פצ'אקמק

פצ'אקמק
Pachacamac

הדרך למקדש השמש
היסטוריה
תרבויות	וארי, אינקה
סוג	יישוב
אתר ארכאולוגי
מצב	הריסות
גישה לציבור	כן
מיקום
מדינה
מיקום	לימה, פרו
קואורדינטות	12°15′24″S 76°54′01″W
(למפת פרו מוגדלת)   לימה איקיטוס ארקיפה קוסקו צ'יקלאיו טרוחיו מאצ'ו פיצ'ו טאקנה אקוודור קולומביה ברזיל בוליביה צ'ילה האוקיינוס השקט פצ'אקמק (למפת פרו רגילה)   לימה איקיטוס ארקיפה קוסקו צ'יקלאיו טרוחיו מאצ'ו פיצ'ו טאקנה אקוודור קולומביה ברזיל בוליביה צ'ילה האוקיינוס השקט פצ'אקמק

פצ'אקמק (בספרדית: Pachacámac, בקצ'ואה: Pachakamaq) הוא אתר ארכאולוגי השוכן כ-40 קילומטרים דרומית-מזרחית ללימה בירת פרו, בעמק הנהר לורין . האתר יושב לראשונה בסביבות שנת 200 לספירה ונקרא על שם פצ'ה קמק . האתר שגשג כ-1,300 שנים עד שפלשו הספרדים. פצ'אקמק משתרע על כ-6,000 דונם.

הפירמידות של פצ'אקמק

חורבות פצ'אקמק ב-2014

בשנות ה-90 של המאה ה-19 החלו ארכאולוגים לחקור לראשונה את פצ'אקמק. הם מצאו הרבה מבנים עצומים ואתרי קבורה שנבזזו בעבר. החלק הראשון (ה"קדוש") של האתר כולל מקדשים בעלי משמעות דתית ובית קברות גדול. החלק השני כולל כמה מבנים שהם בעיקר פירמידות חילוניות. במתחם הבניינים הזה היו פירמידות מדורגות מלבני בוץ עם רמפות וכיכרות. מבנים אלה מתוארכים בין סוף המאה ה-13 לאמצע המאה ה-14.

שלוש הפירמידות המפורסמות ביותר נמצאות כולן במגזר ה"קדוש" (המגזר הראשון). אלה הם המקדש המצויר, מקדש השמש והמקדש הישן של פצ'אקמק.

לדברי פטר אקהאוט (Peter Eekhout), ארכאולוג שחקר וחפר את האתר של פאצ'קמק: "במשך עשרות שנים רוב החוקרים חשבו שהפירמידות (מהחלק השני) הן "שגרירויות" דתיות ששיכנו משלחות מקהילות רחוקות שבאו להתפלל, שהעלו מס. והביאו מנחות לפצ'ה קמק". אקהאוט הגיע למסקנה אחרת לאחר עבודתו באתר. אקהאוט וצוותו גילו שהמבנים חסרים את המאפיינים שאפיינו את המרכזים הדתיים של אותה תקופה. הוא הגיע למסקנה שהמבנים שימשו כארמונות עבור האישמה , שליטי פצ'אקמק.

מקדש השמש

מקדש השמש (בספרדית: Templo del Sol, מוצג למטה) הוא בגודל של 30,000 מטרים רבועים והוא בצורת טרפז. הארכיטקטורה שלו היא של פירמידת מדרגות שיוצרת טרסות סביב המבנה. מקדש זה תוארך לתקופת שליטת האינקה על פצ'אקמק. כמה ארכאולוגים מאמינים שבמקדש זה אולי הוקרבו בני אדם. קורבנות של נשים וילדים נמצאו בבית קברות של האינקה בתוך חלק מהמבנה. מנחות קבורה שנמצאו עם הקורבנות מצביעות על הקורבנות שמקורם בחברות מהחופים. עם זאת, ארכאולוגים מוגבלים בידע שלהם על אתר זה מכיוון שמקדש השמש ופירמידות רבות אחרות בפצ'אקמק נפגעו באופן בלתי הפיך מביזה ותופעת מזג האוויר אל ניניו.

