פרדוקס הבחירה – למה יותר זה פחות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פרדוקס הבחירה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרדוקס הבחירה – למה יותר זה פחות
The Paradox of Choice – Why More is Less
כריכת הספר באנגלית
כריכת הספר באנגלית
מידע כללי
מאת בארי שוורץ
שפת המקור אנגלית
סוגה בחירה, קבלת החלטות
הוצאה
תאריך הוצאה 2004 (כריכה קשה)
18 בינואר 2005 (כריכת נייר)
מספר עמודים 304

פרדוקס הבחירה – למה יותר זה פחות הוא ספר מאת הפסיכולוג האמריקאי בארי שוורץ משנת 2004. בספר טוען שוורץ כי ביטול בחירות הצרכנים יכול להפחית מאוד את החרדה לקונים.

אוטונומיה וחופש בחירה הם קריטיים לרווחתנו, והבחירה היא קריטית לחופש ואוטונומיה. בכל זאת, אף על פי שלאמריקאים מודרנים יש בחירה יותר מכל קבוצה של אנשים שהייתה בעבר, ולכן, ככל הנראה, יותר חופש ואוטונומיה, נראה שאנחנו לא נהנים מכך מבחינה פסיכולוגית.

המקור באנגלית
Autonomy and Freedom of choice are critical to our well being, and choice is critical to freedom and autonomy. Nonetheless, though modern Americans have more choice than any group of people ever has before, and thus, presumably, more freedom and autonomy, we don't seem to be benefiting from it psychologically.
ציטוט מפרק 5, פרדוקס הבחירה, 2004

התזה של שוורץ

שוורץ מרכיב את טיעונו ממגוון תחומי פסיכולוגיה מודרנית שחוקרת כיצד אושר מושפע מהצלחה או כישלון של השגת מטרה.

כשאנחנו בוחרים

שוורץ משווה בין הבחירות השונות העומדות בפני האמריקאים בחיי היומיום שלהן על ידי השוואת מבחר הבחירות בסופרמרקט למגוון השיעורים במכללת ליגת הקיסוס.

כיום ישנם מספר ספרים ומגזינים המוקדשים למה שמכונה תנועת "החיים הפשוטים". הרעיון המרכזי של התנועה הוא שיש לנו יותר מדי אפשרויות, יותר מדי החלטות, מעט מדי זמן לעשות את מה שחשוב באמת. ... לדאוג ל"רצונות" שלנו ולהתמקד במה שאנחנו "רוצים" לא נראה לי כפיתרון לבעיה של יותר מדי ברירות.[1]

המקור באנגלית
There are now several books and magazines devoted to what is called the "voluntary simplicity" movement. Its core idea is that we have too many choices, too many decisions, too little time to do what is really important. ... Taking care of our own "wants" and focusing on what we "want" to do does not strike me as a solution to the problem of too much choice.
ברי שוורץ, פרדוקס הבחירה

שוורץ טוען כי בדיוק כדי שנוכל להתמקד ברצונות שלנו, כל הבחירות הללו צצו מלכתחילה.

איך אנחנו בוחרים

שוורץ מתאר כי האסטרטגיה של הצרכן לקבלת החלטות טובות ביותר תכלול את הצעדים הבאים:

