דרך לדו
דרך לדו נבנתה ונסללה במהלך מלחמת סין-יפן השנייה, ונועדה לאפשר מעבר אספקה בדרך היבשה מבעלות הברית לסין, לאחר שהיפנים השתלטו על דרך בורמה ששימשה למטרה זו עד שנת 1942. הדרך נפתחה לתנועת אספקה בינואר 1945, ועברה בין לדו, באזור אסאם שבצפון-מזרח הודו, לבין מחוז יונאן שבדרום-מערב סין. עיקר מהלכה היה בתחומי בורמה, והיא עברה דרך הערים שינגבוויאנג, מיטקינה ובהאמו במחוז קאצ'ין שבבורמה.
כבר במאה ה-19 בדקו מהנדסי רכבות בריטיים את מעבר פאנגסאו שבגבול הודו-בורמה, שגובהו הממוצע כ-1,100 מ'. הם הגיעו למסקנה שהמסלול יוכל לחצות את בורמה ולרדת ולהגיע עד לעמק הוקאוונג, אך ההצעה לסלול את הדרך נזנחה בסופו של דבר. לאחר שהבריטים נדחקו ממרבית שטחה של בורמה בידי היפנים, גברה שוב חשיבות סלילת דרך האספקה לסין בעיני האמריקנים. לאחר שגם רנגון נכבשה בידי היפנים, ולפני שסלילת דרך לדו הושלמה, הועברה האספקה לסינים בדרך האוויר, בעיקר באמצעות רכבת אווירית שעברה מהודו לסין מעל הקצה המזרחי של הרי ההימלאיה, באזור שכונה "הדבשת" (the Hump).
תכנון וסלילה
ב-1 בדצמבר 1942 הסכים הגנרל הבריטי ארצ'יבלד ויוול, המפקד העליון של הכוחות הבריטיים בזירת המלחמה במזרח הרחוק, להכפיף את מבצע סלילת דרך לדו למפקדה הצפונית הסינו-אמריקנית בבורמה (NCAC), תחת פיקודו של המפקד האמריקני ג'וזף סטילוול. הדרך נועדה להיות נתיב האספקה העיקרי לסין, ותוכננה ונבנתה בפקודת סטילוול. היא תוכננה מלדו שבמזרח אסאם שבהודו, עד להשתלבותה עם דרך בורמה ליד מונג-יו. משם יוכלו משאיות האספקה להמשיך בדרך בורמה, ששימשה לאספקה עד ניתוקה בידי היפנים בתחילת 1942, עד קונמינג במחוז יונאן שבסין עצמה, יעדה המתוכנן של הדרך. ההערכה הייתה שהיקף האספקה בנתיב זה יוכל להיות כ-65,000 טונות בחודש, היקף גבוה בהרבה מזה שהועבר בדרך האוויר מהודו לסין מעל ההימלאיה.
מכיוון שמרבית שטחה של בורמה היה בשליטת היפנים, חסרה למתכנני הדרך לפני תחילת הסלילה אינפורמציה רבה, כמו נתונים על התנאים הטופוגרפיים בתוואי, סוג הקרקע בו, משטר הזרימה בנהרות, וכדומה, נתונים שהתבררו רק תוך כדי העבודה ועם ההתקדמות בנתיב הסלילה.
הדרך כולה נבנתה ונסללה בידי כ-15,000 חיילים אמריקניים ועוד כ-35,000 עובדים מקומיים, בעלות של כ-150 מיליון דולר. 1,100 אמריקנים ומקומיים רבים נוספים נספו במהלך העבודות.
