סטיספיקציה
בקבלת החלטות, סטיספיקציה (באנגלית: Satisficing) או מודל השבעת הרצון הוא מונח שטבע הרברט סיימון, לתיאור מצב בו פרט או גוף כלשהם מסתפקים במינימום הנדרש של ראיות לצורך קבלת החלטה כלשהי, במקום לאסוף מקסימום ראיות בנושא.
סיימון טען כי לעיתים גופים עסקיים או בני אדם פרטיים טועים לחשוב כי הם מבצעים תהליך קבלת החלטות רציונלי (כלומר מקסום תועלות או רווחים אל מול מינימום עלויות) כאשר למעשה הם "מסתפקים" באוסף מוגבל של ראיות אשר אינו יכול להביאם להבנה מספיקה של המצב.
סיימון טען כי על מנת להגיע להחלטה רציונלית אמיתית, כזו אשר מתאימה אמצעים למטרות מוגדרות באופן אופטימלי, יש לאסוף את כל הראיות הנדרשות לכך. גם בתהליך איסוף הראיות יש לבצע תהליך של מקסום, כלומר לבחון באיזו נקודת זמן איסוף ראיות נוספות יביא תועלת פחותה לעומת העלות של אותו איסוף, ולהפסיק את איסוף הראיות בנקודה זו. אולם, קבע סיימון, נקודת עצירה זו היא לעולם איננה אופטימלית בעצמה, שכן על מנת לדעת איזו נקודה היא הנקודה האופטימלית יש צורך בסט נוסף של ראיות אודות פעולת האיסוף עצמה, כלומר סט ראיות מסדר שני. על מנת להשיג את סט זה יש צורך בפעולת איסוף עצמאית וחוזר חלילה ברגרסיה אינסופית. כלומר, לעולם אין אנו מבצעים אופטימיזציה כשאנו מקבלים החלטה אלא רק סטיספיקציה, כלומר הסתמכות על אינטואיציה או "תחושת בטן", לגבי ההחלטה עצמה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: סטיספיקציה |
26183221סטיספיקציה