מלחמת אנגלו-מייסור השלישית
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | ||||||||||||||
| מלחמת אנגלו-מייסור השלישית | ||||||||||||||
| מערכה: מלחמות אנגלו-מייסור | ||||||||||||||
| תאריכים | 29 בדצמבר 1789 – 18 במרץ 1792 (שנתיים ו־11 שבועות) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מלחמת אנגלו-מייסור השנייה | |||||||||||||
| קרב אחרי | מלחמת אנגלו-מייסור הרביעית | |||||||||||||
| מקום | ממלכת מייסור | |||||||||||||
| עילה | התנגדות מייסור לשליטה הבריטית | |||||||||||||
| תוצאה |
נצחון בריטי אמנת סרינגפטאם (אנ') | |||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | כיבוש מייסור וחלוקתה | |||||||||||||
| ||||||||||||||
.svg){kind=small}
מלחמת אנגלו-מייסור השלישית התחוללה בדרום הודו בין 1789 ל-1792 בין ממלכת מייסור וחברת הודו המזרחית הבריטית שהסתייעה בניזאם של היידראבאד, האימפריה המראטהית וממלכת טרוונקור. מלחמה זו הייתה חלק ממערכה, שהחלה ב-1767, בין הבריטים לבין ממלכת מייסור שהתנגדה לחדירת הבריטים לתת היבשת. המלחמה הסתיימה בניצחון מוחץ של הבריטים שכבשו את בירת ממלכת מייסור ואילצו את שליט מייסור לחתום על חוזה שלום בו הוסכם שמייסור תוותר על חלקים משטחיה.
רקע
באמצע המאה ה-18 החלה האימפריה הבריטית להתפשט למזרח הרחוק ובמיוחד להודו. התפשטות זו נעשתה בפועל על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית במטרה להרחיב את המסחר במזרח. החברה החזיקה צבא משלה אך נתמכה על ידי צבא בריטניה ויעדיה בהודו היו להשיג אחיזה בנמלים בחופיה המזרחיים והמערביים כדי לתמוך בצי הספינות של החברה. בתהליך החדירה להודו נאלצו הבריטים להתמודד עם מלכים וסולטאנים ששלטו על ממלכות בהודו והתנגדו להתפשטות הבריטים לכן ראשי חברת הודו המזרחית הבריטית נאלצו להשיג את יעדיהם בשלוב מאמצים דיפלומטיים וצבאיים. אחת מהממלכות שהתנגדו לבריטים הייתה ממלכת מייסור בדרום הודו.
ב-1767 החלה מלחמת אנגלו-מייסור הראשונה שנמשכה עד 1769 ובמהלכה נלחם צבאה של חברת הודו המזרחית הבריטית בממלכת מייסור בסיוע חלקי של ממלכות אחרות בדרום הודו כמו הניזאם של היידראבאד, האימפריה המראטהית וסולטנות קרנאטקה. המלחמה הסתיימה בחתימה על חוזה מדראס (אנ') אך ללא הכרעה חד משמעי. חוזה זה כלל הסכם הגנה הדדי בין הבריטים למייסור אך הבריטים לא קיימו את ההסכם כשממלכת מייסור יצאה למערכה לאחר החתימה.
ביולי 1780 החלה מלחמת אנגלו-מייסור השנייה שנמשכה עד מרץ 1784. המלחמה התחוללה בין צבאה של חברת הודו המזרחית הבריטית לבין צבאה של ממלכת מייסור ששיתפה פעולה עם הרפובליקה ההולנדית וממלכת צרפת וכללה מספר רב של קרבות שהתנהלו ברחבי דרום הודו ללא הכרעה מובהקת. המלחמה הסתיימה עם החתימה על הסכם מנגלור (אנ') לפיו יוחזר המצב בין המעצמות למצבו לפני המלחמה.
בתחילת תקופת המלחמות מול הבריטים שלט בממלכת מייסור חיידר עלי (אנ') ועם מותו ב-1782 עבר שרביט השלטון לבנו טיפו סולטאן שהיה מעורב בקרבות מול הבריטים עוד בשלוט אביו והמשיך במלחמה מולם כששלט בממלכה. טיפו סולטן היה מוסלמי ופעל כנגד בני דתות אחרים בממלכתו ובמיוחד כנגד ההינדים תוך הרס מקדשים והרג אזרחים.
