פרנק גפני
 | |
| פרנק גפני |
פרנק גפני (באנגלית: Frank J. Gaffney, Jr, נולד ב-5 באפריל 1953) הוא שדרן רדיו, עיתונאי ופובליציסט אמריקאי נאו-קונסרבטיבי. בעל טור קבוע בוושינגטון טיימס, אמריקן ספקטייטור אונליין, וג'ואיש וורלד רוויו, המרבה לכתוב גם לעיתונים ופרסומים אינטרנטיים אחרים, בנוגע למדיניות חוץ וביטחון. אחד מעורכי "נשיונל רוויו אונליין". מייסד המרכז למדיניות ביטחון - The Center for Security Policy - CSP, היושב בוושינגטון, ומכהן עד היום כנשיאו. היה סגן עוזר שר ההגנה האמריקאי ולאחר מכן עוזר שר ההגנה לענייני מדיניות ביטחון בינלאומית בתקופת רונלד רייגן.
ביוגרפיה
גפני נולד ב-1953 בפיטסבורג, פנסילבניה, ארצות הברית. ב-1975 סיים לימודי תואר ראשון במדעים (BSc) באוניברסיטת ג'ורג'טאון ולאחר מכן עשה תואר שני - MA באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ביחסים בינלאומיים. בשנות השבעים המאוחרות היה עוזרו לענייני חוץ וביטחון של הסנטור הדמוקרטי ממדינת וושינגטון הנרי ג'קסון, מראשוני הדמוקרטים הנאו-קונסרבטיבים. לאחר מכן החליף צד מבחינה פוליטית - מפלגתית ובפברואר 1981, לאחר הניצחון הרפובליקני בבחירות לסנאט ולנשיאות ארצות הברית מונה יועץ לוועדת השירותים המזוינים של הסנאט. כשנתיים וחצי אחר כך, באוגוסט 1983 מונה לסגן עוזר שר ההגנה האמריקאי לענייני הכוחות הגרעיניים ומדיניות בקרת הנשק בממשל הנשיא רייגן, תחת עוזר שר ההגנה ריצ'רד פרל ומילא תפקיד זה במשך כארבע שנים. באפריל 1987 מונה לעוזר שר ההגנה קספר ויינברגר לענייני מדיניות ביטחון בינלאומית, במקום ריצ'רד פרל ובכך היה למספר 2 במשרד ההגנה האמריקאי. עם זאת, הוא הספיק לכהן בתפקיד זה כחצי שנה בלבד, ממאי, עת נכנס לתפקידו במקום פרל ועד נובמבר 1987, עת נאלץ לעוזבו עקב התפטרותו של קספר ויינברגר והעדר אישור למינויו על ידי הסנאט, שבאו על רקע פרשת איראן-קונטראס.
ב-1988, סמוך לעזיבתו את משרד ההגנה, הקים גפני את ה-CSP, בוושינגטון ומאז הוא משמש כנשיאו. מדובר במכון מחקר ללא כוונת רווח ובלא השתייכות מפלגתית, אולם למרבית החוקרים בו דעות נאו-קונסרבטיביות או שמרניות וכך גם מרבית התורמים לפעילותו.
