פרנץ קסאפר ריכטר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה. פראנץ קסאפר (קסאבר) ריכטר (בגרמנית: Franz Xaver Richter, בצ'כית: František Xaver Richter פרנטישק קסאבר ריכטר; בצרפתית: François-Xavier Richter 1 בדצמבר 1709 הולשוב, מוראביה - 12 בספטמבר 1789 שטרסבורג, אלזס) היה מלחין, כנר ומנצח גרמני-אוסטרי יליד צ'כיה (מוראביה), נציג אסכולת מנהיים. רוב ימי חייו פעל באוסטריה, אחר כך במנהיים ובשטרסבורג בצרפת. הוא כיהן כמנהל מוזיקלי בקתדרלת שטרסבורג. ריכטר השתייך לדור הראשון, המסורתי יותר, של אסכולת מנהיים. נודע כאמן הקונטרפונקט והלחין בעיקר סימפוניות, קונצ'רטי לכלי נשיפה מעץ, לחצוצרה, וכמו כן מוזיקה קאמרית וכנסייתית (מיסות וכו'). הסימפוניות שכתב מהוות חוליה חשובה בחיבור בין הדור של באך והנדל לזה של הקלאסיקה הווינאית. עם יצירותיו הידועות ביותר נמנה הקונצ'רטו ברה מז'ור לחצוצרה ותזמורת, אולם בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 גם הרבה יצירות אחרות - סימפוניות וקונצ'רטי - נכנסו לרפרטואר התזמורות וההרכבים הקאמריים ברחבי העולם.
ביוגרפיה
פרנץ קסאפר ריכטר נולד בשנת 1709 ככל הנראה בהולשוב (בגרמנית - הולשאו) בצ'כיה, בחבל מוראביה, באימפריה ההבסבורגית. יוהאן ניקולאוס פורקל מציין את הולשוב כמקום לידתו[דרוש מקור] אף על פי ששמו לא נמצא בפנקס הלידות והטבילות של הכנסייה ביישוב זה. כשהוא התקבל לעבודה אצל הנסיך ואב המנזר בקמפטן, הציג ריכטר את עצמו כיליד בוהמיה.[דרוש מקור] לפי המוזיקולוג פרידריך וילהלם מרפורג מוצאו היה דווקא מהונגריה[דרוש מקור] ובתעודת הפטירה שהוצאה בשטרסבורג צוין כי הוא יליד גראץ ("ex Kratz oriundus"). מוצאו האתני לא היה ברור מכיוון ששם המשפחה ריכטר אומץ גם על ידי צ'כים. לא ידוע כי דיבר צ'כית. קיימת השערה שאביו נקרא מאתיי ריכטר, נשא את הגרסה הצ'כית של השם הפרטי מתיה, והיה שומר בטירת הולשוב. אמו הייתה מריה יוזפה לבית מוץ (Motz).
ייתכן כי בשנים 1722–1727 למד ריכטר בבית ספר ישועי באונגריש הראדיש, אוהרסקה הרדישטי של ימינו (ברישומי בית הספר מצוין הולשוב כמקום הולדתו). יש סבורים כי למד גם בסמינר למוזיקה על שם פרנצ'סקו בורג'יה הקדוש. אין פרטים מתועדים על קורות חייו עד שנת 1740. ברור שרכש שליטה מצוינת בקונטרפונקט והדבר מוזכר בספר הלימוד הקלאסי לקונטרפונקט של יוהאן יוזף פוקס "Gradus ad Parnassum". לא מן הנמנע שהיה בעצמו תלמידו של פוקס בווינה. לימים עיבד ריכטר רבות מיצירותיהם של פוקס, אנטוניו קלרדרה ומלחינים אחרים שחיו בווינה, ולכן שיער ו. בארת שהוא למד אצלם בווינה, אולי בין השנים 1736-1727. בספר הלימוד שלו להלחנה " Harmonische Belehrungen“ (1767-1760) הזכיר ריכטר גם ביקור באיטליה יש סבורים שניגן ב-1736 כנגן קונטרבס בתזמורת חצר בשטוטגרט] ושאחר כך עבד בשירות הברון פון גרץ בשליץ על יד פולדה. בשנת 1737 יש סבורים כי ניהל את תחום המוזיקה באקדמיה לאבירים Ritterakademie שליד המנזר הבנדקטיני אטל
. 1736 wurde er als Bassist in die Stuttgarter Hofkapelle aufgenommen, anschließend wirkte er bei dem Baron v. Gerz (Görtz) in Schlitz nahe Fulda. 1737 übernahm R. die Leitung der Musik an der benediktin. Ritterakademie in Ettal;גם שליטתו ארוכת החיים בסגנון הכנסייתי הטהור באה לידי ביטוי ביצירותיו הליטורגיות ומשתקפת אפילו בסימפוניות ובמוזיקה הקאמרית שלו, מה שמעיד על שורשיו המוזיקליים בבארוק האוסטרי והדרום-גרמני.
