פרנסיסקוס ויוהאנה ורסטאפן
פרנסיסקוס או פרנס (בהולנדית: Franciscus Verstappen; 12 ביולי 1904 - 25 ביוני 1981) ויוהאנה מארי (בהולנדית: Johanna Verstappen; 30 באוגוסט 1905 - 14 ביוני 1985) ורסטאפן, מנהל קואופרטיב איכרים ואשתו, הוכרו כחסידי אומות העולם, לאחר שסייעו להציל עשרות יהודים מידיהם של הנאצים ועוזריהם.
קורות חיים
משפחת ורסטאפן התגוררה ב-Deputé Petersstraat 24[1], בכפר אורלו (Oirlo) שבדרום - מזרח הולנד ומנתה תשע נפשות.
באוגוסט 1922 החל פרנסיסקוס, אב המשפחה, לעבוד במרכז המסחרי L.L.T.B - סניפו של קואופרטיב האיכרים באורלו. בשנת 1931 התמנה פרנסיסקוס למנהל הסניף[2].
הפעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
משפחת ורסטאפן בלטה מבין יתר תושבי הכפר בהסתרת יהודים, ילדים ומבוגרים כאחד. בחוות המשפחה עברו במהלך שנות המלחמה עשרות יהודים, שחלקם הוסתרו בחווה המשפחתית וחלקם נשלחו להסתתר אצל שכניהם[3]. בשנת 1941 ביקרו בני הזוג ורסטאפן שני אחים יהודיים בני משפחת וייאנד, סוחרים למכנסי יוטה. לפגישה זו הגיעו גם אשתו וקארל וייאנד- ילדו של אחד מהאחים שנולד ביולי 1939. יוהאנה, אם לשש בנות באותה התקופה, אמרה כי הייתה רוצה שיהיה לה בן קטן כמו קארל, ובהסכמת שני הצדדים הפקידה משפחת וייאנד את קארל אצל בני הזוג ורסטאפן[2]. בספטמבר 1942 הגיע קארל לביתם של בני הזוג ורסטאפן בליווי של נערה נוצריה מביתם של משפחת וייאנד בארנהם[2]. באוקטובר 1943 הגיעה לביתם של משפחת ורסטאפן חנה פרינס, ילידת אמסטרדם, באמצעות ארגון סטודנטים[1]. באביב 1944 הביאו אנשי המחתרת ההולנדית לבית המשפחה גם את לורה טרהוך, שנאלצה לעזוב את מקום המחבוא הקודם שלה ושנרתמה לסייע בעבודות הבית ובתפירה[4]. ב-6 ביולי 1944 הגיע הגסטאפו באישון לילה כדי לערוך חיפושים בבית המשפחה. הגסטאפו לקח את פרנסיסקוס, חנה, לורה ועשרה יהודים נוספים שהסתתרו בכפר, לבית סוהר בעיר איינדהובן (Eindhoven) ולאחר מכן למחנה הריכוז וסטרברוק (Westerbroek). פרנסיסקוס שוחרר ממאסרו, בעוד שעשרת היהודים שנתפסו נשלחו לאושוויץ. חנה ולורה, שנשלחו לברגן – בלזן[1], שרדו במחנה עד סוף המלחמה[5].
לאחר המלחמה
פרנסיסקוס גורש לגרמניה בסוף שנת 1944 וחזר בשנת 1945. לאחר סוף המלחמה נולד ילד נוסף למשפחת ורסטאפן[1]. ביוני 1945 חזרו לורה וחנה להולנד. חנה אושפזה בעקבות מחלה, אך היא הצליחה ליצור קשר עם פרנסיסקוס. פרנסיסקוס הגיע לבקר את חנה והחזיר לה כמה בגדים שנשארו בביתם, מכובסים ומגוהצים[1]. לורה הגיעה לבקר את משפחת ורסטאפן בביתם וקיבלה את חפציה השונים שהשאירה שם בחזרה[4], משפחת ורסטאפן שמרה על פריטים אלה, אף שבסתיו 1944 פונתה המשפחה מביתה בעקבות הקרבות[1]. לאחר המלחמה משפחת ורסטאפן אירחה את משפחת וייאנד, ששרדה את המלחמה גם היא, למשך מספר חודשים עד שמצאו בית. הם דאגו גם לקרובת משפחתם הקרובה של וייאנד - גב' מידלקופ, חולה שעברה מספר מחנות ריכוז[2].
הכרה והנצחה
בשנת 1965 קיבל פרנסיסקוס אות כבוד ממלכתי לרגל 40 שנות עבודתו בארגון האיכרים ועל מנת להודות לו על הטיפול שהעניק לאנשים בשנות המלחמה[1].
ב-10 בדצמבר 1972 החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם להעניק לפרנסיסקוס ויוהאנה את תואר חסידי אומות העולם בהתבסס על העדויות שהובאו לפניה[6].
ב-8 במאי 1973 הוענקה תעודת כבוד לבני הזוג ורסטאפן[7], ויומיים לאחר מכן התקיים טקס בהר הזיכרון בירושלים, בו השניים קיבלו את מדליית חסידי אומות העולם ונטעו עץ בשדרת חסידי אומות העולם[8].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 עדותה של חנה סתוי (פרינס) מתוך תיק חסיד אומות העולם מס' 772
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 עדותו של קארל וייאנד מתוך תיק חסיד אומות העולם מס' 772
- ^ סיכום "יד ושם" מתוך תיק חסיד אומות העולם מס' 772
- ^ 4.0 4.1 עדותה של לורה גוטליב (טרהוך) מתוך תיק חסיד אומות העולם מס' 772
- ^ http://db.yadvashem.org/righteous/family.html?language=en&itemId=4043592, db.yadvashem.org
- ^ הודעת "יד ושם" ללורה גוטליב (טרהוך) בדבר הענקת תעודת חסידי אומות עולם לבני הזוג ורסטאפן, מתוך תיק חסיד אומות העולם 772
- ^ תעודת חסידי אומות עולם שהוענקה לבני הזוג ורסטאפן, מתוך תיק חסיד אומות העולם 772
- ^ הזמנה לטקס נטיעת העץ, מתוך תיק חסיד אומות העולם 772
31711079פרנסיסקוס ויוהאנה ורסטאפן