ב-2016 נקב הסנאטור הרפובליקאי טד קרוז, שהתמודד בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית, בשמו של גפני כאחד מיועציו לענייני ביטחון לאומי. הבחירה בגפני, הידוע כמי שמחזיק בעמדות אנטי-מוסלמיות, עוררה ביקורת רבה בארצות הברית.[1]
כתיבתו
גפני כתב וכותב מאמרים רבים בתחומי חוץ וביטחון, עבור עיתונים אמריקאים רבים, לרבות וול סטריט ג'ורנל, וושינגטון פוסט, הניו יורק טיימס, USA Today, ניוזדיי, ניו ריפבליק, כריסצ'ן סיינס מוניטור, לוס אנג'לס טיימס, קומנטרי, נשיונל רוויו, ועוד. בענייני חוץ שונים דעותיו ניציות, אנטי אסלאם רדיקלי ופרו ישראליות. בין השאר הוא תמך למשל בפלישה לעיראק ב-2003 והיה בצד הרוב, הרפובליקני בעיקרו, שהמשיך להצדיק אותה גם כשהקונצנזוס האמריקאי לגביה התפוגג. הוא התנגד לברק אובמה עוד בתחילת מירוצו של האחרון לנשיאות ב-2008 והיה בין הראשונים שהעלו את השאלה אם אובמה הוא יליד ארצות הברית וזכאי לפיכך לרוץ לנשיאותה, אם לאו. עד היום הוא טוען שאובמה פרו אסלאמיסטים ואולי אף מוסלמי בסתר בעצמו[2].
גפני הוא המחבר הראשי של הספר War Footing: Ten Steps America Must Take to Prevail in the War for the Free World, שיצא לאור ב-2005 בהוצאת מכון הצי האמריקאי (ההקדמה לספר נכתבה על ידי ג'יימס וולסי, ראש ה-CIA לשעבר). כמו כן, הוא המו"ל, כמו גם אחד המחברים של הספר Shariah: The Threat To America: An Exercise In Competitive Analysis, Report of Team B II, שיצא לאור בהוצאת CSP ב-2010 (גם ההקדמה לספר זה נכתבה על ידי וולסי). הספר טוען שהג'יהאד האסלמי מתגנב לתוך אמריקה וכי מרבית המסגדים, כמו גם מרבית ארגוני הצדקה המוסלמים בארצות הברית הם איסלמיסטים רדיקליים.
טענותיו של גפני הוגדרו לעיתים כתאוריות קונספירציה אנטי-איסלאמיות וחסרות שחר. בין השאר, גפני טען שהאזור האסור בטיסה מעל שמי לוב נקבע על מנת להכין את הקרקע לפלישה לישראל, שהלוגו של הסוכנות האמריקאית להגנה מטילים כולל את סמל הכוכב והסהר האיסלאמי, שסדאם חוסיין היה מעורב בפיגוע באוקלהומה סיטי ב-1995, ושהנשיא אובאמה נולד בקניה, אינו אזרח אמריקאי והוא מוסלמי.[3][4][5][6]
מאמרים בעברית
- להגן על החירות ולקדמה[7] (המקור בקומנטרי, נובמבר 2005)
- האג'נדה הלא כל כך נסתרת של אובמה[8] (המקור המלא ב"וושינגטון טיימס", 27 באוקטובר 2010)
מפיק, שדרן ופרשן
בנוסף לכתיבתו הענפה, גפני גם היה המפיק של סרט הטלוויזיה הדוקומנטרי "Islam vs Islamists", שהוקרן בארצות הברית ב-2007, בחלק מהתחנות של רשת PBS, תוך מחלוקת עזה והחרמתו על ידי חלקן האחר של תחנות הרשת.
כמו כן, גפני משמש כמארח בתוכנית רדיו יומית כלל ארצית הקרויה The Frank Gaffney Show, במסגרת "הרדיו להבטחת החירות"[9] ומופיע לעיתים קרובות בתוכניות רדיו אחרות, כמו גם ברשתות טלוויזיה שונות (MSNbc, פוקס, CNN ,PBS ועוד), כפרשן פוליטי וביטחוני.
יחסו למחלוקות ההתנתקות / התכנסות בישראל
על פי "הארץ", המצטט את הניו יורק טיימס, המצטט מצידו תכתובות אמריקאיות סודיות, גפני הפעיל ב-2006 את השפעתו על דונלד רמספלד שר ההגנה בממשל ג'ורג' בוש (הבן), כדי שהנשיא האמריקאי יתנגד לתוכנית "ההתכנסות", שאהוד אולמרט ראש ממשלת ישראל תכנן אותה עת לבצע, כהמשך לתוכנית ההתנתקות אותה ביצע קודמו אריאל שרון, שנה אחת קודם לכן. זמן קצר אחר כך פרצה מלחמת לבנון השנייה וטרפה את קלפי "ההתכנסות" בלי שהממשל האמריקאי התערב בסופו של דבר[10].