סגן קפלמייסטר בקמפטן 1747-1740
ב-2 באפריל 1740 התמנה ריכטר לסגן קלפמייסטר (Vize-Kapellmeister) בחצר הנסיך ואב המנזר של קמפטן, אנזלם פון רייכלין-מלדך מקמפטן באלגוי. רייכלין מלדך עמד כנסיך ואב מנזר בראש המנזר הבנדיקטיני בקמפטן, כיום בדרום-מערב בוואריה. כנראה למנזר היו מקהלה, אולי גם תזמורת קטנה ("באנד"), המורכבת ככל הנראה מ-4–8 כינורות, 2 ויולות, 2 צ'לי, 2 אבובים ו-2 קרנות. בימים חגיגיים תזמורת העיר או הגדודית יכלה לספק חצוצרות ותופים. ריכטר נשאר בקמפטן שש שנים.
בפברואר 1743 נשא ריכטר לאשה את מריה אנה יוזפה מוץ, ככל הנראה בת העיר. בשנת 1744 פורסמו בפריז 12 מהסימפוניות למיתרים שהוא הלחין. מניחים כי ריכטר עזב את קמפטן עוד לפני מותו של הנסיך רייכלין-מלדך בדצמבר 1747.
זמר ומלחין הבית החצר מנהיים 1768-1747
בהגיעו למנהיים, ב-1747, הסתפק בהתחלה במשרת זמר בס פשוט בחצר הנסיך הבוחר קרל תאודור ועדיין לא כמנהל מוזיקלי. היה אחד מ-70 מוזיקאי החצר במנהיים. בגלל סגנונו המוזיקלי השמרני, בניגוד לאופנה השלטת במקום, ריכטר לא היה פופולרי בחצר במנהיים. התואר שהוא זכה בו ב-1768 - "מלחין קאמרי" (Cammercompositeur) - היה ככל הנראה תואר כבוד בלבד. מלחינים אחרים, כמו כריסטיאן קאנאביך או איגנץ הולצבאואר, קודמו יותר. הייתה לו בכל זאת עדנה מסוימת כמלחין מוזיקה כנסייתית וכתאורטיקאי. ב-1748 הזמין הנסיך קרל תיאודור ממנו אורטוריה ליום שישי הטוב La deposizione dalla croce. ייתכן כי האורטוריה לא זכתה בהצלחה יתרה, מכיוון שהוצגה פעם אחת בלבד וריכטר לא נתבקש פעם נוספת להלחין עוד יצירה דומה.
לעומת זאת זכה בכבוד כמורה להלחנה. בשנים 1761–1767 כתב ספר לימוד להלחנה -Harmonische Belehrungen oder gründliche Anweisung zu der musikalischen Ton-Kunst oder regulären Komposition' ("הוראות הרמוניות או הנחיות שיטתיות בנוגע לאמנות המוזיקה וכללי ההלחנה"). הספר תורגם ופורסם מאוחר יותר בצרפתית על ידי כריסטיאן קלקברונר בשנת 1804 תחת הכותרת "ספר לימוד להרמוניה ולהלחנה" (Traité d’harmonie et de composition), אולם לפי אדוארד זיצמן התרגום השמיט את המיטב שבספר שהתבסס על ספרו של פוקס - Gradus ad Parnassum. הספר בכללותו הוקדש לנסיך קרל תאודור. עם תלמידיו החשובים נמנו יוזף מרטין קראוס, ואולי קרל שטאמיץ ופרדיננד פרנצל. אחרי 1768 נעלם שמו של ריכטר מרשימת זמרי החצר. בעת תקופתו במנהיים השתתף ריכטר בסיורי הופעות - ב-1754 - בחצר באטינגן-ולרשטיין ומאוחר יותר בצרפת, בהולנד ובאנגליה, שבה מצאו יצירותיו שוק מוכן של מוציאים לאור בדיעבד נראה ברור שיצירותיו לא תאמו את הטעם של החצר במנהיים. בעוד עמיתיו בתמזורת התעניינו במוזיקה הומופונית נמרצת המבוססת על פעלולים תזמורתיים מבריקים ונוצצים, ריכטר, עם שורשיו בבארוק האוסטרי המסורתי, כתב מוזיקה שהזכירה במידה מסוימת את הנדל וכן את מורו פוקס. לכן, עם פתיחת הקתדרה בשטרסבורג בשנת 1769 הציג ריכטר את מועמדותו לתפקיד של מנהל מוזיקלי שם.
