצבאית של ארצות הברית (וסט פוינט), וסיים אותם ב-1929. במקביל מריל סיים ב-1932 תואר ראשון בהנדסה צבאית מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. ב-1938 מונה לנספח הצבאי בטוקיו, ובתפקידו זה למד את השפה היפנית.[1] ב-1941 נשלח לפיליפינים כאחד מנאשי צוותו של דגלאס מקארתור. באותה שנה הוא נשלח לראנגון שבבורמה הבריטית. בדצמבר של אותה שנה ביצעו היפנים את המתקפה על פרל הארבור, גוררים בכך את ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, ובינואר 1942 פלשו היפנים לבורמה, מתחילים בכך את המערכה על בורמה. מריל נותר בבורמה במהלך שני האירועים הללו. ב-25 במאי 1942 הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל, וב-8 בינואר 1943 לדרגת קולונל. קידומו לדרגת בריגדיר גנרל ב-8 בנובמבר של אותה שנה, הפך אותו לאחד הגנרלים האמריקאים הצעירים ביותר מאז מלחמת האזרחים של ארצות הברית. באותה תקופה הוא החל להתקרב אל הגנרל ג'וזף סטילוול, ופיתח מחלת לב.[2]
הפושטים של מריל
ערך מורחב – יחידת הפשיטה 5307
לקראת סוף שנת 1943, הטיל נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט על מריל להקים כוח בסדר גודל בריגדה, אשר יילחם ביפנים בבורמה מאחורי קווי האויב בדומה לצ'ינדיטים של אורד וינגייט. בינואר 1944 הוקם הכוח כרגימנט מתנדבים תחת שם הקוד "גלאהד" (Galahad). זמן קצר לאחר הקמת הכוח, הוא כבר כונה בידי העיתונות "הפושטים של מריל".[3] ב-7 בפברואר, יצא הכוח למשימת החדירה הראשונה שלו בבורמה. כעבור תשעה ימים עברו הפושטים 175 ק"מ והגיעו לסופה של דרך לדו בשינגביאנג - דרומית למפקדתו של סטילוול.
סטילוול נשא נאום מוטיבציה בפני הפושטים, ולאחר מכן כינסו הוא ומריל את סגלי הפיקוד שלהם באוהל סמוך כדי לדון בפרטי הפשיטה. כעבור מספר דקות אזלה סבלנותו של סטילוול והוא פנה אל מריל: "לעזאזל! בוא נצא, פרנק, ונסדיר בינינו את העניין הזה". הם לקחו את מפת המערכה משולחן התכנונים, כרעו על ברכיהם למרגלות אחד העצים, והכינו את התוכנית בעצמם.[4] ב-24 בפברואר התפצלו הפושטים לשלושה גדודים (ה-1 ה-2 וה-3), במטרה לאגף את הדיוויזיה ה-18 היפנית. תוכנית המתקפה נקבעה ל-3 במרץ, אולם היה על הפושטים להגיע אל הכפר ואלאובום, מרחק רב מהאזור. הפושטים חדרו אל הג'ונגלים של בורמה, ונאלצו ללכת באזורים קשים ולהתמודד עם בעיות של חום, עלוקות וחיות טרף.[5] רק ב-4 במרץ הגיעו הפושטים לוואלאובום, אולם עד אז, מספר תקריות בינם לבין חיילים יפנים הספיקו לעורר את תשומת לבו של שיניצ'י טנאקה מפקד הדיוויזיה ה-18. כאשר מחלקה של הגדוד ה-3 חצתה את נהר נומפייק, התגנבו אליה היפנים והתקיפו אותה במתקפת בנזאי. האמריקנים התגוננו היטב, והסבו ליפנים אבידות כבדות, אולם היפנים הצליחו להתקדם לאט לאט לכיוון עמדותיהם, כאשר התחמושת האמריקנית הולכת ואוזלת. הכוחות האמריקנים מעבר לנהר פתחו באש מרגמות 81 מ"מ, וכך אפשרו למחלקה שחצתה את הנהר לסגת חזרה.[6]
