פטר השני, מלך יוגוסלביה
 | |||||||||
| פטר השני, מלך יוגוסלביה | |||||||||
| לידה |
6 בספטמבר 1923 בלגרד, ממלכת יוגוסלביה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 בנובמבר 1970 (בגיל 47) דנבר, קולורדו, ארצות הברית  | ||||||||
| שם מלא | פטר קָארָאג'וֹרְגֶ'בִיץ' השני, מלך יוגוסלביה | ||||||||
| מדינה | יוגוסלביה | ||||||||
| מקום קבורה | טופולה, סרביה | ||||||||
| בת זוג | אלכסנדרה מיוון, מלכת יוגוסלביה | ||||||||
| שושלת בית קאראג'ורג'ביץ' | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
פטר השני קָארָאג'וֹרְגֶ'בִיץ' (בסרבית קירילית: Петар II Карађорђевић; 6 בספטמבר 1923, בלגרד, ממלכת יוגוסלביה – 3 בנובמבר 1970, דנוור, קולורדו, ארצות הברית) היה מלכה האחרון של יוגוסלביה. פטר, בנו בכורו של אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה, היה בן 11 שנים כשנרצח אביו בצרפת ומפאת גילו מונה פאבלה בן דודו של אביו לעוצר המלוכה. ב-1941 נטל את השלטון לאחר ביצוע הפיכה צבאית בחסות בריטית, אך נאלץ להמלט מממלכתו לאחר כיבושה בידי גרמניה הנאצית. ב-1945, לאחר מלחמת העולם השנייה, בוטלה המלוכה ביוגוסלביה ופטר השני הודח מתפקידו וגלה לארצות הברית.
ראשית ימיו
פטר נולד בספטמבר 1923 בבלגרד לאלכסנדר הראשון מלך יוגוסלביה ורעייתו מריה מרומניה. את ילדותו המוקדמת עשה בארמון המלוכה ביוגוסלביה, תחת מורה פרטי אנגלי. בגיל 11 נשלח ללימודים בבריטניה, אותם נאלץ להפסיק לאחר 13 ימים בשל רציחתו של אביו במרסי שבצרפת. מפאת גילו מונה פאבלה קאראג'ורג'ביץ', בן דודו של אביו אלכסנדר לעוצר המלוכה. בשנת 1939 החל ללמוד בבית ספר צבאי.[1]
בתחילת מלחמת העולם השנייה, פאבלה, עוצר המלוכה, ניהל מדיניות שנטתה לכיוון מדינות הציר וב-25 במרץ 1941 חתם על ההסכם התלת-צדדי, עניין שהוביל למחאות בציבור ובשורות הצבא. פטר התנגד למדיניות זאת ושאף לראות את ארצו נלחמת נגד הנאצים.[2] ב-27 במרץ 1941 פרצה הפיכה צבאית בממלכה בחסות בריטית, פאבלה קאראג'ורג'ביץ' הודח ופטר הוכרז כמלך.[3][4]
שלטונו
פטר ביטל את החוקים האנטישמיים בארצו[5] ומיהר לחתום על חוזה ידידות של ארצו עם ברית המועצות.[6] אולם, ההפיכה הצבאית ביוגוסלביה וביטול הצטרפותה להסכם התלת-צדדי, הובילו את הגרמנים לדחיית תאריך תחילת מבצע ברברוסה וניתוב כוחותיהם לאזור הבלקן. ב-6 באפריל 1941 פלשו כוחות מדינות הציר לממלכה וב-17 באפריל נכנעו כוחות הצבא היוגוסלבי.[7] פטר השני נמלט לממלכת יוון ב-14 באפריל[8] ולאחר מספר ימים, לאור פינוי הצבא הבריטי מיוון עבר לאלכסנדריה וממנה לירושלים, אליה הגיע ב-21 באפריל 1941.[9] מירושלים, הוציא פטר השני הודעה שהוא מבטיח להמשיך להלחם בנאצים עם חלק מצבאו שעבר ליוון.[10]