טרום מלחמה
על אף החתימה על הסכם מנגלור, ב-1784, הודיע מנהיג ממלכת מייסור, טיפו סולטאן, שאינו מסכים לקיים את ההסכם ואינו מתכוון להניח את נשקו. במסגרת זו סירב סולטאן לשחרר שבויי מלחמה בריטים וכן החל לחתום הסכמים עם שליטים שכנים כדי לחזק את שליטתו.
ב-1786 מונה צ'ארלס קורנווליס לתפקיד המושל הכללי של הודו ולמפקד צבא הודו (אנ'). קורנווליס ניסה לגייס לצידו את האימפריה המראטהית וממלכת ניזאם מהיידראבאד (אנ'). כחלק מהסכמים אלו זכו הבריטים בטריטוריה של ממלכת ניזאם, בקרבת הגבול עם מייסור, ובתמורה שלחו שני בטליונים לסייע לממלכה.
הטריטוריה הראשונה אליה כיוון טיפו סולטאן הייתה ממלכת טרוונקור (אנ') ששכנה מדרום למייסור. קורנווליס הודיע שפלישה לטרוונקור משמעותה הפרה בוטה של "הסכם מנגלור" ויביא להתערבות הבריטים במערכה אולם לא הצליח לגייס תמיכה לעמדתו מצד מושל מדראס ג'ון הולנד הפשרן. טרוונקור הוגנה על ידי חומה שנבנתה באמצע המאה ה-18 על גבולה עם מייסור ונקראה "נדומקוטא" (אנ').
מהלך המלחמה
המערכה בטרוונקור
בדצמבר 1789, לאחר שאסף כ-14,000 חיילים, צעד טיפו סולטאן דרומה כדי לכבוש את ממלכת טרוונקור. קרב נדומקוטא (אנ') החל ב-28 בדצמבר 1789 כשהמייסורים תקפו את החומה שהגנה על טרוונקור ואת צבא הממלכה בפיקודם של דהארמה רג'ה (אנ') ורג'ה קסוואדאס (אנ'). קרב זה הסתיים בתבוסה של המייסורים שנסוגו משדה הקרב לאחר שספגו נפגעים רבים.
טיפו סולטאן החל לארגן את כוחותיו לקרב נוסף וקורנווליס דרש ממושל מדראס, ג'ון הולנד, להתערב לטובת ממלכת טרוונקור אולם התאכזב כשנודע לו שהולנד החל במשא ומתן מול טיפו סולטאן. קורנווליס תכנן לרדת דרומה ולקחת בעצמו את ניהול המערכה אך נודע לו שגנרל ויליאם מדוז (אנ') החליף את הולנד והחל לתכנן את המערכה מול המייסורים ולאסוף כוחות בטירוצ'יראפאלי.
באפריל 1790, בזמן שהאנגלים עוד מתארגנים, יצא טיפו סולטאן למערכה נוספת מול ממלכת טרוונקור. הפעם הצליח לפרוץ את קו נדומקוטא אך צבא טרוונקור נסוג מעבר לנהר ושיטפונות של עונת המונסונים מנעו מהמייסורים לרדוף אחריהם. הידיעות שהצבא הבריטי מתקרב הביאו את טיפו סולטאן לסגת לממלכתו.
כיבוש מחוז קוימבטור
מדוז הציג את תוכניתו לתקיפת מייסור בפני קורנווליס שפקפק בתוכנית אך החליט לאפשר למדוז ליישם אותה. בשלהי מאי יצא הצבא הבריטי למערכה מול מייסור במספר ראשים. ביולי 1790 השלים מדוז את כיבוש מחוז קוימבטור (אנ') (כולל פורט דינדיגול (אנ'), פורט פאלאקאד (אנ')) והעיר סאת'יאמאנגאלאם (אנ'). תוכניתו של מדוז שבמקביל לכיבוש מחוז קוימבטור שאר כוחותיו יתקפו את מייסור מכיוון בנגלור ובומביי לא התממש דבר שהשאיר את הכוחות הבריטים מפוזרים וחלשים וחשופים להתקפת נגד.
