פורטל:פילוסופיה/חיבור פילוסופי נבחר/גלריה
לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
"על האמנה החברתית, או עקרונות המשפט המדיני" הוא ספרו של הפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו שיצא לראשונה לאור בשנת 1762.
בספר פורס רוסו את משנתו הפוליטית שהשפיעה על הוגי עידן האורות, על המהפכה הצרפתית, על מנסחי חוקת ארצות הברית, על תנועת הרומנטיקה ועל הסוציאליזם.
בספר הביע רוסו את הדעה כי החברה האידיאלית היא זו שבה כורת האדם אמנה עם עצמו ועם אחיו בני האדם, לא זו שבינו ובין ממשלתו. כמו ג'ון לוק, האמין רוסו שממשלה יכולה להיות לגיטימית רק אם מקור הלגיטימיות שלה הוא העם, בתפקיד הריבון. רוסו טען ש"החברה המושלמת" תישלט בידי "הרצון הכללי" של העם. על אף שלא הגדיר בדיוק איך ניתן להשיג זאת, הוא הציע שתיערכנה אספות ובהן כל אזרח יוכל לסייע בהגדרת הרצון הכללי. הביקורת אותה משמיע רוסו כלפי המשטרים האבסולוטיים של אירופה בזמנו, מובעת היטב במשפט המפורסם הפותח את הפרק הראשון של הספר – "האדם נולד חופשי, ובכל מקום אסור הוא באזיקים".
2
"המניפסט הקומוניסטי" הוא מצע "ברית הקומוניסטים" (הארגון הקומוניסטי הבינלאומי הראשון, שפעל בשנים 1852-1847), שנכתב על–פי הזמנת הארגון על–ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס.
המניפסט יצא לאור לראשונה ב-21 בפברואר 1848 בלונדון, ותורגם אחר–כך מגרמנית לעשרות שפות נוספות. המניפסט הפך לכתב עקרי האמונה (קטכיזם) של הקומוניזם וככזה זכה להשפעה עצומה על התנועה ומאמיניה במהלך השנים.
המניפסט כולל שני חלקים עיקריים: הראשון, "בורגנים ופרולטרים", כולל בעיקרו תיאור היסטורי של עלייתה של התעשייה המודרנית והבורגנות, וצמיחתו של מעמד פועלים, הפרולטריון, בעקבות עליית הבורגנות. תהליך זה, סבורים מרקס ואנגלס, עתיד להסתיים באופן בלתי נמנע במהפכה בה ימוגר שלטון הבורגנות ותכונן דיקטטורה של הפרולטריון.
בחלקו השני של המניפסט, מציגים מרקס ואנגלס את עקרי תוכניתם של הקומוניסטים כאשר יעלו לשלטון. בלב התוכנית ניצב ביטול הקניין הפרטי, אך עמו עתידים להעלם גם מוסדות בורגניים אחרים כמו הנישואים, המשפחה הגרעינית, הדתות והלאומים. כל אלו, טוען המניפסט, אינם אלא אשליות שנטעה הבורגנות כדי לחזק את שליטתה. ברגע שיסולק שלטונה תתפוגג גם האשליה.
3
"הקדמות לכל מטאפיזיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע" הוא ספר קצר מאת הפילוסוף הפרוסי עמנואל קאנט.
הספר הודפס בשנת 1783, שנתיים לאחר הוצאת המהדורה הראשונה של ספרו המרכזי ביקורת התבונה הטהורה. "הקדמות" מכיל קיצור של המסקנות החשובות ב"ביקורת". קאנט מתאר את הדרך הנגישה יותר של ספר זה כדרך מנתחת (אנליטית), בניגוד לדרך המרכיבה (סינתטית) בה כתובה ה"ביקורת" לבחינת כושרי התבונה ועקרונותיה. בספר זה קאנט מניח כי המתמטיקה, מדע-הטבע והמטאפיזיקה הם מדעים מבוססים, ושואל: כיצד מדעים אלה הם באפשר?