• 
  הכניסה הראשית למקדש השמש
• 
  החזית (הפונה לים) של מקדש השמש
• 
  הצד המזרחי של מקדש השמש
• 
  הצד הדרומי של מקדש השמש

המקדש הישן

המקדש הישן, הנקרא גם מקדש פצ'אקמק, הוא הבניין העתיק ביותר בפצ'אקמק. הוא בנוי על צוק סלעי ומאופיין בשימוש מאסיבי בלבנים קטנות של בוץ, המתוארך לתקופת הביניים המוקדמת, בהשפעת תרבות לימה (המאות השלישית עד המאה השביעית).

מבנים אחרים

רוב המבנים והמקדשים המשותפים נבנו סביב 800–1450, זמן קצר לפני ההגעה והכיבוש על ידי אימפריית האינקה.

• 
  ארמון טאורי צ'ומבי
• 
  פירמידה עם רמפה
• 
  רחוב צפון-דרום
• 
  מתחם בתולות השמש

אתרי קבורה

ארכאולוגים חשפו אתרי קבורה רבים. אתרים אלה עשויים להיות מתוארכים לתקופות שונות בהיסטוריה של פצ'אקמק, והם ממוקמים בחלקים שונים של העיר. באזור החלק הדרום-מזרחי, במקדש אינטי (אל השמש של האינקה), מצאו ארכאולוגים בית קברות שהוקצה ל"בתולות השמש" (Mamaconas), נשים בעלות מעמד חשוב. נשים אלו ארגו בדים לכוהנים, ובישלו בירה מתירס (צ'יצ'ה) ששימשה בחגי האינקה. הנשים הוקרבו בטקס החשוב ביותר. הן נחנקו בעזרת רצועת כותנה - לחלק מהנשים הכותנה עדיין הייתה מלופפת סביב צווארן כאשר גופותיהן התגלו - ואז נעטפו בבד משובח ונקברו בקברי אבן. כל אחת מהן הייתה מוקפת במנחות מהאזורים הגבוהים של פרו, כמו קוקה, קינואה ופלפל קאיין. בשנת 2012 מצאו ארכאולוגים בלגים אתר קבורה בן 1,000 שנה מול פצ'אקמק שהכיל למעלה מ-80 שלדים ומומיות, שרבים מהם היו תינוקות. הקבר הכיל מנחות כגון כלי חרס, חפצים מסגסוגת נחושת וזהב, מסכות מעץ, כלבים ושרקנים.

בשנת 2019 מצאו ארכאולוגים באזור זה בית קברות בן 1,000 שנה. מנהל פרויקט אישמה (Ychsma) פרופסור אקהאוט (Peter Eekhout) דיווח כי השרידים האנושיים נקברו בצורה מאסיבית עם פריטים שונים וכלי חרס. אנתרופולוגים בראשות ד"ר לורנס אוונס (Lawrence Owens) התייחסו למצב של המומיות:

חייהם של רוב האנשים באתר היו קשים, עם שברים שונים, גב רע, ירכיים רעות... הפרטים מבית הקברות הזה מראים ריכוז גבוה מהרגיל של שחפת, עגבת ושברי עצם רציניים שהיו להם השפעות גדולות על חייהם. ובכל זאת, העובדה שרובם נרפאו - ושסובלים ממחלה שרדו זמן רב - מעידה על כך שהם טופלו, ושגם בהיסטוריה המוקדמת של האתרים אנשים חשו חובת זהירות כלפי מי שהוא פחות בר מזל מהם.

—

השפעות חיצוניות

בני תרבות וארי (בערך 600–800 לספירה) בנו את העיר מחדש, וכנראה השתמשו בה כמרכז מנהלי. מספר עיצובים בהשפעת הווארי מופיעים על המבנים ועל כלי החרס והבדים שנמצאו בבתי הקברות של תקופה זו. לאחר קריסת אימפריית הווארי, המשיכה פאצ'קמק לצמוח כמרכז דתי. רוב המבנים והמקדשים הנפוצים נבנו בשלב מאוחר יותר זה (בערך 800–1450 לספירה).