קאפלמייסטר בקתדרלת שטרסבורג 1789-1769
באפריל 1769 ירש ריכטר את ז'וזף גרניה במשרת הקאפלמייסטר של קתדרלת שטרסבורג, תפקיד שגרם לו להתמקד יותר ויותר להלחנה ולביצוע של מוזיקה כנסייתית. כף שהביוגרף הראשון של באך, יוהאן ניקולאוס פורקל יכול היה לכתוב בשנת 1782
הוא טוב מאוד כאמן הקונטרפונקט וכמלחין כנסייתי.
בשטרסבורג הוטלה על ריכטר גם משימת הניצוח בקונצרטים שהתקיימו בחצר הבישוף - כיום ארמון רוהאן. הוא היה אחראי גם לשני הקונצרטים הפומביים שנערכו בעיר כל כמה זמן. את מרבית יצירותיו הכנסייתיות חיבר ריכטר בשטרסבורג. היה פעיל במלחין עד לשנתו האחרונה. בשנותיו האחרונות, אחרי 1783 שימש לו כסגן בקתדרלה תלמידו המועדף של היידן, איגנאץ פלייל. הוא גם ירש את התפקיד של קאפלמייסטר אחרי מותו. ב-1787 בביקורו במינכן פגש ריכטר את לאופולד מוצרט, כמו כן את רוב עמיתיו לשעבר מהחצר במנהיים שעברו עם החצר לבירת בוואריה.
ריכטר נפטר בשטרסבורג בשנת 1789, שנת המהפכה הצרפתית, כשהוא בן 79. נבצר ממנו להיות נוכח ברגעים שבהם נאלץ סגנו פלייל לכתוב המנונים לכבוד היצור העליון או בהוצאתו להורג על ידי מגיליוטינה של המלחין המקומי המחונן ז'אן-פרדריק אדלמן.
ריכטר וביקורה של מארי אנטואנט בשטרסבורג
בשנת 1770 עברה מארי אנטואנט, המלכה העתידית של צרפת, דרך שטרסבורג בדרכה מווינה לפריז. היא לנה בארמון רוהאן. ומאוד ייתכן כי היה ריכטר המנצח על המוזיקה ששמעה הנסיכה בעת המיסה למחרת. אין עדות ישירה למפגשו של ריכטר עם מארי אנטואנט אך ניתן להסיק שהוא אכן התקיים, כפי שמעידים מספר מקורות. מארי אנטואנט, שנהנתה אז מאהדת העם, נכנסה לקתדרלה ב-8 במאי 1770 והגיעה בשנית להיות נוכחת במיסה שלמחרת. האחים גונקור כתבו שהתקיימה אז מיסה בליווי כלי וכן "קונצרט בארמון הבישוף". רק ריכטר יכול היה אחראי על הצד המוזיקלי של האירוע בשתי ההזדמנויות. מארי אנטואנט התקבלה במדרגות הקתדרלה על ידי לואי דה רוהאן, האדם שסיבך אותה מאוחר יותר בפרשת מחרוזת היהלומים המפורסמת. ב-1770 התכוננה כל שטרסבורג לברך את כלתו של לואי, בנו של המלך.
העיר שטרסבורג לבשה בגדי גאלה. היא הכינה לנסיכה הדופלינית את כל הפאר שחשפה 25 שנה קודם לכן בפני המלך לואי החמישה עשר "האהוב" בהגיעו לאלזס. ... שלוש חבורות ילדים בני שתים עשרה עד חמש עשרה לבושים כלוחמים השוויצריים "Cent-Suisses" יצרו שורה לאורך מסלול הנסיכה. עשרים וארבע בנות מהמשפחות המיוחסות של שטרסבורג, בתלבושות עממיות, השליכו בפניה פרחים; שמונה עשר רועי צאן ורועות צאן הביאו לה סלי פרחים... למחרת היום (ב-8 במאי 1770) ביקרה מארי אנטואנט בקתדרלה. בצירוף מקרים מוזר הכומר שהמתין לה בשער הכניסה כדי לקבל את פניה ובירך את "נשמת מריה תרזה שתתאחד עם נשמת הבורבונים", היה אחיין הבישוף, אותו נסיך לואי דה רוהאן, שלימים הנחיל על מלכה העתידית את הקטלנית שבפרשיות הביש שלה. אבל מי הבחין בצללים אלה באמצע החגיגות המבטיחות כל כך?
