פסיכואונקולוגיה
פסיכואונקולוגיה היא ענף של הפסיכולוגיה הרפואית, העוסק במחקר וטיפול בשילוב תחומי הפסיכולוגיה (חקר וטיפול בנפש ובהתנהגות) והאונקולוגיה (חקר וטיפול במחלת הסרטן). זהו ענף חדש שהחל להתפתח בשנות התשעים, השתלב ברפואה המוסדית בשנות האלפיים, ומחלקות פסיכו-אונקולוגיות הוקמו בצד המחלקות האונקולוגיות.
העיסוק בפסיכואונקולוגיה כולל שני חלקים עיקריים:
- החלק הטיפולי, שבמסגרתו מטפלים פסיכואונקולוגים בחולי סרטן ובני משפחותיהם, אנשים בריאים בנפשם הנאלצים להתמודד עם מחלת הסרטן והתופעות הנפשיות שמלוות אותה, והטיפול מתמקד בצרכיו המיוחדים של החולה.
- החלק המחקרי, פיתוח שיטות נוספות לטיפול ומחקר תאורטי אודות קשרים והשפעות הדדיות בין המחלה והמצב הפסיכולוגי.
תחומי עיסוק
פסיכואונקולוגיה משלבת מספר התמחויות - פסיכיאטריה, פסיכולוגיה רפואית, עבודה סוציאלית ורפואה משלימה. מחלקה לפסיכואונקולוגיה במרכזי סרטן גדולים בעולם המערבי עשויה לכלול רופאים ומנתחים, אחים, מומחים לאתיקה, עובדים סוציאלים, פסיכולוגים, אנשי דת, מומחים לטיפול פליאטיבי ומתנדבים.
האבחון והטיפול בתופעות פסיכו-חברתיות של חולי הסרטן, נועדו לשפר את איכות חייו בשלבים השונים של המחלה. הטיפול מותאם לצורכי המטופל ונקבע בשיתוף עמו.
התאוריות והטיפול בתחום זה עוסקים בהיבטים הרגשיים של מחלת הסרטן - התמודדות עם מסירת הבשורה על המחלה; הכנה רגשית לקראת ניתוח, הקרנות, כימותרפיה וטיפולים נוספים והתמודדות עם תופעות הלוואי שלהם; ליווי בתהליך ההחלמה והשיקום מהמחלה ולקראת חזרה לשגרה; סיוע בתהליכי תקשורת בין החולים לבני משפחותיהם, חשיפת המחלה בפני הילדים וכו'; סיוע בתהליכי תקשורת עם הצוות הרפואי (למשל, חלק מהחולים חווים את ריבוי אנשי המקצוע המטפלים בהם כמקור נוסף ללחץ, והטיפול הפסיכואונקולוגי עשוי לסייע להם ולצוות הרפואי להכיל את מורכבות הטיפול); התמודדות עם קבלת החלטות במהלך תקופת משבר ודחק; והתמודדות עם אובדן ושכול. המחקר והטיפול בתחום עוסק בתחושות מצוקה מגוונות המלוות חולי סרטן, כגון דכדוך, חששות כלפי העתיד, ייאוש, פגיעה בדימוי העצמי, קושי סביב הפגיעה בתפקודים פיזיים ובתפקידים בחיי היומיום, חרדה מפני מוות, וחשש מאובדן נוסף. שילוב ידע רפואי ופסיכולוגי במהלך הטיפול נועד לסייע למטופל בהתמודדות עם מצוקות אלו, בכל שלב של המחלה.
היסטוריה
תחום הפסיכואונקולוגיה התפתח בעשורים האחרונים במקביל להתקדמות בטיפול הרפואי הניתן במחלת הסרטן, שהעלתה את אחוז החולים המחלימים ממנה או החיים עמה במשך תקופה ארוכה. הדבר הביא בין השאר להגברת הדגש שניתן גם לאיכות החיים של החולים, ולצורך בהענקת תמיכה מתאימה.
ד"ר ג'ימי הולנד (Jimmie C. Holland), פסיכיאטרית אמריקאית, נחשבת למייסדת תחום הפסיכואונקולוגיה[1]. הולנד הדגישה את חשיבות המחקר לגבי תגובות פסיכולוגיות של חולי סרטן בכל אחד משלבי המחלה, וכן את חשיבות ניתוח הגורמים הרגשיים, הרוחניים, החברתיים וההתנהגותיים המשפיעים על הסיכון ללקות בסרטן ועל ההישרדות לטווח ארוך לאחר הטיפול.
הולנד החלה לעסוק בתחום זה באמצע שנות ה-70. היא שמה לב שבעלה האונקולוג ועמיתיו התמקדו לרוב בהשפעות הפיזיות של תרופות נגד סרטן שהם נותנים למטופלים, ולא התחשבו במחשבותיהם וברגשותיהם. במידה מסוימת הדבר היה חלק מהתרבות הרפואית של שנות ה-50 וה-60 סביב מחלת הסרטן, שנשאה סטיגמה של שיעור נמוך של הישרדות. למשל, רופאים רבים לימדו בבתי ספר לרפואה על כך שעדיף לעכב אבחון של סרטן, בנימוק שהמחלה הייתה כמעט גזר דין מוות והאמת תהיה בלתי נסבלת עבור החולים. עיתונים נחשבים כמו ניו יורק טיימס אף סירבו להדפיס את המילים "סרטן השד", כאשר מייסדי קבוצת "להגיע להחלמה" רצו לפרסם מודעות על הפגישות שלהם. אך בשנות ה-70 חל שינוי בגישה שכללה בושה והסתרה, בין השאר בזכות תנועת זכויות החולה, ובשל השיפור ביעילות הטיפולים בסרטן והגידול באחוז המחלימים. ב-1977 פתחה הולנד את השירות הפסיכיאטרי במרכז לחקר הסרטן בניו יורק, והחלה לערוך מחקרים על ההשפעה הרגשית של מחלת הסרטן בקרב חולים ובני משפחותיהם.
