פורט קרישנאגירי

פורט קרישנאגירי
Krishnagiri Fort
கிருட்டிணகிரிக் கோட்டை
	פורט קרישנאגירי בציור מ-1804
מידע כללי
סוג	מבצר
על שם	העיר קרישנאגירי (אנ')
מיקום	טמיל נאדו
מדינה	הודו
בעלים	אימפריית ויג'איאנגר; האימפריה המראטהית; ממלכת מייסור; חברת הודו המזרחית הבריטית; האימפריה הבריטית; הסקר הארכאולוגי של הודו
מייסדים	אימפריית ויג'איאנגר
הקמה ובנייה
תאריך פתיחה רשמי	המאה ה-16
מידות
אורך	120 מטר
רוחב	80 מטר
גובה	100 מטר
שטח	כ-10 דונם
קואורדינטות	12°32′22″N 78°12′44″E / 12.539344°N 78.212314°E
	(למפת הודו רגילה) ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית; של סין; נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ; בנגל; הים; הערבי; האוקיינוס ההודי פורט קרישנאגירי;

פורט קרישנאגירי (באנגלית: Krishnagiri Fort, בטמילית: கிருட்டிணகிரிக் கோட்டை) הוא מבצר שהוקם במאה ה-16 במדינת טמיל נאדו שבהודו. מוגדר כיום כאתר היסטורי ונמצא באחריות ארגון הסקר הארכאולוגי של הודו.

מקום המבצר

המבצר נמצא על גבעה נישאה החולשת על העיר קרישנאגירי (אנ') (מחוז קרישנאגירי (אנ'), מדינת טמיל נאדו) הנמצאת כ-90 ק"מ מדרום מזרח לבנגלור. הגבעה עליה נבנה המבצר היא אחת מ-12 גבעות הפזורות באזור כשעל כולן נבנו מבצרים. צבר מבצרים זה כונה "מבצרי בארה מאהל" (Bara Mahal’ Forts)^[1].

ההיסטוריה של המבצר

המבצר נבנה במאה ה-16 על ידי יאגדבראיאר הראשון (Jagadevarayar-I)^[2]. יאגדבראיאר היה קצין צבא בתקופת שלטונה של אימפריית ויג'איאנגר ומקורב למלך. בעקבות הצטיינותו בהגנת האימפריה מפלישת צבא סולטנות ביג'אפור (אנ') העניק שליט אימפריית ויג'איאנגר, רנגה-ראיה השני (Ranga Raya-II), לו ולמשפחתו שטחים נרחבים בטמיל נאדו. בשטחים אלו נכללו 12 גבעות אבן אותן ביצר יאגדבראיאר ושיפר בכך את ההגנה על טמיל נאדו ואימפריית ויג'איאנגר.

ב-1670 כבש שיוואג'י, מלך האימפריה המראטהית, את המבצר במהלך מערכה לכיבוש שטחים בדרום הודו.

באמצע המאה ה-18 פלש צבא ממלכת מייסור, בהנהגתו של חיידר עלי, לתחומי האימפריה המראטהית וכבש את המבצר ושטחים נרחבים בסביבתו. ב-1768, במהלך מלחמת אנגלו-מייסור הראשונה הצליחו הבריטים לכבוש בחזרה את המבצר. עלי חזר למבצר במסגרת חוזה מדראס (אנ') שסיים את מלחמת אנגלו-מייסור הראשונה. ב-1792, במהלך מלחמת אנגלו-מייסור השלישית, הובס שליט ממלכת מייסור ויורשו של חיידר עלי, טיפו סולטאן, ובמסגרת אמנת סרינגאפטם (אנ') חזרו הבריטים לשלוט במבצר. המבצר עבר לידי חברת הודו המזרחית הבריטית שמינתה נציב מטעמה, סרן אלכסנדר ריד (Alexander Reed), שינהל את האזור^[1]. בתקופה בה שלטה החברה במבצר הוא הפך למחסן תחמושת ונשק.

ב-1857 פרץ המרד ההודי הגדול שהביא בעקבותיו להחלשת כוחה של חברת הודו המזרחית הבריטית והעברת סמכויותיה לידי האימפריה הבריטית. במסגרת שינוי זה נמסר גם המבצר לאחריות צבא הודו הבריטית שהחל בצמצום השימוש בו עד שבסביבות 1900 ננטש המבצר.

ב-1947, עם הכרזת העצמאות של הודו ויציאת הבריטים ממנה, הועבר המבצר לאחריות ממשלת הודו. הוגדר כאתר היסטורי ותיירותי ונמצא באחריות ארגון הסקר הארכאולוגי של הודו שמתחזק אותו.

מבנה המבצר

המבצר נבנה בראש הגבעה ומורכב בהיקפו מחומת אבנים מקומיות ומגדלי שמירה כשהגישה למבצר דרך גרם מדרגות (של כ-400 מדרגות) שתחילתו בתחתית הגבעה וסיומו בשער מוגן שנבנה בחומה. במרכז המבצר ניצבים מספר מבנים היסטוריים שנבנו על ידי השליטים השונים שהחזיקו בו. רובם של המבנים שהשתמרו שרדו את הכיבושים השונים בגלל ששימשו כמקומות פולחן דתי ועלייה לרגל למאמינים. כך למשל יש על הגבעה מקדש לאלים ההודים גנש, ונרשימה (אנ') ולצידם מסגד^[3].

גלריה

גרם המדרגות המטפס לראש הגבעה שם ניתן לראות את החומה, חלק מצריחי החומה ומבנים נוספים
אנדרטאות קבורה בראש הגבעה
מבנה במבצר
מבנה דתי במבצר
אסם במבצר
אחת מהמצודות שהיו חלק מהחומה ששמרה על המבצר