הנסיך
 | |
| המהדורה הראשונה מ-1532 |
הנסיך (באיטלקית: Il Principe) הוא מַסָּה פוליטית אשר נכתבה במאה ה-16 על ידי ניקולו מקיאוולי. הספר נכתב על ידי מקיאוולי בשנת 1513, אך פורסם כ-5 שנים לאחר מותו, בשנת 1532. למרות שמסה זו אינה מייצגת את עבודתו של מחברה במשך חייו ( "לה מנדראגולה", "דיונים") זוהי יצירתו הזכורה והמפורסמת ביותר. יצירה זו אף הכניסה את המושג "מקיאווליאני" לשימוש נרחב ככינוי שלילי למדי המייצג רוע פוליטי וחסר עכבות. על פי כמה דעות, הספר הוא סאטירה ולא מסה פוליטית. הספר נחשב לספר יסוד במדעי המדינה ולאחת היצירות המכריעות של המאה ה-16. מקיאוולי אף נחשב לאבי הפוליטיקה המודרנית.
"הנסיך" הוקדש על ידי מקיאוולי עבור לורנצו השני, דוכס אורבינו לבית מדיצ'י, אביה של קטרינה דה מדיצ'י, אשר שלט בפירנצה משנת 1513, נכדו של לורנצו דה מדיצ'י (לורנצו המפואר). הספר נכתב כמקבץ של עצות מועילות לגבי האופן שבו צריך נסיך (קרי שליט) לנהל את המדינה ואת ענייני המדיניות, וזאת בין היתר תוך ניתוח סוגיות היסטוריות מדורו ומדורות קודמים.
סקירה כללית
הדעות אשר מובעות על ידי מקיאוולי בספר עלולות להישמע קיצוניות, אולם במשך כל חייו חי מקיאוולי בפירנצה, עיר שהייתה נתונה בצורה מתמדת תחת משברים שלטוניים, כך שבהתאם מקיאוולי הדגיש את הצורך ביציבות השלטון כערך עליון. מטרתו העיקרית של הספר היא לייעץ לנסיך כיצד עליו לשמר את כוחו ורק בצורה משנית כיצד עליו לשמור על הנסיכות.
התאוריות המובעות בספר מתארות שיטות שונות המתארות כיצד נסיך שאפתן יכול לעלות לשלטון, או לשמר את עצמו בעמדה זו. ע"פ מקיאוולי, המידה הטובה ביותר של מדינתו של הנסיך היא יציבות, ולכן כל פעולה בה ינקוט על מנת לשמר את יציבות הממלכה היא מוצדקת, גם אם היא אכזרית כשלעצמה. אולם מקיאוולי מדגיש כי אין על הנסיך להיות שנוא - על הנסיך להקים שלטון בו הוא יהיה תלוי בעצמו ולא באחרים, ועליו להתאמץ שלא להיות שנוא. אולם במידה והבחירה היא אם להיות אהוב, או כזה שמטיל מורא על בני אדם, עליו לבחור באפשרות השנייה, מאחר שכאשר תגיע שעת המבחן (כמו ניסיון כיבוש של נסיך אחר), בני אדם יצייתו לנסיך אשר יפחדו ממנו וינטשו נסיך שהיו מחוברים אליו מאהבה.
הדיון הפותח של הספר עוסק בסוגים שונים של שיטות ממשל לסוגים שונים של נסיכויות (אחת שנכבשה והיא נסיכות "חדשה" עבור הנסיך מול אחת שעברה בירושה, לדוגמה). מקיאוולי מסביר לקורא (בן משפחת מדיצ'י) את הדרכים הטובות ביותר, לרכוש, לשמר, ולהגן על נסיכויות. מסיבה זו כל השיטות המובאות בספר מקבלות לגיטימציה כביכול, מאחר שהן בלתי נמנעות והכרחיות.
"הנסיך" בוחן את רכישתו של כוח פוליטי-שלטוני בעולם המערבי ואת שימורו. מקיאוולי לא כיוון לכך שהספר יהיה מסה משכילה על תאוריה פוליטית, אלא כתב את "הנסיך" על מנת להוכיח את ניסיונו והתמחותו במדיניות, כאשר הוא מציע עצות מועילות כיצד יש לקנות כוח ולשמרו.
אופיו של הספר הוא כוחני למדי, כאשר מקיאוולי מעניק העדפה לשלטון אשר נשמר ונקנה בכוח הזרוע וביד ברזל, על פני שלטון חוק. לפיכך "הנסיך" מצדיק מספר פעולות אשר ייראו לאדם רגיל כאכזריות כאשר הן מיועדות אך ורק לשמירה על כוחו של השליט. הספר נחשב ללימוד קלאסי על כוח - קניינו, שימורו, הרחבתו ושימוש יעיל בו.
ישנה טענה כי "השליט המושלם" עליו מדבר מקיאוולי בספרו הוא צ'זארה בורג'ה, בנו של האפיפיור אלכסנדר השישי, שמקיאוולי התרשם משיטותיו כשליט, כאשר שימש שגריר לחצר צ'זארה מטעם עירו.
הספר אינו דן ברפובליקות (מקיאוולי דן בהן בספרו "דיונים").