  1. ברר את המטרה או היעדים שלך. תהליך הגדרת יעדים וקבלת החלטות מתחיל בשאלה: "מה אני רוצה?" כאשר עומדים בפני הבחירה לבחור מסעדה, תקליטור או סרט, אנשים בוחרים את בחירתם על פי האופן שבו ניתן היה לצפות שהחוויה תגרום להם להרגיש, תועלת צפויה. לאחר שהם חוו את המסעדה, התקליטור או הסרט המסוים ההוא, הבחירה שלהם תתבסס על תועלת זכורה. במצב שבו ניתן לומר שאתה יודע מה אתה רוצה, פירוש הדבר ששתי התועלות הללו משתוות. הפסיכולוג זוכה פרס נובל, דניאל כהנמן, ועמיתיו הראו שמה שאנחנו זוכרים על האיכות המענגת של חוויות העבר שלנו נקבע כמעט לחלוטין על ידי שני דברים: איך חוויות הרגישו כשהיו בשיאם (הכי טוב או גרוע), ואיך הם הרגישו בסופה של החוויה.
  2. הערך את החשיבות של כל מטרה. דניאל כהנמן ועמוס טברסקי חקרו כיצד אנשים מקבלים החלטות ומצאו מגוון כללי אצבע שמובילים אותנו לעיתים קרובות. רוב האנשים נותנים משקל משמעותי לראיות אנקדוטליות, אולי עד כדי ביטול עדויות מומחים. החוקרים כינו זאת היוריסטיקת הזמינות המתארת כיצד אנו מניחים שככל שפיסת מידע זמינה יותר לזיכרון, כך ודאי נתקלנו בה בעבר. בולטות תשפיע על המשקל שאנו נותנים לכל מידע מסוים.
  3. סדר את האפשרויות. כהנמן וטברסקי מצאו כי "חשבונות פסיכולוגיים" אישיים יפיקו את האפקט של מסגור הבחירה וקביעת האפשרויות הנחשבות כנושאים לגורם. לדוגמה, ערב בקונצרט יכול להיות רק ערך אחד בחשבון גדול בהרבה, למשל חשבון "פגישה עם בן זוג פוטנציאלי". או שזה יכול להיות חלק מחשבון כללי יותר כמו "דרכים להעביר ליל שישי". כמה שווה "ערב בקונצרט" יהיה תלוי באיזה חשבון הוא חלק ממנו.
  4. הערך עד כמה הסיכוי שכל אחת מהאפשרויות עומדת ביעדים שלך. לעיתים קרובות אנשים מדברים על האופן שבו "רואי חשבון יצירתיים יכולים לגרום למאזן ארגוני להיראות טוב או רע כמו שהם רוצים שייראה." במובנים רבים שוורץ רואה ברוב האנשים רואי חשבון יצירתיים בכל הנוגע לניהול המאזן הפסיכולוגי שלהם.
  5. בחר באפשרות הזוכה. שוורץ טוען כי אפשרויות כבר קשורות לבחירות שנלקחות בחשבון. כאשר האופציות אינן מקושרות כבר, הן אינן חלק מההנחלה והבחירה שכחלק ממנה הן נתפסות כרווח. הכלכלן ריצ'רד ת'יילר מספק מונח מועיל לכך, עלויות שקועות.
  6. התאם יעדים. שוורץ מציין כי בהמשך, אנשים משתמשים בהשלכות הבחירה שלהם בכדי להתאים את יעדיהם, את החשיבות המוקנית להם ואת דרך הערכת האפשרויות העתידיות.

שוורץ משייך את רעיונותיו של הפסיכולוג הרברט סימון משנות החמישים למתח הפסיכולוגי שרוב הצרכנים מתמודדים איתו כיום. הוא מציין כמה הבחנות חשובות בין, מה שסימון כינה, מקסימייזרים וסטיספייקרים. מקסימייזר הוא כמו פרפקציוניסט, מישהו שצריך להיות בטוח שכל רכישה או החלטה שלהם יהיו הטובים ביותר שאפשר היה לבצע. הדרך שבה מקסימייזר יודע בוודאות היא לשקול את כל החלופות שהוא יכול לדמיין. זה יוצר משימה מרתיעה מבחינה פסיכולוגית, שיכולה להיות מרתיעה עוד יותר ככל שמספר האפשרויות גדל. האלטרנטיבה למקסום היא סטיספיקציה. לסטיספייקר יש קריטריונים וסטנדרטים, אבל סטיספייקר אינו מודאג מהאפשרות שיש משהו טוב יותר. בסופו של דבר, שוורץ מסכים עם מסקנתו של סימון, כי סטיספיקציה היא למעשה האסטרטגיה המקסימלית.

למה אנחנו סובלים

שוורץ משלב מודלים פסיכולוגיים שונים לאושר המראים כיצד ניתן לטפל בבעיית הבחירה באמצעות אסטרטגיות שונות. מה שחשוב לציין הוא שכל אחת מהאסטרטגיות הללו מגיעה עם חבילת סיבוכים פסיכולוגיים משלה.

