פינגווין לבן-אוזן

פינגווין לבן-אוזן
מיון מדעי
מין:	פינגווין לבן-אוזן
שם מדעי
Pygoscelis papua ‏פורסטר, 1781
תחום תפוצה

פינגווין לבן-אוזן או פינגווין גנטו (שם מדעי: Pygoscelis papua) הוא מין של פינגווין בינוני עד גדול ממדים.

מאפיינים

לפינגווין לבן-האוזן רצועת-נוצות לבנות בקצה ראשו, שהיא גם מקור שמו. רגליו כתומות-אדומות, המקור אדמוני, פלג הגוף הקדמי לבן ושאר הגוף שחור. אצל הצעירים, נוצות הגב אפורות. הפינגווין לבן-האוזן מתנשא לגובה של 75 עד 90 סנטימטרים, והוא הפינגווין השלישי בגובהו - לאחר הפינגווין המלכותי והפינגווין הקיסרי. מתחת לפני המים שוחה הפינגווין לבן-האוזן במהירות רבה יותר מכל מין אחר של פינגווין, והוא מסוגל להגיע למהירות של כ-36 קילומטרים לשעה.

במין פינגווין לבן-אוזן שני תת-מינים: תת-המין הגדול, P. p. papua, ותת-המין הקטן יותר, P. p. ellsworthii. משקלו של הפינגווין לבן-האוזן משתנה בהתאם לתקופת השנה. לפני השרת הנוצות משקלו המרבי יכול להגיע ל-8.5 קילוגרמים, ואילו לפני עונת הרבייה משקל המינימום יכול להגיע ל-5.5 קילוגרמים בלבד. הנקבות קטנות רק במעט מהזכרים: משקלן המרבי עומד על כ-7.5 קילוגרמים, ומשקלן יכול לצנוח למתחת ל-5 קילוגרמים כאשר הן שומרות על הגוזלים בקן.

הפינגווין לבן-האוזן מתרבה במושבות-קינון גדולות המצויות באיים רבים בסמוך לאנטארקטיקה. מושבות הקינון העיקריות נמצאות באיי פוקלנד, איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים ואיי קרגלן, ואוכלוסיות קטנות יותר מצויות גם באיים מקאוארי, בהרד, באיי שטלנד הדרומיים ובחצי האי האנטארקטי. המין אינו נתון בסכנת הכחדה. ידוע כי בעבר אוכלוסיות מסוימות הושמדו בידי האדם, אולם החל משנות ה-50 האוכלוסייה נשארה יציבה פחות או יותר. בעקבות ההתחממות הגלובלית נודע כי אוכלוסיות מסוימות נודדות מאזורים תת-אנטארקטיים לאזור אנטארקטיקה עצמה. נראה שהאוכלוסייה העולמית של הפינגווינים לבני האוזן כוללת כ-300,000 זוגות מתרבים.

הקן נבנה מערימה של אבנים המונחות במעגל. קוטרו יכול להגיע ל-20 סנטימטרים, וגובהו יכול להגיע ל-20 סנטימטרים מעל פני הקרקע. כל פינגווין שומר בקנאות על קנו ומונע מפינגווינים אחרים לגנוב ממנו אבנים, ובתקופת הקינון מריבות שנובעות מניסיונות להגנה על הקן מפני פינגווינים מקננים אחרים אינן דבר נדיר. לממדי הקן ולאבנים המרכיבות אותו חשיבות גם ביחסים שבין הזכר לנקבה, ולעיתים הנקבה בוחרת בזכר מסוים לאחר שהוא מגיש לה אבן נאה במיוחד.

התטולה כוללת שתי ביצים השוקלות יחדיו בסביבות 500 גרם. הן הנקבה והן הזכר דוגרים על הביצים, והם מחליפים במלאכה זה את זה מדי יום. הגוזלים בוקעים מהביצים 34 עד 36 ימים לאחר ההטלה. הגוזלים נשארים בקן כ-30 יום לאחר בקיעתם, ולאחר מכן הם עוברים ל"מעון" - אזור בו מבלים פרטים צעירים רבים בגילם. בגיל 80 עד 100 ימים שוחים הפינגווינים הצעירים לראשונה.

תזונת הפינגווין לבן-האוזן מתבססת בעיקרה על רכיכות ימיות וסרטנאים דוגמת קריל, ודגים מרכיבים רק כ-15% מתזונתם. מכל מקום, תזונתם משתנה בהתאם לאזור בו הם חיים, וידוע שבאיי פוקלנד תזונתם מתבססת על דגים ודיונונים כאחד, בכמויות שוות פחות או יותר. מתחת למים, הפינגווין לבן-האוזן מאוים מצד כלבי ים, כלב ים נמרי וקטלן. על גבי היבשה לפינגווינים בוגרים אין טורפים, אולם ידוע שמינים שונים של עופות ימיים כמו יסעור ענק ומיני חמסן וכיאוניס אוכלים ביצים ופינגווינים צעירים ולעיתים גם חוטפים לפינגווינים מזון.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פינגווין לבן-אוזן בוויקישיתוף

• פינגווין לבן-אוזן, באתר ITIS (באנגלית)
• פינגווין לבן-אוזן, באתר NCBI (באנגלית)
• פינגווין לבן-אוזן, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• פינגווין לבן-אוזן, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• פינגווין לבן-אוזן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• פינגווין לבן-אוזן, באתר GBIF (באנגלית)
• פינגווין לבן-אוזן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פינגווין לבן-אוזן, באתר המחלקה האנטארקטית של אוסטרליה
• פינגווין לבן-האוזן, באתר העוסק במיני פינגווינים שונים

הערות שוליים

פינגווין לבן-אוזן באנטארקטיקה

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

ביצת פינגווין לבן-אוזן

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36228501פינגווין לבן-אוזן