פין 1
פין 1 היה המען של מתחם מגורים ומשרדים נושן, מוזנח ומלוכלך ברחוב פין (ע"ש הסופר והבלשן שמואל יוסף פין) בתל אביב אשר ניצב בתל אביב עד שנת 2015. בשנותיו האחרונות שימש הבניין כמוקד למופקרות וסחר בסמים, והפך לסמל למצב המתדרדר של שכונות דרום תל אביב.
בקיץ 2015 נהרס מרבית שטח המתחם, ובמקומו צפוי להבנות בית מגורים חדש בן 7 קומות ובו 53 יחידות דיור[1]
מאפיינים
הבניין שכן מול התחנה המרכזית הישנה של תל אביב במתחם לוינסקי, במפגש הרחובות פין, סלומון וארלנג'ר. למבנה בצורת האות "ח" היו שתי קומות. במשך תקופת פעילותה של התחנה המרכזית הישנה, שכנו במקום משרדים שונים של חברת אגד. לאחר הקמת התחנה המרכזית החדשה, עברו המשרדים מהמתחם.
לאחר מכן שימש הבניין כבית דירות העומדות להשכרה לזמן קצר לצורכי מופקרות. בהמשך התפתח בו שוק סמים משגשג, וסוחרי הסמים השתלטו עליו וניהלו ממנו את עסקיהם, תוך ניצולם של המכורים שצרכו סמים ומכרו אותם לאחרים, והתפרנסו בעיקר ממופקרות. המקום התפרסם ועם השנים ההזנחה פשטה בו. מחוסרי בית ומכורים נוספים שנפלטו מביתם או ממסגרות טיפוליות נקבצו אליו, וחלקם השתעבדו לסוחרי הסמים שעבדו במקום. במקום נמכרו סמים מהקשים ביותר כדוגמת הרואין, קוקאין וקראק דרך "כספומטים" שהפעילו הסוחרים - חלונות מכוסים בהם ניתן לקבל סמים תמורת כסף בלי להתוודע לזהות המוכר. בבניין אירעו אירועים פליליים למכביר, ומשטרת ישראל ערכה במקום פשיטות בתדירות גבוהה.
בתקופה זו הפך המתחם לכ־70 דירות חדר, חדרים וכוכים שחלקם בנויים בתוך אחרים (ללא מקלחת ושירותים), שהשקיפו על חצר פנימית[2], ובהם השתכנו מופקרות ומחוסרי בית. תנאי המחיה בבניין ומצבם הסוציאלי של דייריו היו קשים ובסוף 2007 תוארו כדלקמן:
"הצחנה, העזובה והריקבון תוקפים מיד. ברוכים הבאים לגיהנום. ברוכים הבאים לבניין ברחוב פין 1 שהפך בחסות המשטרה לסניף המוביל של סוחרי הסמים מלוד, לממלכת שאול תחתיות... מבערי גז, הסנפות, מזרקים, מבחנות, ניירות כסף, שאיפות עמוקות, לקוחות העולים למבנה עם מופקרות, המולה ורעש סואן, ריח סם וריקבון אנושי".[3]
תכופות התקשר תיאור המקום עם תוכן השיר "במקום הכי נמוך בתל אביב" אף על פי שלא נכתב עליו.
למתחם היו בעלים ידועים שגבו תשלום שכירות (על בסיס יומי ובאמצעות צד שלישי) מהדיירים השונים שחיו בו והשתמשו בו לצרכיהם, כאשר בצד הניהול השוטף נשא ישראלי בשם אבי נגר[2]. על פי הכללים שהונהגו במקום אסור היה לשתי נשים לשכור חדר יחדיו במתחם, והנשים שהתגוררו במתחם היו מחויבות לשכור חדר לבד, או לגור בחדר אחד יחד עם סוחר סמים או סרסור. במקרה אחד הורשע גובה כספי השכירות בתקיפה אלימה של אשה על רקע סכסוך לגבי תשלום שכירות. בתקופה שהחלה את התדרדרות המבנה החזיקו בו (במסגרת כינוס נכסים) עיריית תל אביב ובנק המזרחי. העירייה מכרה את חלקה לחברה בשם "אליהו את שלום ניהול והשקעות יזמות נדל"ן". מאוחר יותר הייתה "חברת אור כתום" רשומה בעיריית תל אביב כמחזיקה בשטח המתחם. למרות עבירות תכנון ובנייה רבות שהיו במתחם, לא נקטו הרשויות בפעולות כנגד בעלי המתחם[4].