"הקדמות", בסגנונו הבהיר ואורכו הקצר, השפיע באופן משמעותי להפצת שיטתו הפילוסופית של קאנט. בשנת 1819, ארתור שופנהאואר הצהיר כי ספר זה הוא "היפה ביותר והמובן ביותר מבין כל כתביו העיקריים של קאנט, ספר המקל בהרבה על לימוד הפילוסופיה הקאנטאנית".
4
"הארכאולוגיה של הידע" (1969) הוא ספר מאת הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו.
ה"ארכאולוגיה" היא רפלקסיה מתודולוגית על עיקר עבודתו עד אז, הכוללת דין וחשבון שיטתי על מושג השיח שבמרכזה, ועל אופי החקירה ההיסטורית שמושג זה מאפשר ומחייב. חוקרי פוקו רואים בארכאולוגיה של הידע נקודת מפנה בהגותו, דרכה ניתן לערוך חלוקה בין "פוקו המוקדם" ל"פוקו המאוחר", בין מחקר ארכאולוגי בעיקרו, שעורך סקירות היסטוריות רחבות במבט מכליל, מעט מלמעלה, לבין מחקר גנאלוגי, שמנסה לפעול במציאות החברתית של זמנו, ולעשות שימוש פוליטי בהיסטוריה ובפילוסופיה.
בספר זה "מתמודד פוקו עם הבעיות התאורטיות הנובעות מרעיון האי-המשכיות, כלומר המחשבה שיש קרעים פתאומיים ברצף ההיסטורי, אשר בהם משטרים, רעיונות ודרכים לארגון ידע משתנים. פוקו מתווה כאן את רעיון ההתהוות השיחנית ומתאר כיצד שיחים מופיעים ומוסדרים. הוא מתאר את כינונם של הארכיב וההיגד וכן את המתודה הארכאולוגית".
לאחר שעבר סדרה של ניתוחי שיח בספריו הקודמים (כגון "תולדות השיגעון בעידן התבונה"), ביקש פוקו בספר זה לנסח מעין מתודה וחלץ סדירות מסוימת בפעילות הדיסקורסיבית עצמה (נקודה שהוא ממשיך לפתח בספרו "סדר השיח"). הניתוח הארכאולוגי הוא ניתוח של "מערכת הכללים הלא כתובים שמייצרת, מארגנת ומפיצה את ה"היגד" (כלומר המבע המוסמך) כפי שהוא מופיע בארכיב (כלומר בגוף מאורגן של היגדים)".
5
"המאמרות" (או "האנלקטים"; בסינית מסורתית: 論語; תעתיק לעברית: לוּן יוּ') או "מאמרותיו של קונפוציוס" הוא ספר האוסף אמירות ופתגמים מבית מדרשו של הפילוסוף הסיני בן המאה ה-5 לפנה"ס קונפוציוס ושל חסידיו, כמו גם שיחות בינם לבינם בעלות משמעות ערכית או חינוכית. ניתן לפרש את השם המקורי בסינית כ"דיון על מילותיו של קונפוציוס".
הספר השפיע עמוקות על המחשבה, הפילוסופיה והערכים בסין ובמזרח אסיה. ביחד עם שלושת הכרכים הנוספים של ארבעת הספרים הקונפוציאניים, הוא מלמד את עיקרי התורה הקונפוציאנית: האנושיות, הבינה, שמירת הטקסיות והמסורת ושמירת כבוד המשפחה וההורים.
במשך כמאתיים שנה, היה ספר המאמרות אלמנטרי עבור לימודיו של כל מתלמד סיני ואדם אשר לא קרא את הכתבים לא יכול היה להחשב לאדם משכיל, נאור או מוסרי.
בבחינות לשירות המדינה בתקופת שלטון שושלת ג'ין הושם דגש על לימודי תורתו של קונפוציוס והמועמדים נדרשו לצטט את אמירותיו בכתביהם.
