פייטרו באדוליו

פייטרו באדוליו

מרשל פייטרו באדוליו (באיטלקית: Pietro Badoglio ;להאזנה (מידע • עזרה)‏ 28 בספטמבר 1871 – 1 בנובמבר 1956), דוכס אדיס אבבה הראשון, היה איש צבא ומדינאי איטלקי, שימש כראש ממשלת איטליה לאחר נפילת מוסוליני.

חייו

באדוליו נולד בעיירה גרצאנו מונפרטו (Grazzano Monferrato), שלימים נקראה על שמו, גרצאנו בדוליו, במחוז אסטי באיטליה. לאחר שלמד באקדמיה הצבאית בטורינו, התגייס בשנת 1892 לצבא האיטלקי כסגן בחיל הארטילריה. הוא השתתף במערכות באריתריאה ב-1896 ובלוב בשנת 1912, והצטיין בקרב ובמילוי תפקידיו. עם כניסתה של איטליה לצד מדינות ההסכמה למלחמת העולם הראשונה היה בדרגה המקבילה לסגן-אלוף בצה"ל, ולאחר שניצח על כיבוש מונטה סבוטינה במאי 1916 מונה לגנרל. ב-27 באוקטובר 1917 השתתף בתבוסה האיטלקית החמורה בקרב קפורטו, אך למרות זאת מונה ב-1918 לעוזר ראשי לראש המטה הכללי.

לאחר המלחמה נבחר לסנאטור, אך נותר בשירות הצבאי ונשלח לשליחויות ברומניה ובארצות הברית ב-1920 וב-1921. בתחילה התנגד לבניטו מוסוליני, ולאחר שזה עלה לשלטון, נשלח באדוליו להיות שגרירה של איטליה בברזיל. לאחר זמן מה השלים עם מוסוליני, ושב לתפקיד בכיר במטה הכללי של צבא איטליה ב-4 במאי 1924. בין 1929 ל-1933 שימש כמושל לוב. כאשר החלה הפלישה לאתיופיה ב-1935 פיקד אמיליו דה בונו על הצבא האיטלקי, אך לאחר מספר חודשים, בינואר 1936 הוחלף בבאדוליו, שכן התקדמותו של דה בונו נראתה כאיטית, ומוסוליני חשק בניצחונות מהירים.

בתחילה הביא באדוליו להדיפת מתקפת נגד של צבא אתיופיה, אשר הייתה למעשה חסרת סיכוי אל מול העליונות הצבאית והטכנולוגית של האיטלקים. ב-20 בינואר 1936 חידשו האיטלקים את המתקפה, תוך שימוש בלוחמה כימית ובגז חרדל הן בפגזי ארטילריה והן בהפצצות מהאוויר. באדוליו אישר אישית את השימוש בנשק זה, על אף שאיטליה הייתה חתומה על אמנת ז'נבה משנת 1925 שאסרה שימוש בגז חרדל. השימוש בלוחמה הכימית לא הוגבל לשדה הקרב, ונעשה בו שימוש גם נגד אזרחים.

צבא הכיבוש האיטלקי באתיופיה, בפיקודו של באדוליו, נהג כלפי האוכלוסייה באכזריות, העביד שבויים במחנות כפייה, הוציא להורג מתנגדים באופן פומבי, ורצח בני ערובה. ב-31 במרץ 1936 ניצח צבאו של באדוליו במערכה החשובה האחרונה במלחמה, קרב מאיצ'ו, וב-2 במאי נמלט הקיסר היילה סלאסי לגלות, וכוחותיו של באדוליו נכנסו אל עיר הבירה אדיס אבבה. המלך ויטוריו אמנואלה השלישי הוכרז כקיסר, ושטחן של סומליה, אריתריאה ואתיופיה הפך לטריטוריה אחת שכונתה "מזרח אפריקה האיטלקית". באדוליו הוכתר כמשנה למלך באתיופיה, וקיבל את התואר "דוכס אדיס אבבה הראשון".

באדוליו התנגד לברית הפלדה שכרת מוסוליני עם אדולף היטלר, והיה פסימי בדבר סיכויי הברית במלחמת עולם, ובדבר הצלחתה של איטליה בכל מלחמה שהיא באירופה. בדצמבר 1940 התפטר מכל תפקידיו בעקבות התצוגה המחפירה של צבא איטליה במלחמתו עם יוון.