  • בחירה ואושר. שוורץ דן בחשיבותן של שיטות מחקר נפוצות המשתמשות בסולם אושר. הוא מסתפק בדעתם של הפסיכולוגים דייוויד מאיירס ורוברט ליין, שמסיקים באופן עצמאי כי שפע הבחירה הנוכחי מוביל לעיתים קרובות לדיכאון ולתחושות בדידות. שוורץ מפנה תשומת לב מיוחדת לטענתו של ליין כי האמריקאים משלמים עבור שפע מוגבר וחופש עם ירידה משמעותית באיכות ובכמות הקהילה. את מה שניתן פעם על ידי המשפחה, השכונה ומקום העבודה, עכשיו יש להשיג ולטפח באופן פעיל ובאופן אישי. המארג החברתי אינו עוד זכות מולדת אלא הוא הפך לסדרת בחירות מכוונות ותובעניות. שוורץ דן גם באושר עם מוצרים ספציפיים. לדוגמה, הוא מצטט מחקר שערכו שינה איינגר מאוניברסיטת קולומביה ומארק לאפר מאוניברסיטת סטנפורד, שגילו שכאשר המשתתפים מתמודדים עם מערך ריבה קטן יותר ולא גדול יותר, הם למעשה מרוצים יותר מטעמם.
  • חופש או מחויבות. שוורץ מחבר את הנושא למחקר של הכלכלן אלברט הירשמן על האופן בו אוכלוסיות מגיבות לאומללות: הן יכולות לצאת מהמצב או למחות ולהביע את דאגותיהן. בעוד שממשלות בשוק החופשי נותנות לאזרחים את הזכות להביע את מורת רוחם ביציאה, כמו בהחלפת מותג, שוורץ טוען כי היחסים החברתיים שונים. במקום זאת, אנו בדרך כלל נותנים קול למורת רוח, בתקווה להשפיע על המצב.
  • החלטות מסדר שני. הפרופסור למשפטים קאס סאנשטיין משתמש במונח "החלטות מסדר שני" להחלטות העוקבות אחר כלל כלשהו. המשמעת לחיות "לפי הכללים" מבטלת אינספור בחירות טורדניות בחיי היומיום של האדם. שוורץ מראה כי ניתן לחלק את החלטות הסדר השני לקטגוריות כלליות של יעילות במצבים שונים: הנחות, תקנים וקודים תרבותיים. כל אחת מהשיטות הללו הן דרכים שימושיות בהן אנשים משתמשים כדי לנתח את המגוון העצום של הבחירות איתן הם מתמודדים.
  • הזדמנויות שהוחמצו. שוורץ מגלה שכאשר אנשים עומדים בפני הצורך לבחור אפשרות אחת מתוך אפשרויות רבות רצויות, הם יתחילו לשקול פשרות היפותטיות. האפשרויות שלהם מוערכות במונחים של החמצת הזדמנויות במקום פוטנציאל ההזדמנות. במילים אחרות, לאחר שבחרו אלטרנטיבה עם ריבוי אך לא רוב של תועלת, אנשים זוכרים את סכום התועלת האבודה במקום לעשות את הבחירה המקסימלית. שוורץ טוען כי אחד החסרונות של ביצוע פשרות הוא בכך שהוא משנה את תחושתנו לגבי ההחלטות העומדות בפנינו; לאחר מכן, זה משפיע על רמת הסיפוק שאנו חווים מההחלטה שלנו. בעוד פסיכולוגים ידעו כבר שנים על ההשפעות המזיקות של רגש שלילי על קבלת ההחלטות, שוורץ מצביע על עדויות עדכניות המראות עד כמה לרגש חיובי יש השפעה הפוכה: באופן כללי, נבדקים נוטים לשקול יותר אפשרויות כאשר הם מרגישים מאושרים.

ביקורת

הניסיונות לשכפל את פרדוקס הבחירה במחקרים אחרים זכו להצלחה מעורבת. מטא-אנליזה ששילבה 50 מחקרים עצמאיים לא מצאה שום קשר משמעותי בין בחירה לחרדה, אך שיערה כי השונות במחקרים השאירה תשובה פתוחה לאפשרות שעומס יתר בבחירה יכול להיות קשור לתנאים מוקדמים מסוימים ביותר שעדיין לא הובנו היטב.[2][3]

מטא-אנליזה חדשה, שנערכה בשנת 2015 ושילבה 99 מחקרים, הצליחה להבין שצמצום האפשרויות ללקוחותיך עשוי להעלות את המכירות. המחקר זיהה ארבעה גורמים מרכזיים – מורכבות של קביעת בחירה, קושי במשימת החלטות, אי ודאות העדפה ויעד החלטה – הממתנים את ההשפעה של גודל המבחר על עומס יתר בבחירה. כמו כן, תועד כי כאשר לוקחים בחשבון משתנים מתונים, ההשפעה הכוללת של גודל המבחר על עומס יתר בבחירות היא משמעותית – ממצא מנגד לנתונים שדווחו על ידי מחקר מטא-אנליטי קודם.[4]

היסטוריית פרסום

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Paradox of Choice, Harper Perennial 2004
  2. ^ Scheibehenne, Benjamin; Greifeneder, R.; Todd, P. M. (2010). "Can There Ever be Too Many Options? A Meta-Analytic Review of Choice Overload" (PDF). Journal of Consumer Research. 37 (3): 409–425. doi:10.1086/651235. Retrieved April 9, 2012.
  3. ^ Thompson, Derek (August 19, 2013). "More Is More: Why the Paradox of Choice Might Be a Myth". The Atlantic
  4. ^ Chernev, Alexander; Böckenholt, U.; Goodman, J.K. (2015). "Choice overload: A conceptual review and meta-analysis". Journal of Consumer Psychology. 25 (2): 333–358. doi: 10.1016/j.jcps.2014.08.002.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29755693פרדוקס הבחירה – למה יותר זה פחות