6
"יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" היא מסה אסתטית פילוסופית מאת וַלְטֶר בנימין.
המסה נכתבה בין השנים 1936-1938, ערב מלחמת העולם השנייה, בעת שהותו של בנימין בגלות מגרמניה, אותה עזב לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון שם. למסה נודעה השפעה רבה על הדיון בזיקה שבין צילום ובאמנות בפרט, ובכלכלת הדימויים האופיינית לעידן המודרני בכלל. והמסה בנויה מהקדמה, חמישה-עשר סעיפים ואחרית-דבר.
המסה של בנימין בוחנת את השינויים שחוללו טכניקות שעתוק מסוימות, בעיקרן הצילום והקולנוע, בשדה האמנות ובספירה הפוליטית, ואת מעמדה החדש של האמנות בעידן הקפיטליסטי בחברת ההמונים המתועשת של המחצית השנייה של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.
7
"הנסיך" היא מַסָּה פוליטית אשר נכתבה במאה ה-16 על ידי ניקולו מקיאוולי.
הספר נכתב על ידי מקיאוולי בשנת 1513, אך פורסם כ-5 שנים לאחר מותו, בשנת 1532. למרות שמסה זו אינה מייצגת את עבודתו של מחברה במשך חייו ( "לה מנדראגולה", "דיונים") זוהי יצירתו הזכורה והמפורסמת ביותר. יצירה זו אף הכניסה את המושג "מקיאווליאני" לשימוש נרחב ככינוי שלילי למדי המייצג רוע פוליטי וחסר עכבות. על פי כמה דעות, הספר הוא סאטירה ולא מסה פוליטית. הספר נחשב לספר יסוד במדעי המדינה ולאחת היצירות המכריעות של המאה ה-16. מקיאוולי אף נחשב לאבי הפוליטיקה המודרנית.
"הנסיך" הוקדש על ידי מקיאוולי עבור לורנצו השני, דוכס אורבינו לבית מדיצ'י, אביה של קטרינה דה מדיצ'י, אשר שלט בפירנצה משנת 1513, נכדו של לורנצו דה מדיצ'י (לורנצו המפואר). הספר נכתב כמקבץ של עצות מועילות לגבי האופן שבו צריך נסיך (קרי שליט) לנהל את המדינה ואת ענייני המדיניות, וזאת בין היתר תוך ניתוח סוגיות היסטוריות מדורו ומדורות קודמים.
8
"המבנה של מהפכות מדעיות" הוא ספר העוסק בפילוסופיה של המדע שנכתב על ידי תומאס קון בשנת 1962.
לדעת קון, החינוך המדעי מנחיל לתלמידיו ידע שהקהילה המדעית צברה עד כה – פרדיגמה – עובדה שיוצרת מחויבות עמוקה להשקפת עולם מסוימת ולעבודה מדעית במסגרת השקפה זו. המחויבות מגדירה עבור המדען את הבעיות הזמינות למחקר ואת טיב הפתרונות הקבילים, ולכן היא מרכיב יסודי של המדע. קון מתאר בספרו את התהליך של קריסת פרדיגמות ואת התנאים לקיומו. הוא מראה כיצד מתרחשות "מהפכות מדעיות" ומהי השפעתן על התפתחות המדע. קון הוא הפילוסוף הראשון שמתאר את המדע כפעילות קהילתית ולא כהתקדמות של יחידים, כפי שטענו פילוסופים של המדע לפניו. לטענתו של קון, המבנה הקהילתי של המדע מסביר את תהליכי השכנוע בפרדיגמה ואת הדבקות בה, כמו גם חלק מן התהליכים שמאפיינים מהפכות מדעיות. קון בספרו מתאר פעמים רבות בהם השתנתה תפיסת העולם המדעית מקצה לקצה, כמו מעבר בין אסטרולוגיה של תלמאים, לתפיסות ניוטוניות.