פטר שהה כחודשיים בירושלים, בה השתכן בבית אגיון, והגיע ללונדון ב-21 ביוני 1941. בלונדון פטר לקח קורסים בכלכלה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת קיימברידג', במקביל למילוי חובותיו כמלך.[11] כמו כן, קיבל שיעורי טיסה בקיימברידג' ומחיל האוויר הבריטי. הוא גם יצר קשרים עם קצינים של צבא ארצות הברית בבריטניה וקיבל מהם רשות להטיס את מטוסיהם.[12] מבחינת בעלות הברית, פטר השני המשיך לעמוד בראשות יוגוסלביה, ממקום גלותו. הוא מינה ממשלה גולה, שתמכה בצ'טניקים.[13] במקביל, הגיע פטר להסכם עם אנגליה והממשלה הגולה של פולין, על צירוף חיילים יוגוסלבים גולים לצבא אנדרס.[14] עם התגברות ההצלחות של צבא השחרור העממי של יוגוסלביה בראשות יוסיפ ברוז טיטו, וירידת קרנם של הצ'טניקים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים, הגבירו הבריטים את שיתוף הפעולה שלהם עם טיטו. באוגוסט-ספטמבר 1943 עבר פטר עם ממשלתו לקהיר, בנימוק הרשמי שעליו להיות יותר קרוב לחזית ולארצו.[15] עם זאת, נטען שהוא הועבר לקהיר כדי לסלק אותו מהדרך בלונדון, כדי להקל על בריטניה לתמוך בטיטו.[16]
בדצמבר 1943 הכריז טיטו על הקמת ממשלה יוגוסלבית זמנית בראשותו, שהיוותה תחליף לממשלה הגולה של פטר השני.[17] בחודשים הראשונים של 1944 התנהל מאבק בין ממשלתו של טיטו לממשלה היוגוסלבית הגולה על ההכרה כממשלה המייצגת את יוגוסלביה.[18] בתקופה זאת הסירה בריטניה את תמיכתה מהצ'טניקים משום שלא לחמו נגד הנאצים, נמצאו מהם שניהלו מגעים עם הנאצים ובגלל מלחמותיהם נגד צבאו של טיטו.[19] בתחילת יולי 1944 הושג לבסוף הסכם בין טיטו למלך פטר והוקמה ממשלה חדשה בה היו נציגים של טיטו.[20] בסוף אוגוסט 1944 ביטל פטר את המפקדה של מיכאליוביץ'[21] וקרא להתגייסות לצבאו של טיטו.[22]
ביטול המלוכה
בינואר 1945 הגיע ראש הממשלה הגולה להסכם עם טיטו על העברת השלטון ביוגוסלביה לידי שלישיית עוצרים עד למשאל עם על החזרת המלוכה ליוגוסלביה. פטר השני דחה הסכם זה, אך המעצמות סירבו לעמוד לצידו.[23] באפריל 1945 מונה טיטו לראש ממשלה.[24] באוגוסט 1945 הוא הצהיר שהמלך פטר השני היה בוגד ששיתף פעולה עם הנאצים[25] ועל כן לא יורשה לחזור ליוגוסלביה[26] ומשאל העם על חזרת המלך, שהיה אמור להתקיים באוקטובר[27] מבוטל. בנובמבר 1945 זכה טיטו בבחירות שהוחרמו בידי האופוזיציה.[28] המלוכה ביוגוסלביה בוטלה[29] ופטר השני נותר בגלות בלונדון.[4] ביולי 1946 פנה אל מנהיגי העולם בדרישה להתערב נגד הוצאתו להורג של דראג'ה מיכיאלוביץ, אך ללא הועיל.[30] פטר השני המשיך להשתתף בטקסים ונודע כמלך יוגוסלביה הגולה, אולם נעדר כח פוליטי.[31]
נישואיו
באפריל 1942 פגש את אלכסנדרה מיוון, בתו של המלך אלכסנדר הראשון ומיד הציע לה נישואין.[32] אולם הממשלה היוגוסלבית הביעה התנגדות לנישואין בעת מלחמה והנושא נדחה לשנה עד שבאפריל 1943 קיבל אישור רשמי להתארס.[33] במרץ 1944, במהלך שהותו בלונדון, הם נישאו.[34] ביולי 1945 נולד בנם היחיד אלכסנדר.