אימפריית האינקה פלשה לפאצ'קמק והשתלטה על האתר בסביבות שנת 1470. עבור האינקה, פצ'אקמק הייתה חשובה ביותר לדת וכן מרכז מנהלי חשוב. כשהאינקה התחילו את מסעות הכיבושים, כבר היה להם אל בריאה משלהם, ויראקוצ'ה. עם זאת, מתוך כבוד לדתם של העם שכבשו האינקה שילבו את פצ'ה קמק בדתם. אך פצ'ה קמק וויראקוצ'ה לא היו שווים, הם האמינו שוויראקוצ'ה חזק יותר. ובכל זאת, לפצ'אקמק ניתנה מידה בלתי רגילה של עצמאות מאימפריית האינקה.

כשאימפריית האינקה פלשה לאזור, הייתה בעמקים של הנהרות רימאק (Rímac) ולורין מדינה קטנה שהאנשים קראו לה אישמה. הם השתמשו בפצ'אקמק בעיקר כאתר דתי לסגידה לפצ'ה קמק, אל הבריאה. האישמה הצטרפו לאימפריית האינקה יחד עם פצ'אקמק. האינקה שמרו על האתר כמקדש דתי ואיפשרו לכוהני פצ'אקמק להמשיך לתפקד ללא תלות בכוהנים של האינקה. זה כלל את האורקל, שכנראה האינקה התייעצו איתו. האינקה בנו חמישה מבנים נוספים, כולל מקדש לשמש בכיכר הראשית.

הארכאולוגים משערים שייתכן שלצליינים היה חלק בחיים בפצ'אקמק במשך כמה אלפי שנים לפני שהאינקה סיפחו את האתר כחלק מהאימפריה שלהם.

הפלישה הספרדית

באתרים כמו פצ'אקמק, הספרדים השתמשו בשנאה המקומית כלפי האינקה כטקטיקה להפלת שלטון האינקה.

לאחר קרב קחאמרקה, שלח פרנסיסקו פיסארו את אחיו ארננדו פיסארו , וארבעה עשר פרשים, לפצ'אקמק כדי לבזוז את זהב במקדשים. לפי הכרוניקן הספרדי בן המאה ה-16 פדרו סייסה דה לאון , לכוהנים נודע על חילול הקודש הספרדי של מקדש קוסקו, ו"הורו לממאקונס לעזוב את מקדש השמש", משם הם אומרים שהכוהנים הוציאו יותר מארבע מאות מטענים של זהב, וכן ממקדש פצ'אקמק. הם החביאו את הזהב, והוא לא התגלה עד היום, ולא סביר שהוא יופיע אלא במקרה, כיון שכל אלה שידעו, אלה שהסתירו אותו וגם אלה שהורו על הסתרתו מתו.

ארננדו עזב את קחאמרקה ב-5 בינואר 1533, וחזר אליה ב-14 באפריל 1533, לאחר שטימא את המקדש. במסעו חזרה דרך עמק חאוחה, הוא לכד את צ'לקוצ'ימק , המצביא של אטוואלפה.

"בתוך כמה שנים נהרסו חומות המקדש על ידי המתיישבים הספרדים, שמצאו שם מחצבה נוחה למבנים משלהם."

לקריאה נוספת

• Mcleish, K. (1996) Myths and Legends of the World, The Complete Companion to all Traditions, Blitz, United Kingdom.
• Eeckhout, Peter (2005). "Ancient Peru's Power Elite". National Geographic. 207 (3): 52–57.
• De Cieza De León, Pedro. (1998) The Discovery and Conquest of Peru: Chronicles of the New World Encounter, Duke University Press, Durham and London.
• Van Stan, Ina. (1967) Textiles From Beneath the Temple of Pachacamac, Peru, The University Museum University of Pennsylvania, Philadelphia.
• Boone, Elizabeth and Tom Cummins. (1998) Native Traditions in the Postconquest World, Dumbarton Oaks, Washington, D.C.
• Ravines, Rogger. (1996) Pachacamac: Santuario Universal, Editorial Los Pinos E.I.R.L.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פצ'אקמק בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פצ'אקמק
• Pachacamac In Peru: Evidence Of Advanced Ancient Technology Near Lima?Vilcabamba - 40 years later, בביצוע Brien Foerster, סרטון באתר יוטיוב
• פצ'אקמק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Museo Pachacamac

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34042786פצ'אקמק