העבודה בקטע הראשון של הדרך, כ-100 מייל (כ-160 ק"מ), החלה בדצמבר 1942. חלק זה יצא מלדו, עבר במסלול צר ותלול דרך מעבר ההרים פאנגסאו, שכונה "מעבר הגיהנום" בשל התנאים הטופוגרפיים הקשים שבו, והגיע לשינגבוויאנג שבבורמה. חלקים בקטע זה היו בגובה של כ-1,400 מ', והיה צורך לחפור ולפנות בממוצע כ-1,800 מ"ק אדמה לכל קילומטר שנסלל. המסלול עבר דרך מדרונות תלולים, כלל עיקולים חדים, מהלכים של כ-60 מטרים בין עיקול לעיקול, ורובו היה מוקף ביערות גשם צפופים. הדחפור הראשון הגיע לשינגבוויאנג ב-27 בדצמבר 1943.
השלמת קטע ראשון זה אפשרה העברה של אספקה לכוחות שתקפו את הדיוויזיה ה-18 היפנית, שהגנה בכוחות גדולים על השטחים שכבשו היפנים בצפון בורמה, ובכללם הערים קאמאינג, מוגאונג ומיטקינה. לפני סלילת הקטע עד שינגבוויאנג, היו כוחות בעלות הברית, ברובם כוחות סיניים שאומנו בידי האמריקנים, תלויים לחלוטין באספקה אווירית שעברה מעל פאטקאי. היפנים אולצו לסגת ונדחקו דרומה, ובכך התאפשר המשך עבודות ההקמה והסלילה של הדרך. בחלק מתוואי הדרך השתמשו הסוללים בדרך שהקימו היפנים עצמם במהלך שלטונם בשטח, מה שהקל על הסלילה וזרז את התקדמות העבודות. במקביל לסלילה, הונח לצד הדרך גם צינור נפט בקוטר של 10 ס"מ, הן לשימוש הסוללים והן כצינור לאספקת דלק לרכבי האספקה שיעברו בדרך לסין, במקום להעבירו באמצעות משאיות מכל.
לאחר השלמת הקטע הראשון עד שינגבוויאנג, נסללו והוקמו קטעי דרך נוספים, דרך ואראזופ, מיטקינה ובהאמו, כ-600 ק"מ מלדו. בנקודה זו התחברה הדרך לשלוחה של דרך בורמה הישנה, ואף שקטעים שונים שופרו בהמשך, הדרך, כבר בשלב זה, הייתה עבירה ויכלה לשמש כנתיב אספקה אופרטיבי. השלוחה עברה דרך נמקאם, 558 ק"מ מלדו, הגיעה לצומת עם דרך מונג-יו, 748 ק"מ מלדו, והשתלבה עם הנתיב הראשי של דרך בורמה הישנה.
בין לדו לצומת מונג-יו, עברה הדרך מעל 10 נהרות רחבים ו-155 נהרות קטנים יותר, ונבנו לאורכה מאות גשרים, גשר אחד בממוצע לכל 4.5 ק"מ.
בסוף 1944, כשנתיים לאחר שסטילוול החל בבניית הדרך, נעשה החיבור המלא בין דרך לדו ודרך בורמה, אף כי כמה חלקים בדרך באזור עמק הוקאנג, שנהרסו בגשמי מונסון עזים, היו זקוקים לתיקונים. הדרך הפכה לנתיב האספקה העיקרי בין אזור אסאם שבהודו לקונמינג שבסין, באורך כולל של 1,736 ק"מ. ב-12 בינואר 1945 יצאה מלדו השיירה הראשונה של משאיות אספקה שכללה 113 משאיות, בראשות גנרל פיק, והגיעה לקונמינג שבסין ב-4 בפברואר 1945. בששת החודשים שלאחר פתיחתה, העבירו בדרך לדו אספקה בהיקף של 129,000 טונות מהודו לסין. 26,000 המשאיות שהובילו את האספקה מהודו, ניתנו אף הן לסינים.
בכל שבעת חודשי השימוש בדרך לדו במהלך מלחמת סין-יפן השנייה, הועברו בה 147,000 טונות של אספקה, כשבמעבר האווירי, הדבשת, שעבר מהודו לסין מעל רכס ההימאליה, הועברו כ-650,000 טונות של אספקה ב-42 חודשי הפעלתו במהלך המלחמה.
קישורים חיצוניים