התקפת הנגד של טיפו סולטאן
לאחר נסיגתו מטרוונקור אסף סולטאן כ-40,000 לוחמים ובספטמבר 1790 יצא למתקפת נגד מול הבריטים. תחילה ניסה לכבוש מחדש את המוצב הבריטי הקידמי בסאת'יאמאנגאלאם (אנ') שם התבצרו כ-2,800 חיילים בריטים בפיקודו של קפטן ג'ון פלויד (אנ'). תחת לחץ המייסורים נסוגו הכוחות הבריטים לכוון עיר המחוז קוימבטור ומדוז נאלץ לשלוח כוח חילוץ להציל אותם מהפרשים של מייסור שרדפו אחריהם.
בתחילת נובמבר 1790 שלח סולטאן חלק גדול מכוחותיו צפונה לתקוף את הכוח הבריטי שהתקדם מכיוון בנגל. כוח זה, שמנה כ-9,000 חיילים בפיקודו של קולונל מקסוול, התבצר היטב בעיר קבריפטינאם (אנ') הצליח להדוף את המיתקפה המייסורית וטיפו סולטאן נסוג מהזירה. באמצע נובמבר נפגשו הכוחות הבריטים של מדוז ומקסוול והחלו במרדף משותף אחרי סולטאן. טיפו סולטאן ניסה לכרות ברית עם הכוחות הצרפתים ששהו בדרום הודו אך אלו היו עסוקים באותו זמן באירועי המהפכה הצרפתית ודחו את הצעתו של סולטאן.
כיבוש בנגלור
במהלך 1790 המשיכו הבריטים לארגן את כוחותיהם כדי לתקוף באופן משמעותי את ממלכת מייסור. הבריטים ובעלי בריתם פעלו כנגד המייסורים במספר כוחות:
- כוח של צבא האימפריה המראטהית, שהתגייס לעזור לבריטים, בהיקף של כ-30,000 חיילים בפיקודו של פורסרם מהאטי יצא מבומביי דרומה באוגוסט 1790. בספטמבר הטיל הכוח מצור על המבצר של העיר דארוור (אנ') שהוחזק על ידי חיילי מייסור. המבצר נכנע רק לאחר 29 שבועות ורק במאי 1791 המשיך הכוח בדרכו דרומה.
- כוח נוסף של חיילים בריטים ומראטהים בהיקף של כ-30,000 חיילים ובפיקודו של הארי פנט (אנ') יצא מהעיר פונה בינואר 1790 והתקדם דרום מזרחה לגבולה המזרחי של מייסור.
- כוח של הניזאם של היידראבאד, בפיקודו של מהאבאט ג'ונג, הטיל, באוקטובר 1790, מצור על מבצר קופל (אנ') בצפון ממלכת מייסור. ניהול כושל של המצור וחוסר בתותחים חזקים האריך את המצור עד אפריל 1791 כשהנצורים קיבלו את הידיעה על נפילת בנגלור.
- כוח בריטי, שהחל לפעול במערב ממלכת מייסור בשלהי 1790, התפצל לשניים כשכוח אחד, בפיקודו של קולונל הרטלי, השיג ניצחון מוחץ מול המייסורים בקרב קליקוט (אנ') כשהכוח השני, בפיקודו של רוברט אברקרומבי (אנ'), כבש את קנאנור(אנ') והשלים את כיבוש חוף מלבר.
- מטרתו של הכוח הבריטי העיקרי, בפיקודו של צ'ארלס קורנווליס, הייתה לכבוש את בנגלור בדרך לכיבוש בירת מייסור סרינגאפטאם (אנ'). קורנווליס הניח שטיפו סולטאן ינקוט במהלך נסיגתו בגישת אדמה חרוכה לכן הכין תשתית לאספקה לצבאו.
בתחילת 1791 יצא הכוח הבריטי מקוימבטור (אנ') צפונה והתקדם לכוון בנגלור. טיפו סולטאן שהבין לאן פניו של קורנווליס מיהר עם צבאו לבנגלור וחיזק את ביצורי העיר אך השאיר חלקים גדולים של יחידותיו מחוץ לעיר. הבריטים הגיעו בתחילת פברואר לשערי העיר והטילו עליה מצור (אנ'). המצור הסתיים לאחר 6 שבועות כשבמהלכן נאלצו כוחותיו של קורנווליס להתמודד מול הנצורים ומול כוחות מייסור ששהו מחוץ לעיר.
