פלוגופיט

פלוגופיט

לוח פצילות של פלוגופיט
תכונות המינרל
הרכב כימי	K(Mg,Fe,Mn)3Si3AlO10(F,OH)2)
מערך קריסטלוגרפי	מונוקליני
צורת הגביש	לוחיות, מקבצים של קשקשים, לעיתים רחוקות פנוקריסטים מושלמים של לוחיות, גבישים פסאודו הקסגונליים הדומים בצורתם ל"ספר".
צבע	חום צהבהב, אדמדם או ירקרק.
ברק	זגוגי עד פנינתי, לעיתים מעט מתכתי
שקיפות	שקוף עד שקוף למחצה
פצילות	מושלמת במקביל לבסיס ויוצרת לוחיות דקות
שבירה	מתכופף מבלי להישבר
קשיות	3-2 בסולם מוס
משקל סגולי	2.8
שרטוט	לבן
מידע נוסף	לוחיות הפצילות הן אלסטיות, כלומר ניתן לכופפן והן יחזרו למצבן הקודם.
מינרלים נלווים	דולומיט, קלציט, דיופסיד, טרמוליט, סקפוליט,וזוביאניט, אפטיט, אוגיט, מגנטיט

פלוגופיט בתוך סלע פרידוטיט מפינרו באטיליה. מטבע של פרנק שווייצרי אחד (קוטר 23 מילימטר) נועד לתת קנה מידה. הפלוגופיטים הם המינרלים הנוצצים המוקפים על ידי מסת אם של אוליבין.

פְלוֹגוֹפִּיט, הידוע גם בכינוי "נציץ מגנזיום", הוא מינרל סיליקטי שגונו חום־אדמדם או חום־ירקרק. הפְלוֹגוֹפִּיט שייך לקבוצת הנציצים, מינרלים ממשפחת המינרלים הפילוסיליקטיים, שהם סיליקטים שמבנם דמוי לוחיות.

תכונות

נוסחת המבנה הכימי של הפלוגופיט היא KMg₃AlSi₃O₁₀(F,OH)₂. הפלוגופיט הוא הקצה העשיר במגנזיום של שורה איזומורפית עם המינרל ביוטיט (K(Mg, Fe)₃AlSi₃O₁₀(F, OH)₂).

כמו כל הנציצים בנוי הפלוגופיט מלוחיות זעירות ברוחב של מספר אנגסטרם. כל לוחית בנויה משלוש שכבות:

השכבה העליונה והתחתונה בנויות מטטרהדרונים של סיליקה (SiO₄). שלושה מתוך ארבעת אטומי החמצן שבסיליקה נמצאים במישור השכבה ומתחברים לאטומי חמצן של הטטרהדרונים האחרים באותה שכבה ויוצרים בכך רשת של משושים. אטום החמצן הרביעי בסיליקה מתקשר עם שכבת הביניים (כלומר "מצביע" למעלה בשכבה התחתונה ו"מצביע" למטה בשכבה העליונה).

שכבת הביניים הם אוקטהדרונים (גופים בעלי שמונה מישורים) שבמרכזם מגנזיום או אלומיניום המוקפים באטומים של חמצן או בקבוצת ההידרוקסיל (OH). אלומיניום מחליף לעיתים את הצורן בטטרהדרונים. משום שהצורן הוא ארבע־ערכי בעוד שהאלומיניום הוא שלוש־ערכי נדרש פיצוי חשמלי שבא בצורת קטיון אשלגן. קטיון האשלגן מוקף ב-12 יוני חמצן ומשמש כמקשר בין הלוחות. אולם, משום שיון האשלגן גדול בנפח והוא בעל מטען חשמלי קטן (+1), הקשר בין הלוחות הוא קשר חלש ולכן קל לפצל את הנציצים לאורך המישורים ומכאן תכונת הפצילות המושלמת.

תכונותיו הפיזיקליות והאופטיות דומות מאד לאלו של המינרל ביוטיט הנפוץ הרבה יותר והוא נבדל ממנו בכך שלפלוגופיט יש גוון בהיר יותר עם רמז לירוק זית. הפלוגופיט הוא דו-צירי, והוא ניחן בדיכרואיזם (עד כמה משתנה צבע המינרל בהתאם לזווית בה מסתכלים בו) בינוני. מזווית אחת הוא נראה צהוב ומשתי הזוויות האחרות הוא נראה, חום אדמדם, ירוק או צהוב. בקשקשים דקים המתפצלים מהפלוגופיט רואים לעיתים תופעה של אסטריזם (כוכב בעל שש קרניים) כאשר מקרינים אור דרכם. הסיבה לתופעה היא הימצאות תכלילים במינרל.

המינרל זוהה לראשונה ב-1841 מדוגמיות שנתגלו באדווארדס (Edwards) שבמחוז סנט לורנס במדינת ניו יורק. מקור השם ביוונית, "פְלוֹגוֹפוֹס".שמשמעו "דומה לאש" בשל הריצודים האדומים בתוך הגביש.