— Rocheterie 1895 - רושטרי עמ' 16-17
היכרותו עם מוצרט
המפגש הראשון של ריכטר עם מוצרט הילד התרחש בשנת 1763 כשביקרה משפחת מוצרט בשווצינגן, מושב הקיץ של הנסיך הבוחר של פפאלץ. מוצרט פגש אותו שנית, בשטרסבורג, בשובו מפריז ב-1778 בדרך לזלצבורג אחרי שלא מימש את תוכניותיו למצוא עבודה מתאימה במנהיים או בפריז. במכתב לאביו מ-2 בנובמבר 1778, לאופולד, כתב מוצרט שהקפלמייסטר ריכטר בן ה-78 נהג לשתות כמויות גדולות של יין. הוא שיבח כ"מקסימה" את המיסה שהלחין ריכטר באותם הימים ושהושמעה בכנסייה.
שנות חייו האחרונות
החל משנת 1783 פעל איגנץ פלייל לצדו, בגלל גילו המתקדם ומחלתו, כעוזר קפלמייסטר. פלייל ירש את המשרה אחרי מותו.
ריכטר נפטר בגיל 79 בשטרסבורג בשנת 1789, שנת פריצת המהפכה הצרפתית. אחרי מותו, הקפלמייסטר החדש, פלייל, אולץ לכתוב שירי הלל לפולחן "היצור העליון" ואחד המלחינים המחוננים בעיר, ז'אן-פרדריק אדלמן, הוצא להורג באמצעות גיליוטינה. הובא לקבורה בבית הקברות סנקט גאל בשטרסבורג-קניגהופן באלזס, צרפת.
עם תלמידיו נמנו קרל שטאמיץ, פרנטישק קסאבר פוקורני, יוזף מרטין קראוס ופרדיננד פרנצל.
יצירתו
ריכטר נחשב לנציג הדור הראשון של אסכולת מנהיים שמילאה תפקיד חשוב במעבר המוזיקה המשכילה מן הסגנון הבארוקי לזה הקלאסי. יצירות מסוימות של ריכטר מתאפיינות גם בסגנון הקרוי "גלאנטי" ומכילות יסודות פרה-קלאסיים. התחום הראשי שבו עסק המלחין היה המוזיקה התזמורתית. הוא יצר 70 סימפוניות, לרבות 12 "סימפוניות גדולות", וכן קונצ'רטי לכלים שונים ותזמורת. כמו כן הלחין ריכטר 6 רביעיות מיתרים וכמה טריו-סונאטות לחליל. עם יצירותיו הקוליות נמנית האורטוריה "הורדת ישו מהצלב" (La Deposizione dalla croce di Gesú) (1748), שלושה רקוויאמים, טה דאום, 30 מיסות, 40 מוטטים.
בתחום תאוריית המוזיקה כתב ריכטר ספר לימוד להרמוניה ולהלחנה - Harmonische Belehrungen (1767-1761), שפורסם ב-1809.
יצירות
לתזמורת
- סימפוניות (נותרו רק 80
- כולל: הסימפוניות הגדולות 1–6 (פריז 1744) - פורסמו בימינו על ידי Artaria Editions
- : הסימפוניות הגדולות 7–12 (פריז 1744]
- קונצ'רטי לחליל צד ותזמורת, לאבוב ותזמורת ולחצוצרה ותזמורת
מוזיקה קאמרית
- Sonate da camera Op. 2 Nr. 1-6 (סונאטות קאמריות אופוס 2 מס. 1-6 - לצ'מבלו, חליל צד וצ'לו
- 1757 - 7 רביעיות מיתרים אופוס 5 מס. 6, 5 ב, 5 ,4 ,3, 2, 1
מוזיקה דתית
- טה דאום "קמפטן"
- 39 מיסות
- La Deposizione della Croce (האורטוריה "הורדת ישו מעל הצלב" 1748)
- מוטטים ושירי תהלים רבים.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
Stephan Hörner- "Richter, Franz Xaver" in: Neue Deutsche Biographie 21 (2003), S. 528-529 [Online-Version]
29500912פרנץ קסאפר ריכטר