אחריתו
פטר גלה לארצות הברית, נישואיו לרעייתו עלו על שרטון, והמלכה אלכסנדרה נפרדה ממנו ועברה לגור במחיצת בנה באירופה. ב-1953 הגיש פטר תביעת גירושין מאשתו. אלכסנדרה אשר סבלה ממצב נפשי מעורער ובעיות כלכליות, ניסתה לשים קץ לחייה ופטר זנח את כוונתו להתגרש רשמית מאשתו. גם חייו של פטר הלכו והדרדרו, הוא נקלע לבעיית אלכוהוליזם חמורה אשר בעקבותיה חלה בשחמת הכבד.[35] בשנת 1967 הוא הצליח להשיג פסק דין מבית משפט בשווייץ שאפשר לו להוציא מבנק שווייצרי את הפקדותיו של אביו.[36]
ביום שלישי (יום "בִּיש המזל" של בית קאראג'ורג'ביץ'),[37] ה-3 בנובמבר 1970 נפטר פטר השני לאחר ניתוח השתלת כבד כושל והוא בן 47 שנים. פטר נקבר בליברטיוויל שבאילינוי ונותר בן המלוכה האירופי היחיד הקבור על אדמת ארצות הברית. ב-2007 ניסה בנו, נסיך הכתר אלכסנדר להעביר את עצמותיו לקבורה במאוזוליאום המשפחתי בטופולה שבסרביה, אך התוכנית לא יצאה אל הפועל.[4] ב-2013 לאחר מאמצי שתדלנות רבים, הועברו עצמותיו של פטר השני לקבורה בסרביה והוא נקבר בהלוויה ממלכתית.[38]
בית קאראג'ורג'ביץ' לאחר ביטול המלוכה
ב-1991, שב אלכסנדר, בנו של פטר השני וראש בית קאראג'ורג'ביץ' ליוגוסלביה ונמנה עם מתנגדיו הבולטים של סלובודן מילושביץ'. בהמשך זכה לאזרחות סרבית ומ-2001 הוא מתגורר בבלגרד.
אלכסנדר לא ויתר על תואר נסיך הכתר וגם לאחר פירוק יוגוסלביה, טוען למעמד דומה בסרביה מתוקף היותו נינו של פטר הראשון, מלך סרביה. ביולי 1972 נישא למריה דה גלוריה מספרד ולזוג נולדו שלושה ילדים פטר (1980), והתאומים פיליפ ואלכסנדר (1982). ב-1985 התגרשו בני הזוג והוא נישא בשנית לקתרין באטיס.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
- Kings Try for Comeback, They say restive Balkans need royalty, באתר royalfamily.org (באנגלית)
- King Peter II Returns Home after 72 Years, באתר royalfamily.org (באנגלית)
פטר השני במזרח התיכון, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 9 ביוני 1941
הערות שוליים
- ^ פטר, מלך יוגוסלביה, המשקיף, 8 בספטמבר 1941
- ^ המלך פטר: חיכיתי ליום בו תחליט האומה להתנגד לנאצים, המשקיף, 28 במרץ 1941
- ^ ההפיכה הדרמטית ביוגוסלביה, המשקיף, 28 במרץ 1941
- ^ 4.0 4.1 4.2 פטר השני -ביוגרפיה, באתר בית קראג'ורג'ביץ' (באנגלית).
- ^ פלוגות יהודיות בצבאות הגנרל מיכיילוביץ, המשקיף, 17 באוגוסט 1944
- ^ נוסח החוזה בין רוסיה ויוגוסלביה, המשקיף, 7 באפריל 1941
- ^ המערכה בבלקנים - אביב 1941, באתר history.army.mil (באנגלית).