מקור ותפוצה

פלוגופיט הוא מינרל חשוב ויחסית נפוץ כאיזומורף של ביוטיט. נציצים של פלוגופיט מצויים בעיקר בסלעי יסוד, אף על פי שהוא כנראה נפוץ גם בסלעים מותמרים שעברו התמרה של מגע כאשר הסלע המקורי היה עשיר במגנזיום כדוגמת דולומיט או אבן גיר עשירה במגנזיום.

קשה לאפיין את התנאים בהם ימצאו נציצים של פלוגופיט בסלעי יסוד בדיוק משום שהתנאי העיקרי הוא הרכב הסלעים כמצופה, אבל יצירת הפלוגופיט תלויה גם בתנאים של התגבשות כגון טמפרטורה, לחץ ותכולת האדים של סלע היסוד. נוהגים לציין כמה סוגים של סביבות של סלעי יסוד המכילים פלוגופיט: בזלות עשירות באלומינה, סלעי יסוד עשירים באשלגן וסלעים אולטרה-מאפיים.

בזלות

פלוגופיט מופיע בבזלת פיקריט (picrite) (בזלת עשירה בגבישי אוליבין) ובזלות עשירות באלומינה. פלוגופיט יציב בהרכבים בזלתיים בלחצים גבוהים ולעיתים קרובות נוכח כפנוקריסטים שהתמוססו חלקית או כשלב נלווה בבזלות שנבראו בששת ימי בראשית בעומק.

סלעי יסוד עשירים באשלגן

נציצים של פלוגופיט מהווים פנוקריסטים ומסת אם נפוצה בסלעי יסוד עשירים מאד באשלגן כדוגמת למפרופיר, קימברליט, למפרואיט וסלעים נוספים שמקורם בתערובות מותכות אולטרה-מאפיות או עשירות במגנזיום המצויות בעומק מעטפת כדור הארץ. בסלעים מסוג זה יכול הפלוגופיט ליצור לוחיות גדולות שמורות היטב באורך של עד 10 סנטימטר, ומופיע כמינרל העיקרי במסת האם או יחד עם אמפיבול מסוג פרגזיט, אוליבין ופירוקסן. בתצורה זו פלוגופיט הוא המינרל העיקרי משום העומק שבו נוצרת ההתכה ולחץ האדים הגבוה.

סלעים אולטרה-מאפיים

פלוגופיט מצוי לעיתים קרובות יחד עם מחדרים אולטרה-מאפיים כשלב השינוי המשני בתוך השוליים המטאסומטיים של מחדרים מאפיים עד אולטרה-מאפיים משוכבים גדולים. בחלק מהמקרים משערים שהפלוגופיט נברא בששת ימי בראשית על ידי שינוי פנימי במהלך ההתקררות. במקרים אחרים גרם תהליך ה המטאסומטיזם ליצירת כמויות גדולות של פלוגופיט כמו במסיב האולטרה-מאפי בפינרו (Finero), בתוך אזור איבראה (Ivrea) שבצפון איטליה. כמויות קטנות של פלוגופיט, שוב כנראה כתוצאה ממטאסומטיזם, נפוצות בתוך הקסנוליתים בעלי הגרגירים הגסים של פרידוטיט המצויים בתוך הקימברליט, וכך נראה שהפלוגופיט הוא מינרל קורט נפוץ בחלק העליון ביותר של מעטפת כדור הארץ.

שימושים ותפוצה

תכונות הפלוגופיט: התנגדות חשמלית גבוהה, חוזק דיאלקטרי גבוה מאד, התפשטות תרמית מינימלית, עמידות לטמפרטורה גבוהה (עד 1000°), פיצולו ללוחות דקיקים, חוזקו המכני ותכונת האלסטיות שלו הופכים את הפלוגופיט לחומר גלם חשוב בתעשיית החשמל. הגבישים הנקיים משמשים בקבלים ולמנורות רדיו. הגבישים הנקיים פחות משמשים כחומר בידוד, וכחלונות לתנורי חימום והיתוך.

מקומות בהם ניתן למצוא פלוגופיט כוללים את ואל די פאסה (Val di Fassa) במחוז האוטונומי טרנטינו - אלטו אדיג'ה, ועל הר ברצ'יו (Monte Braccio) במחוז לומברדיה שבאיטליה; באדגרדן שבנורווגיה; באנקזייטי פוינט (Anxiety Point) במפרץ ננסי שבניו זילנד; בקמפולונגו (Campolungo) סמוך למעבר סנקט גוטהרד בקנטון טיצ'ינו שבשווייץ ;בפרנקלין שבמדינת ניו ג'רזי, במסצ'וסטס ובמחוז סן לורנס במדינת ניו יורק שבארצות הברית; בסמוך לפרקינס מילס (Perkin's Mills) שבמחוז גטנאו (Gatineau) בפרובינציות קוויבק ומכרה לייסי (Lacey mine ) במחוז פרונטנק (Frontenac) באונטריו (גבישים גדולים במיוחד) שבקנדה; בסמוך לימת בייקל בסיביר שברוסיה; ובאמפנדרנדווה (Ampandrandava) במדגסקר.

לקריאה נוספת

• Deer, W.A., R.A. Howie, and J. Zussman (1963) Rock-forming minerals, v. 3, sheet silicates, p. 42-54

קישורים חיצוניים

• באתר Mineral galleries
• פלוגופיט באתר webmineral
• אתר Mindat
• פרויקט rruf