מריל הודיע לסטילוול באלחוט על המאורעות, אולם בשל ביקורו הצפוי של הלורד מאונטבטן הבריטי במפקדתו, החליט סטילוול לדחות את המתקפה המתוכננת על ואלאבום ל-6 במרץ. אלא שכבר למחרת פתחו היפנים במתקפות בנזאי על הגדוד השני. האמריקנים התגוננו היטב, ואיבדו רק חייל אחד אל מול אבדות כבדות שספגו היפנים. האמריקנים הצליחו להאזין לשידורי האלחוט של היפנים, ומהם עלה שהכוח היפני בוואלאבום מנותק למעשה, וטנאקה נתן פקודה לפנות אותו עד למחרת בבוקר. האמריקנים מיהרו להשתלט על האזור, אלא שעד מהרה הבינו שנפלו למלכודת. בבוקר ה-6 במרץ פתחו היפנים בהפצצות כבדות, ואף ירו פצצות מרגמה על עצים כדי שימעכו את האמריקנים. בסביבות הצהריים הבחינו האמריקנים בנצנוצי חרבותיהם של חיילים יפנים, ועד מהרה נראה טור יפני בן 5,000 חיילים מתקרב. הקריאה "טנו הייקה בנזאי!" ("עשרת אלפים שנים לקיסר") שבקעה מפיהם, נשמעה למרות הדי הפיצוצים.[7]
למרות שהכוח האמריקני שניצב בכפר כלל רק 200 חיילים, הרי שהם ניצבו בנקודה אסטרטגית מעולה והשתמשו בכלי נשק אוטומטיים אשר אפשרו להם לערוך טבח בתוקפים. היפנים הסתערו בצורה עיוורת, והאמריקאים צעקו לעברם עלבונות ביפנית כדי למשוך אותם להתקרב יותר. לקראת הערב נחלשה ההתקדמות היפנית, וכאשר קיבלו האמריקאים תגבורת, נאלצו התוקפים לסגת. מספר האבדות היה מדהים: 350 הרוגים יפנים לעומת 7 פצועים אמריקנים ואף לא הרוג אחד.[8] ביומיים הבאים סיימו הפושטים לאבטח את הכפר, וב-9 במרץ נפגשו עם חיל החלוץ של הכוח הסיני-אמריקאי של סטילוול. בסה"כ הרגו הפושטים 800 יפנים, בעוד אבדותיהם הסתכמו 8 הרוגים ו-37 פצועים בלבד. עם זאת, 109 מביניהם מצאו את מותם במחלות טרופיות בג'ונגלים.[9] ב-12 במרץ יצאו הפושטים למשימה שנייה: כיבוש העיירה שאדוזופ. היפנים נסוגו דרומה, והפושטים לא נאלצו אלא להתמודד עם חיילי מאסף בודדים. ב-20 במרץ תקפו הפושטים את חיל המצב היפני בן ה-300 חיילים בשאדוזופ. האמריקאים כתשו את שאדוזופ באמצעות אש מרגמות והפצצות אוויריות, אולם היפנים תקפו חזרה והתגוננו בעקשנות. הגדוד הראשון של הפושטים היה בסכנת כיתור, וחייליו חששו ממתקפת בנזאי מכרעת שתשמיד אותו. בערב אותו היום, הופיע כוח תותחים סיניים ששלח סטילוול, והיפנים נסוגו מהעיירה.[10] ב-29 במרץ חטף מריל התקף לב, והוחלף בקולונל צ'ארלס האנטר. ב-10 באוגוסט 1944 פורק הכוח ואוחד עם רגימנט החי"ר ה-475.[11]
לאחר המלחמה
לאחר סיום המלחמה הוצב מריל בפיליפינים, וב-1946 הועבר לסן פרנסיסקו והוצב במטה הארמייה השישית שהייתה אז תחת פיקודו של סטילוול. במאי של אותה שנה הוא הוביל שתי מחלקות ימיות כדי לדכא התקוממות אסירים שפרצה בבית הסוהר הפדרלי אלקטרז. מה שנודע כקרב אלקטרז. ב-1 ביוני של אותה שנה, הוא הורד לדרגת בריגדיר גנרל, וב-30 ביוני 1948 הוא פרש מהצבא. לאחר פרישתו הפך לממונה על הכבישים בניו המפשייר, ובתחילת דצמבר 1955 מונה לנשיא "האגודה האמריקאית לכבישים מדינתיים וגורמי תחבורה" (AASHTO), אולם זמן קצר לאחר מכן, ב-11 בדצמבר, נפטר מריל בפרננדינה ביץ' שבפלורידה והוא בן 52.
בסרט מבצע בורמה, מגלם את דמותו של מריל השחקן ג'ף צ'נדלר.
לקריאה נוספת
- דונובן ובסטר, דרך בורמה, מטר, 2006.
- ברברה טוכמן, סטילוול, אמריקאי בסין, 1945-1911, הוצאת דביר, 2005.
- טל טובי, להילחם מאחורי קווי האויב, מערכות, 460 (אפריל 2015), עמודים 54-61.
קישורים חיצוניים
- פרנק מריל באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה (באנגלית)
הערות שוליים
25547019פרנק מריל