- ^ ריבנטרופ וצ'יאנו דנים בווינה על חלוקת יוגוסלביה, המשקיף, 22 באפריל 1941
- ^ Walter R. Roberts, Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945, page 18
- ^ קריאתו הדרמטית של מלך יוגוסלביה, הצופה, 23 באפריל 1941
- ^ Lael, Lairo, Call on King Peter, Life, February 1942
- ^ A King's Heritage: The Memoirs of King Peter II of Yougoslavia, pages 101, 101, 131, 152
- ^ הממשלה היוגוסלבית החדשה תוסיף לתמוך בגנראל מיכאילוביץ, המשקיף, 12 באוגוסט 1943
- ^ החיילים היוגוסלבים הגולים, המשקיף, 23 במרץ 1942
- ^ ממשלת יוגוסלביה עוברת לקהיר, המשקיף, 8 באוגוסט 1943
- ^ Jozo Tomasevich, War and Revolution in Yugoslavia: 1941 - 1945, page 232
- ^ ממשלת המלך דוחה את הממשלה החדשה ביוגוסלביה, משמר, 7 בדצמבר 1943
- ^ ראש ממשלת יוגוסלביה יתפטר?, המשקיף, 8 במרץ 1944
ועידת משרד העבודה הבינלאומי אינה מכירה בטיטו, משמר, 3 במאי 1944 - ^ צרציל פוקד את מערכות, משמר, 25 במאי 1944
- ^ אלף תיו, הסכם בין המלך פטר והמארשאל טיטו, משמר, 9 ביולי 1944
- ^ מלך יוגוסלביה ביטל מפקדת מיכאלוביץ, המשקיף, 27 באוגוסט 1944
- ^ המלך פטר קורא לגיוס לצבא טיטו, משמר, 13 בספטמבר 1944
- ^ הממשלה היוגסלבית תישאר על כנה למרות פיטוריה, משמר, 24 בינואר 1945
- ^ השמאל בבלקנים נושא עיניו לרוסיה, המשקיף, 22 באפריל 1945
- ^ הבוגד פטר, המשקיף, 10 באוגוסט 1945
- ^ סכסוך פטר - טיטו, הצופה, 9 באוגוסט 1945
- ^ כסאות המלכים מתמוטטים בכל אירופה, המשקיף, 12 ביולי 1945
- ^ העם ביוגוסלאביה הביע אימון לטיטו, משמר, 12 בנובמבר 1945
- ^ יוגוסלביה הכריזה על עצמה רפובליקה, משמר, 30 בנובמבר 1945
מלכים נלחמים על קיומם, המשקיף, 28 בדצמבר 1945 - ^ נדחתה בקשת החנינה, משמר, 17 ביולי 1946
- ^ 2 מליון מצטופפים בלונדון להלוויית המלך, מעריב, 15 בפברואר 1952
- ^ פטר היוגוסלבי התארש, המשקיף, 18 ביוני 1942
- ^ במזל טוב, המשקיף, 31 במאי 1943
- ^ New Perspectives on Yugoslavia: Key Issues and Controversies, page 113
- ^ Richard Tomlinson, Obituary: Queen Alexandra of Yugoslavia, באתר האינדפנדנט, 2 בפברואר 1993 (באנגלית).
- ^ סודיות פקדונו של אלכסנדר מלך יוגוסלביה, דבר, 21 ביולי 1967
- ^ ארבעה מבני משפחת קאראג'ורג'ביץ' הלכו לעולמם ביום שלישי ובכללם סבו, המלך פטר הראשון ואביו אלכסנדר הראשון שנמנע מלהופיע בציבור ביום זה, אך נאלץ לקבוע את מועד ביקורו בצרפת ליום שלישי ובמהלכו נרצח.
- ^ Serbia state funeral for King Peter II, BBC
| הקודם: אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה |
מלכי יוגוסלביה 1945-1934 |
הבא: אין המלוכה בוטלה והמדינה נקראה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה |
25573670פטר השני, מלך יוגוסלביה