עם סיום כיבוש העיר הציב קורנווליס כוחות לשמור על בנגלור ויצא צפונה לפגוש את הכוחות של הניזאם של היידראבאד בתקווה לקבל אספקה ותגבורת חיילים אך לאכזבתו מצא את חיילי הניזאם חסרי מוטיבציה להילחם במייסורים. קורנווליס חזר לבנגלור והחל לצעוד לכוון בירת מייסור סרינגאפטאם (אנ') אך טיפו סולטאן וצבאו חיכו לו מדרום לבנגלור בניסיון לעצור את התקדמותו. בקרב ארקרה (אנ'), שהחל ב-15 במאי 1791, הצליחו הבריטים להדוף את המייסורים מעמדותיהם ולהדוף אותם בחזרה לעיר הבירה. קורנווליס תכנן לנצל את ההצלחה ולהמשיך לכיבוש סרינגאפטאם אך תשישות ומחסור במזון ואספקה הביאו אותו להחלטה לסגת בחזרה לבנגלור.
המצור על קוימבטור
בהתרכזות הכוח הבריטי בבנגלור נחלשה האחיזה שלהם במחוז קוימבטור (אנ') ובעיר המחוז קוימבטור וטיפו סולטאן ניצל זאת ושלח כוח של כ-2,000 חיילים לכבוש בחזרה את קוימבטור. ב-11 ביוני הטילו המייסורים מצור על העיר (אנ'), שהוחזקה על ידי 300 חיילים בלבד בפיקודו של סגן צ'למרס. צ'למרס הצליח להחזיק בעיר גם שסולטאן שלח עוד כ-8,000 חיילים להדק את המצור עד נפילתה של העיר ב-2 בנובמבר. על אף הסכמי כניעה מוסדרים לקח סולטאן את כל הכוח בשבי וההערכות הם שכ-100 מהחיילים הוצאו להורג.
הקרב הימי בטליצ'רי
בעקבות מלחמת אנגלו-מייסור השנייה הוכרזה הפסקת אש בין בריטניה וממלכת צרפת ועם תחילת מלחמת אנגלו-מייסור השלישית הכריזה צרפת על עצמה כנייטרלית. אף על פי כן המשיכו אונייותיה לפקוד את הנמל הראשי של מייסור במנגלור והבריטים חשדו שצרפת שולחת אספקה למייסורים. ב-18 בנובמבר 1791 יזמו הבריטים מהלך התקפי מול הצרפתים כשמשט של אוניות בריטיות, בפיקודם של ויליאם קורנווליס (אנ') (אחיו של צ'ארלס קורנווליס) וריצארד סטרצ'ן (אנ') עצרו שיירה של ספינות צרפתיות כדי לחפש בהן מטען המיועד למייסורים. הצרפתים סירבו לחיפשו ופתחו באש על הספינות הבריטיות ובקרב שהתפתח, וכונה "קרב טליצ'רי" (אנ'), הייתה ידם של הבריטים על העליונה לאור יתרונם בכוח אש. הצרפתים נכנעו לאחר שנמנו כ-60 פצועים וחלים מצידם. השיירה הצרפתית נסוגה והבריטים לקחו ספינה צרפתית בשבי.
הקרב על סרינגאפטאם
בשלהי 1791 החל קורנווליס לתכנן את הניסיון הבא לכיבוש בירת ממלכת מייסור סרינגאפטאם (אנ'). כלקח מהניסיון הקודם פעל לחזק את התמיכה הלוגיסטית מכוון מדראס וכן הרחיב את אחיזתו בשוליים של בנגלור כשהטיל מצור על הערים המבוצרות "נונדידרוג" (אנ') מצפון לבנגלור ו"סבנדרוג" (אנ') ממערב לבנגלור. קורנווליס כלל בתוכניתו הצבאית את הכוחות הבריטים שישבו בחוף מלבר וכן ניסה לגייס שוב לפעולה, תמורת תשלום שוחד, את הצבא של האימפריה המראטהית אך התרשם לשלילה מאיכות החיילים בכוח זה.