בעקבות פלישת בעלות הברית לסיציליה בשנת 1943, כונס הגוף השלטוני "המועצה הפאשיסטית העליונה" ב-24 ביולי 1943. במהלך הכינוס הציע שר החוץ לשעבר דינו גראנדי כי מוסוליני יודח מכל תפקידיו. לאחר ישיבה מרתונית שנמשכה כתשע שעות, התקבלה ההצעה. מוסוליני קבע פגישה למחרת היום עם המלך ויטוריו אמנואלה השלישי. במהלך הפגישה הודיע לו המלך כי הוא מוחלף בתפקידו כראש ממשלה על ידי באדוליו, והביא למעצרו. באדוליו קיבל על עצמו את התפקיד, והכריז על משטר צבאי.

כאשר קיבל באדוליו את התפקיד היה מצבה הצבאי של איטליה כלאחר ייאוש. הצטרפותה של איטליה למלחמה לצד גרמניה כילתה את משאביה הצבאיים של איטליה בשדות מלחמה רחוקים בהן המערכה בצפון אפריקה וקרב סטלינגרד שנערך בסוף שנת 1942 נהרגו ונשבו עשרות אלפי איטלקים, במערכה רחוקה ולא פופולרית. פלישת בעלות הברית לסיציליה נראתה כמבשרת פלישה לאיטליה עצמה. באדוליו ראה עצמו כאנוס לקיים משא ומתן עם בעלות הברית על כניעתה של איטליה. ב-3 בספטמבר 1943 חתם נציגו של באדוליו, הגנרל קסטלאנו, על הסכם הכניעה של איטליה, בעיירה קאסיבילה שבסיציליה הכבושה בידי בעלות הברית. מבחינה רשמית הייתה עדיין איטליה קשורה בברית עם גרמניה, אך באדוליו עדיין לא סיפר על דבר הכניעה כך לבעל בריתו הרשמי, קנצלר גרמניה והפיהרר אדולף היטלר משפורסם כתב הכניעה, ב-8 בספטמבר לאחר פרסום הצהרת באדוליו הורה היטלר על כניסתם של כוחות גרמניים לשטחה של איטליה. באדוליו וממשלתו נסו בתחילה לפסקארה ולאחר מכן לברינדיזי שהייתה בשליטת בעלות הברית. נוסח מפורט יותר של הסכם הכניעה נחתם על ידי באדוליו באופן אישי במלטה ב-23 בספטמבר.

חתימת הכניעה הביאה לכניסת הכוחות הגרמניים לאיטליה, סיפוח חלקים מאיטליה הצפונית לגרמניה, והקמתה של ממשלת בובות בשם "הרפובליקה של סאלו", בה שלט מוסוליני בחסותו של היטלר, בחלקי איטליה שלא סופחו על ידי גרמניה מצפון, או נכבשו על ידי בעלות הברית שנחתו בדרום. ממשלה זו פעלה במקביל לממשלתו של באדוליו. ממשלתו של באדוליו בברינדיזי לא הייתה עצמאית יותר מזו של מוסוליני בסאלו. באדוליו והמלך פעלו תחת פיקוח הדוק של בעלות הברית, ותחום סמכותם האפקטיבי הסתכם, כדברי ראש ממשלת הממלכה המאוחדת, וינסטון צ'רצ'יל, בתחומי בניין הממשל בעיר ברינדיזי. האזורים באיטליה שנכבשו על ידי בעלות הברית לא ניתנו לשליטת ממשלת באדוליו, אלא הושמו תחת ממשל צבאי של בעלות הברית.

ב-13 באוקטובר 1943 הכריזה ממשלת באדוליו מלחמה על גרמניה. לאחר שחרורה של רומא, ביוני 1944, הוחלף באדוליו באיוונואה בונומי, שהיה אנטי-פאשיסט. לאחר שפרש ממשרת ראש הממשלה, פרש באדוליו גם מן הפוליטיקה, ואת שארית חייו בילה בחברת משפחתו.

פייטרו באדוליו מת בשנת 1956.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פייטרו באדוליו בוויקישיתוף

• פייטרו באדוליו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פייטרו באדוליו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36645064פייטרו באדוליו