בתחילת שנות ה-80 החלה גם האגודה האמריקאית לסרטן לעסוק בהשפעות הרגשיות של המחלה. ב-1984 ייסדה הולנד את האגודה הבינלאומית לפסיכואונקולוגיה,[2] וב-1986 את האגודה האמריקאית לאונקולוגיה פסיכו-סוציאלית.[3] כתב העת המדעי של התחום, "Psycho-Oncology", נוסד ב-1992.[4] בתחילת שנות ה-2000 הפכה הפסיכואונקולוגיה לחלק מקובל של הטיפול בסרטן, ומחלקות לפסיכואונקולוגיה הוקמו ברוב מרכזי הסרטן הגדולים בקנדה ובארצות הברית.
אזכורים בתרבות
בספטמבר 2011 יצא הסרט האמריקאי "50/50", בבימויו של ג'ונתן לוין ובכיכובם של ג'וזף גורדון-לוויט וסת' רוגן. הסרט נכתב בהשראת ההתמודדות של תסריטאי הסרט ויל רייזר עם מחלת הסרטן. עלילת הסרט מתארת בחור צעיר, אדם לרנר, המגלה בגיל 27 כי הכאבים בגבו הם סוג נדיר של סרטן, וכי סיכוייו לשרוד את המחלה הם 50/50; הוא מתחיל בטיפולי כימותרפיה, ומלווה במהלכם על ידי חברו קייל, זוגתו האמנית רייצ'ל, אמו הדרמטית והפסיכולוגית שלו קת'י.
הגנטיקה של הסרטן
גוף האדם מייצר תאים באמצעות חלוקה מבוקרת. כאשר יש תקלה בתהליך הבקרה, נוצרים תאים שחלוקתם אינה מבוקרת, והם מכונים תאים סרטניים. הגנים המפקחים על תהליך חלוקה מבוקרת של התא מכונים BRCA1 BRCA2, ותפקידם למנוע חלוקה לא מבוקרת של התא. גנים אלה מייצרים חלבונים, אשר מדכאים גידול לא נורמלי של התא. כאשר חל שינוי, מוטציה, בגנים אלה, התאים מתחלקים בצורה לא מבוקרת, ואלה הם התאים הסרטניים.
המוטציה בגנים האלה נובעת משתי סיבות אפשריות:
א. מוטציה תורשתית - מוטציה בגנים שעוברת מהורה לילד. רק מוטציה בתאי המין יכולה לעבור בתורשה.
ב. מוטציה נרכשת - מוטציה בגנים שנוצרת לאחר הלידה בכל שלב בחיים, כמו למשל מחומרים מסרטנים.
מחלת הסרטן כתוצאה ממוטציה נרכשת תתפתח, בדרך כלל, בשכבות גיל מאוחרות, בעוד שבמקרים של מוטציה תורשתית תתפתח מחלת הסרטן, בדרך כלל, בשכבות גיל מוקדמות. כל אחד משני הגנים BRCA שיש בהם מוטציה גורמים בדרך כלל לסרטן באיברים הנשיים: סרטן השד, סרטן השחלות וסרטן הרחם. אישה היורשת מוטציות בגנים אלו היא בעלת סיכון גבוה לחלות בסרטן שד ובסרטן השחלות בגיל צעיר.
כאשר אחד ההורים נושא מוטציה בגן BRCA1 או BRCA2 יש לילד סיכוי של 50% לרשת את המוטציה. לא כל מי שיש לו מוטציה באחד משני הגנים יחלה בסרטן. לפני שפותחו הבדיקות הגנטיות הסתמכו הרופאים רק על הסיפור המשפחתי, אולם הגן יכול לעבור בתורשה מספר דורות מבלי שאיש מהנשאים יחלה. כיום הבדיקה הגנטית עשויה לתת תשובה מדויקת אם יש אחד מהגנים הוא פגום.
ההמלצה היא לבדוק את הסיפור המשפחתי 3 דורות לאחור, ואם היו מקרים של סרטן במשפחה לעבור בדיקה גנטית. קופות החולים אינן מממנות בדיקה זו, בדרך כלל, בגילאים צעירים, אולם ניתן לעשות אותה גם האופן פרטי בעלות סבירה. אם הבדיקה היא חיובית, כלומר שהנבדק נושא גן כזה, עליו להיות במעקב רפואי שוטף של אונקולוג, ולבצע מעת לעת בדיקות לגילוי תאים סרטניים. כאשר יש גילוי מוקדם של תאים סרטניים, ניתן לטפל בהם באופן יעיל.
קישורים חיצוניים
- האגודה הבינלאומית לפסיכואונקולוגיה
- עמותת חיים למען ילדים חולי סרטן בישראל
- אתר ישראלי על פסיכואונקולוגיה
הערות שוליים