פעיל אנטי מוסלמי
בפברואר 2009 מימנו החברה הבינלאומית לחופש העיתונות, בראשותו של הפעיל הדני לארס הדהגור, והמרכז למדיניות ביטחון - CSP של פרנק גפני, יחד עם ציר הקונגרס הרפובליקני מאריזונה ג'ון קיל הקרנה מיוחדת בקונגרס האמריקאי ל"סרט הקוראן" פתנה, של חירט וילדרס מנהיג הימין האנטי מוסלמי והפרו ישראלי של הולנד[11]. הסרט, כמו גם הקרנתו בקונגרס, עוררו מחלוקת עזה.
גפני הוא מראשי הדוברים בארצות הברית כיום, כנגד כל ניסיון לנרמל היבטים איסלמיים שונים ברחבי המדינה. הוא היה למשל מראשי המתנגדים ליצירת מערכת בנקאית אמריקאית שתפעל ברוח השריעה: "התרת פעילות בנקאית זו היא אור ירוק למערכת מרדנית התומכת בג'יהאד. מי שמבין את משמעות השריעה לעומקה יגלה שזו מערכת איומה ונוראה, שלא הייתם רוצים שתחדור לתוככי החברה שלנו"[12]. ולאחרונה הוא התנגד להפיכתו של קולג' בברקלי קליפורניה, לאוניברסיטה הראשונה בארצות הברית שתעניק תואר אקדמי בלימודי השריעה[13].
פרסים שקיבל
גפני קיבל בגין כתיבתו ופעילותו מספר רב של פרסים מגורמים שונים, בהם:
- פרס בגין שרות ציבורי ראוי לציון מטעם משרד ההגנה האמריקאי - 1987
- פרס מועצת התעשייה והמסחר האמריקאית בגין הגנה על האינטרס הציבורי - 1994
- פרס ליגת הצי האמריקאי בגין הישגים ספרותיים - 1999
- פרס לואיס ברנדייס מטעם ארגון ציוני אמריקה - 2003.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- על פרנק גפני וסרטו "אסלאם למול אסלאמיסטים", באתר Q&A
- על פרנק גפני, באתר CSP
- על פרנק גפני, מרצה ב"כנס הרצליה" החמישי - דצמבר 2004, באתר "כנס הרצליה"
הערות שוליים
- ^ Allen Rappeport, "Ted Cruz Faulted for Adviser With Anti-Islam Views", New York Times, March 17 2016.
- ^ [1] GAFFNEY: America’s first Muslim president, בוושינגטון טיימס, 9 ביוני 2009
- ^ Haaretz, "4 Conspiracy Theories Promoted by Frank Gaffney, Ted Cruz's New Adviser", March 17, 2016.
- ^ Philip Bump, "Meet Frank Gaffney, the anti-Muslim gadfly who produced Donald Trump’s anti-Muslim poll", The Washington Post, December 8, 2015.
- ^ Southern Poverty Law Center, "Frank Gaffney Jr.".
- ^ Robert Mackey, "Behind Jeers for Clinton in Egypt, a Conspiracy Theory With U.S. Roots", New York Times, July 16, 2012.
- ^ באתר קיוונים
- ^ תמצית מתורגמת באתר "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה"
- ^ אתר התוכנית של פרנק גפני
- ^ אמיר אורן, הניצחון הגדול, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2008
- ^ ynet, 24 בפברואר 2009
- ^ "מעריבnrg", 28 בנובמבר 2008
- ^ "מעריבnrg", 15 בפברואר 2011
29620152פרנק גפני