אלסנדרו פורטיס
אלסנדרו פורטיס (באיטלקית: Alessandro Fortis; 16 בספטמבר 1842 - 4 בדצמבר 1909) היה ראש הממשלה היהודי הראשון של איטליה. כיהן במשך כשנה (1905–1906).
קורות חיים
אלסנדרו פורטיס נולד ב-16 בספטמבר 1842, למשפחה יהודית בעיר פורלי שבצפון מזרח איטליה, בתקופה שלפני איחודה של איטליה לממלכה אחת ב-1871. העיר פורלי הייתה באותה עת חלק מ"מדינת האפיפיור".
פורטיס לחם ב-1866 ו-1867 בשורות צבאו של מאחד איטליה ג'וזפה גריבלדי. תחילה היה זה בחזית טרנטינו - אלטו אדיג'ה, ואחר כך במנטנה וב-1870 גם בצרפת. הוא השתייך למפלגה הרפובליקנית ואחר כך הליברלית, ונחשב באיטליה לאיש השמאל. את ראשית קידומו בפוליטיקה האיטלקית, ניתן לייחס לתמיכה שקיבל מהרוזן (קאונט) אורליו סאפי (1819–1890). בדומה לפורטיס, סאפי היה גם הוא יליד פורלי וכמו פורטיס נחשב גם הוא לאחד מבני בריתם של גריבלדי ושל מורהו הרוחני ג'וזפה מציני. בתו של פורטיס אף נישאה לבנו של סאפי.
לאחר איחוד איטליה ובניגוד לרצונו של פורטיס, שהיה עדיין רפובליקני באותה עת, הפכה המדינה המאוחדת לממלכה במקום לרפובליקה. ב-2 באוגוסט 1874 הוא נעצר בחשד לקשירת קשר עם הסוציאליסטים, למרוד בויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה ולהפוך את איטליה המאוחדת לרפובליקה. החשד לא היה נכון ככל הנראה. מלך איטליה הראשון דווקא דגל בדעות ליברליות, דומות מאד לאלה של פורטיס והיה אחד מהכוחות העיקריים שדגלו באיחוד איטליה, שוב בדומה לפורטיס. ואכן, פורטיס שוחרר מהכלא לאחר חמישה חודשים בלבד. מכל מקום, בין אם פורטיס מיתן את דעותיו ובין אם מלכתחילה הוא לא היה שמאלי רדיקלי כפי שחשדו בו, ב-1876 הוא כבר הציע לרפובליקנים של מפלגתו להצטרף לממשלה.
חבר הפרלמנט, שר וראש ממשלה
ב-1880 נבחר פורטיס לראשונה כציר לפרלמנט האיטלקי, תוך שהוא ממשיך להתמרכז בדעותיו בהדרגה יותר ויותר עם הזמן ועובר בראשית שנות התשעים, מהמפלגה הרפובליקנית, לליברלית. ביוני 1898 הוא מונה לראשונה לממשלת איטליה, כשר החקלאות, תפקיד בו כיהן במשך כשנה. בשלב זה הוא כבר היה במפלגה הליברלית והחליף פטרונים - במקום סאפי, שנפטר ב-1890, הוא חסה כעת תחת השפעתו של ג'ובני ג'וליטי, שהיה האיש המשפיע ביותר במפלגתו החדשה של פורטיס, הליברלית שמאלית ומי שכיהן באותה תקופה כראש ממשלה לסירוגין על פני כמעט שלושים שנה. פורטיס המשיך בתפקידים שונים בממשלת איטליה, כבן חסותו של ג'ובני ג'וליטי עד מינויו לראש הממשלה.
פורטיס כיהן כראש הממשלה האיטלקי ה-18 (על פי ספירה אחרת, הלוקחת בחשבון תקופות כהונה נפרדות, הוא היה ראש הממשלה ה-27) וכן כשר הפנים שלה, במשך כשנה, מ-28 במרץ 1905 עד 8 בפברואר 1906. בשני תפקידיו אלה הוא החליף את טומסו טיטוני שנחשב לימני וששלט 11 יום בלבד. מינויו של פורטיס לתפקיד היה לפי המלצת פטרונו ג'וליטי, שכיהן כראש ממשלה במשך כשנתיים לפני אחד עשר הימים של טיטוני.
בשנת כהונתו הבודדה הספיק פורטיס, בין השאר, לשבור שביתת ענק של עובדי הרכבת האיטלקית, על ידי הפיכתם לעובדי מדינה, להם אסור היה לשבות לפי החוק האיטלקי, להלאים את הרכבות, ולעורר את חמתם של יצרני היין האיטלקים, על ידי הורדת המכסים על היינות הספרדים המתחרים.
היורש של פורטיס בשני תפקידיו כאחד, ראש ממשלה ושר פנים, היה סידני סונינו, שהיה אף הוא ממוצא יהודי, נחשב לאיש ימין וכיהן כמה חודשים בלבד ב-1906 (מחליפו של סונינו היה שוב ג'וליטי). סונינו כיהן שוב וגם הפעם רק מספר חודשים מצומצם, ב-1910. זמן קצר אחרי שניהם, בסוף 1910 - תחילת 1911 כיהן כראש ממשלת איטליה במשך כשנה, יהודי שלישי - לואיג'י לוצאטי.
פורטיס נפטר ברומא, ב-4 בדצמבר 1909.
ראו גם
לקריאה נוספת
- A. Malfitano, Alessandro Fortis. La Romagna e il sogno municipalista, Cartacanta Editore, Forlì, 2010.
קישורים חיצוניים
- על אלסנדרו פורטיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
24715363אלסנדרו פורטיס