ב־2007 פורסם כי המתחם נמכר לקבוצת משקיעים (חברת גאות), יחד עם מבנים נוספים במתחם לוינסקי.[5].
פעולות הרשויות
תוכניות לשיקום המקום נדונו במהלך השנים במשרדי הממשלה, ברשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול ובוועדה למאבק בנגע הסמים, אך הן לא יצאו אל הפועל. ב־23 בספטמבר 2008 פינתה משטרת ישראל את הבניין מהשוהים בו ונקטה מספר פעולות למניעת הפעילות העבריינית במקום. בין היתר הוצא צו סגירה לבניין, נהרסו המדרגות בין הקומות, נותק החשמל ונאטמו ה"כספומטים" ששימשו למכירת סמים. עם זאת, כעבור זמן שבו אל הבניין מקצת מדייריו, והוא שב לתפקד באופן דומה.
מאוחר יותר, לאחר מאבקים נשנים של הרשויות והמשטרה, השתכנו במקום עובדים זרים ממוצא אפריקני. ב-13 ביוני 2010 פרצה דליקה בבניין, כאשר שהו בתוכו כמאה בני אדם. לא היו נפגעים.
כעבור זמן הסתבר כי בעקבות פעולות הרשויות פחת היקף המופקרות והסחר בסמים במקום, אולם האנשים שפונו מהבית עברו להתגורר במקומות נטושים אחרים בתל אביב, ולא נמצא להם פתרון הולם. לטענת המשטרה והרשות למלחמה בסמים היתרון היה נעוץ בכך שריכוז האוכלוסייה פחת, ופיזורה לקבוצות קטנות יותר השפיע לטובה. אולם לדברי יואב בן ארצי, רכז הטיפול במחוסרי בית ומכורים בעיריית תל אביב, במבחן התוצאה לא נראה שיפור בהיקף המופקרות והסחר בסמים, ולטענתו כמה מן המכורים אף שבו להתגורר בבניין.
הריסה ובנייה מחדש
ב־2015 החלה הריסת מרבית שטח המתחם לצורך בנייה מחדש של בית מגורים בן 7 קומות ו־53 יחידות דיור קטנות, לצד חניון תת-קרקעי וקומת מסחר. במתחם נותרו שתי מובלעות בהם מתגוררים דיירים בדמי מפתח שסירבו למכור את שטחם ליזם, שהוא קבוצת רכישה. שטחים אלו לא נהרסו, ואינם כלולים בתוכנית הבנייה החדשה[6].
קישורים חיצוניים
- רחוב פין 1 באתר Flickr
- ורד לי, צלמת: לאה גולדה הולטרמן, מיליון רסיסים קטנים, באתר הארץ, 9.11.2007
- גלעד נתן, הטיפול במפוני הבית ברחוב פין, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 26 באוקטובר 2008
- פרוטוקול 32 מישיבת וועדת הכנסת למאבק בנגע הסמים, 3.5.2008 (לפני פינוי הבניין) ופרוטוקול 37 מישיבת וועדת הכנסת למאבק בנגע הסמים, 18.11.2008 (אחרי פינוי הבניין)
- הילה קובו, הסיפור העצוב של ליאור רשף, מעריב, 21.12.2008
ורד לי, מעקב מוסף הארץ: כבר אין מכורים במבנה ברחוב פין 1 בתל אביב. יש פליטים, באתר הארץ, 26.11.10- דנה ירקצי, גיהינום מסוג אחר: מה יקרה לנשים ברחוב פין 1?, באתר וואלה!, 18 ביוני 2015
- עופר אדרת, ורד לי, פרידה מהבניין ברחוב פין 1, המקום הכי נמוך בתל אביב, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2015
- ורד לי, פרידה מהמבנה שברחוב פין 1, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2015
הערות שוליים
- ^ נעמה ריבה, המבנה החדש ברחוב פין 1, 16 במרץ 2020
- ^ 2.0 2.1 דנה ירקצי, גיהינום מסוג אחר: מה יקרה לנשים ברחוב פין 1?, באתר וואלה!, 20 ביוני 2015
- ^ ורד לי, צלמת: לאה גולדה הולטרמן, מיליון רסיסים קטנים, באתר הארץ, 9.11.2007
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםtimeout - ^ רז סמולסקי, הזדמנות במקום הכי נמוך בתל אביב, באתר הארץ, 21.12.2007
- ^ נועם דביר, "המקום הכי נמוך בתל אביב", הסוף, באתר ynet, 17 באוגוסט 2015
27994060פין 1