ס-25 בינואר 1792 יצא קורנווליס מבנגלור מערבה לכוון סרינגאפטאם וב-5 בפברואר הגיע לקרבת העיר שם נתקל בצבא המייסורי. קורנווליס הצליח לאגף את המייסורים ואילץ אותם לסגת לתוך העיר ואז הטיל עליה מצור (אנ'). ב-12 בפברואר הגיע למקום, מחוף מלבר, כוח בריטי נוסף בפיקודו של רוברט אברקרומבי (אנ') שסייע להדק את המצור על העיר.
ב-23 בפברואר הגיע טיפו סולטאן למסקנה שלא יוכל לעמוד מול הבריטים וביקש לדון על הסכם כניעה ולאור הבקשה החלה הפסקת אש והחלו שיחות על תנאי ההסכם. כתנאי לעמידה של המייסורים בהסכם השלום דרש קורנווליס מטיפו סולטאן להסגיר שנים מילדיו לאלתר לידי הבריטים כבני ערובה.
סיום המלחמה ואמנת סרינגאפטאם
ב-18 במרץ 1792 נחתמה אמנת סרינגאפטאם (אנ') שכללה 2 סעיפים עיקריים:
- ויתור על שטחים בגבולות מייסור לטובת חברת הודו המזרחית הבריטית וממלכות שכנות.
- תשלום קנס על חלק מהוצאת המלחמה.
קורנווליס העדיף להשאיר לממלכת מייסור מידה מסוימת של עוצמה כדי להוות משקל נגד לכוחה של האימפריה המראטהית.
בעקבות ההצלחה במערכה זכה קורנווליס לתואר מרקיז והועלה לדרגת גנרל וחייליו זכו ב"מדליית מייסור" (אנ')[1].
השימוש שעשו המייסורים ברקטות כנגד הבריטים הביאו לפיתוח רקטת קונגריב ששימש את הריטים בקרבות מאוחרים יותר.
לקריאה נוספת
- Duff, James Grant (1921). A history of the Mahrattas, Volume 2. H. Milford, Oxford University Press. ISBN 1-4212-2137-3.
- Wickwire, Franklin & Mary (1980). Cornwallis: The Imperial Years. Chapel Hill: University of North Carolina Press. ISBN 0-8078-1387-7.
- Fortescue, John William (1902). A History of the British Army. Vol. III. New York: Macmillan Company.
- Mill, James; Wilson, Horace Hayman (1858). The History of British India. Vol. V (5th ed.). London: Piper, Stephenson, and Spence. OCLC 3019507.
- Prabhu, Alan Machado (1999). Sarasvati's Children: A History of the Mangalorean Christians. I.J.A. Publications. ISBN 978-81-86778-25-8.
- Yadav, Bhupendra (29 בדצמבר 1990). "Tipu Sultan: Giving 'The Devil' His Due". Economic and Political Weekly. 25 (52): 2835–2837. JSTOR 4397149.
{{cite journal}}: (עזרה) - Farias, Kranti (1999). The Christian Impact in South Kanara. Church History Association of India.
- Cariappa, M. P. & Ponnamma (1981). The Coorgs and Their Origins. Aakar Books. OCLC 641505186.
- Naravane, M. S. (2014). Battles of the Honourable East India Company: Making of the Raj. New Delhi: A.P.H. Publishing Corporation. pp. 175–178. ISBN 978-81-313-0034-3.
- Mohibbul, Hasan (1971). History of Tipu Sultan (2nd ed.). Calcutta: THE WORLD PRESS PRIVATE LTD. p. 362.
- Brittlebank, Kate (2019). Tiger: The Life of Tipu Sultan. Juggernaut. p. 48.
קישורים חיצוניים
.svg){kind=link}
- מלחמת אנגלו-מייסור השלישית, באתר byjus.com
- מלחמת אנגלו-מייסור השלישית, באתר unacademy.com
- מלחמת אנגלו-מייסור השלישית, באתר prepp.in
- מלחמת אנגלו-מייסור השלישית, באתר drishtiias.com
- SOME LIGHT ON THE THIRD ANGLO-MYSORE WAR FROM FRENCH SOURCES, באתר jstor.org
הערות שוליים
36946157מלחמת אנגלו-מייסור השלישית