קון, שיש המשייכים אותו לזרם הפוסטמודרניסטי, מכניס באמצעות המונח 'פרדיגמה' את מושג האמת היחסית לפילוסופיה של המדע. על פי קון, אמת היא פנימית לפרדיגמה, ואין נקודת תצפית חיצונית לפרדיגמה. לכן, לדעת קון, אין אמת מידה משותפת להשוואה בין מושגים מפרדיגמות שונות. גם כאשר שתי פרדיגמות שונות משתמשות באותו מושג, כגון מסה, הן בהכרח משתמשות בו בתוך רשת מושגית שונה. מהפכות מדעיות, המביאות להחלפה של תאוריה אחת באחרת, נושאות אופי של מהפכה מחשבתית. ויכוח בין מדענים מפרדיגמות שונות נושא אופי של דיאלוג, שבו מנסה כל אחד מהצדדים לשכנע את השני. זאת בניגוד לאי הסכמה בין מתמטיקאים, למשל, שהדיון ביניהם נושא אופי של ויכוח פרוצדורלי וטכני על תקינות ההוכחה.
9
"הגיונות על הפילוסופיה הראשונית" (בלטינית: Meditationes de Prima Philosophia, בצרפתית: Méditations Metaphysiques) היא מסה פילוסופית מאת רנה דקארט
המסה נחשבת ליצירתו החשובה ביותר ולמי שהובילה בין היתר לפתיחת ההעת החדשה הפילוסופיה.
במסה זו מנסה דקארט להוכיח את קיום האל ואת הישארות הנפש, ועל כן הכותרת המלאה היא: "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית שבהם מוכחים מציאות האל וההבדל הממשי שבין נפש האדם וגופו".המסה התפרסמה לראשונה ב-1641 בלטינית, אך במהלך חייו פרסם מהדורה נוספת עם תגובות של פילוסופים בני זמנו ותשובותיו אליהן (התפרסמה ב-1642), וכן תרגום לשפה הצרפתית אשר אושר על ידו.
ההגיונות כתובים בגוף ראשון, כמעין אוטוביוגרפיה, כאשר הדובר הוא דקארט עצמו. יש להניח שמטרתו של דקארט בכך היא להציג את הפילוסופיה שלו כחוויה אישית אשר הוא מציע לקורא. בעוד הפילוסופיה שקדמה לדקארט נועדה רק לקהל משכיל ואליטיסטי, ייתכן שמבקש דקארט להראות כי הפילוסופיה שלו מיועדת לכל, וכל אחד יכול לעבור את התהליך שהוא עבר. ייתכן וזו הסיבה שהספר תורגם לצרפתית עוד בימי חייו, ואושר על ידו.
10
"המדינה" (או "הפוליטאה" או "הרפובליקה" ; ביוונית Πολιτεα), נחשב כיום לחיבור החשוב ביותר של הפילוסוף היווני אפלטון. הוא נכתב סביב שנת 390 לפנה"ס.
הדיאלוג עוסק בכלכלה, פילוסופיה פוליטית, אתיקה, צדק, ידע ואסתטיקה. הרעיונות הפוליטיים מוצגים דרך ה"עיר הטובה", פרדיגמה שהיא הרקע להופעתן של ערי-מדינה רבות בהיסטוריה. אם כי נראה שהמסקנה של אפלטון היא שהמדינה האידיאלית היא זו הנשלטת על ידי מלך-פילוסוף. ספר זה הוא מאבני היסוד של הפילוסופיה המערבית.
הכותרת המקורית של החיבור הוא המילה היוונית פוליטיאה. "המדינה", שהוא התרגום המקובל לכותרת זו, הוא למעשה תרגום מוטעה במקצת, שמקורו באופן שבו תרגם הפילוסוף הרומי קיקרו את כותרת הספר ללטינית. תרגום טוב יותר לעברית בת-זמננו עשוי להיות "אזרחות".