ריאל פוליטיק
מקיאוולי טוען כי רצונו הוא לתת עצות שיועילו לשליט בפועל, עצות שאם לא ינהג על פי הן יביאו חורבנו. לעיתים על מנת להצליח בשלטונו יאלץ השליט לנקוט בצעדים שנחשבים מגונים כמו יציאה למלחמה, הטלת מיסים, מיגור אלים של אויבים פוליטיים ועשיית שימוש במרמה ובתחבולות. בימיו של מיקיוולי היו ספרי הדרכה לשליטים דבר מקובל, אך אלו היו מבוססים על דוגמות דתיות ומוסריות ולכן לדעת מיקיוולי היו חסרות ערך ואף מסוכנות.
רבים כתבו על נקודות אלו, ואני מניח שאחשב ליומרני על שאני סוטה משיטותיהם של אנשים אחרים. אך מאחר שמטרתי היא לכתוב דברים שימושיים למי שיבינם נראה לי הולם יותר ללכת בעקבות האמת ולא בעקבות הדמיון. רבים תארו רפובליקות ונסיכויות שלמעשה מעולם לא ניראו, כיוון שהדרך שבה בני אדם נוהגים שונה כל כך מן הדרך בה בני אדם אמורים לנהוג. כך מי שמזניח את המצוי לטובת הרצוי במהרה יוביל להשמדתו ולא לשימורו. מי שבוחר לחיות רק במה שהוא תופס כמעלות במהרה יביא לחורבנו בתוך כל הרשע הסובב. לכן חיוני ששליט המעוניין לשמור על מעמדו ידע לעשות עוול בעת הצורך.
מקיאוולי תומך באימוץ תכונות חיוביות ונאצלות כמו יושרה, נאמנות, נדיבות, אמונה ומתינות, אך במצבים מסוימים, חייב השליט הנבון לנהוג באופן הפוך לתכונות אלו, גם אם בכך יכתים את המוניטין שלו בתכונות שליליות. סירובו של שליט לנהוג לעיתים באכזריות והונאה עלולה להוביל לאיבוד ממלכתו. כך מה שניראה כתכונה חיובית מובילה להריסתו בעוד מה שנראה כתכונה שלילית מובילה לביטחונו ושגשוגו.
תקציר התוכן
החיבור כולו בנוי במתכונת של ספר הדרכה. בכל אחד מפרקי הספר המחבר מעלה נושא מסוים שהוא רואה כבעל חשיבות לשליט כדי להשיג את השלטון ולשמור עליו, ממשיך בעצות ושיטות פעולה שהוא רואה כמועילות לטיפול בנושא, ומשלב בהם דוגמאות היסטוריות לרוב, הן חיוביות והן שליליות, הממחישות ומצדיקות את דרך הטיפול שהוא מציע.
- הקדמה - המחבר מקדיש את הספר ללורנצו בן פיירו שליט פירנצה כעדות לנאמנותו.
- פרק 1 - סקירת סוגי השלטון הקיימים בעולם.
- פרק 2 - מונארכיות ותיקות (ששליטיהן קיבלו את השלטון בירושה).
- פרק 3 - מונראכיות חדשות ומעורבות (שטחים שצורפו למונארכיות ותיקות)
- פרק 4 - ניתוח דוגמה היסטורית: שלטונם של יורשי אלכסנדר הגדול לאחר כיבוש פרס. מקיאוולי משווה את אופי האימפריה הפרסית לשלטון הסולטאן הטורקי, ומציב כדוגמה נגדית את ממלכת צרפת.
- פרק 5 - כיצד לשלוט בערים שנכבשו לאחר שהיו עצמאיות.
- פרק 6 - כיצד לשלוט ולנהל מדינה כאשר השליט עצמו חדש בתפקידו. מקיאוולי משתמש במשה, כורש, רומולוס ותסאוס כדוגמאות היסטוריות.
- פרק 7 - כיצד לשלוט במדינות אשר נכבשו בעזרת אחרים, או נרכשו בכסף, או בעזרת המזל.
- פרק 8 - השגת השלטון באמצעות ביצוע מעשי פשע וכיצד לנהל אותו לאחר מכן.
- פרק 9 - שלטון הנתמך ומקובל על העם או על מעמד האצילים (נסיכות אזרחית).
- פרק 10 - כיצד נמדדת עוצמה שלטונית, בכוח הנשק או בכוח הרוח.
- פרק 11 - על שלטון המבוסס על כוחה של האמונה הדתית.
- פרק 12 ופרק 13 - סקירת הסוגים השונים של הצבאות. עממי, שכירי חרב, חילות עזר, מעורב. דפוסי הפעולה והמסירות שלהם לשליט, יתרונות וחסרונות ומניעי הנאמנות שלהם.
- פרק 14 - חשיבות השליטה בצבא, באמנות המלחמה, ובהיסטוריה הצבאית.
- פרק 15 - על תכונות שלפיהן נשפטים בני אנוש ובמיוחד שליטים. בפרק זה קובע מקיאוולי כי אל לשליט לנסוח להיחשב לאדם טוב מכל הבחינות: יש להתרחק מתכונות הנחשבות לטובות אם אלה יסכנו את שלטונו, ולהיצמד לתכונות הנחשבות רעות אם אלה יעזרו לו לשמור על שלטונו. מקיאוולי מצהיר כי ידוע לו שדעתו שונה מהמוסר המקובל.
- פרק 16 - על חשיבות תכונות הנדיבות לשליט.
- לטענת מקיאוולי ככלל מוטב לשליט שיחשב כנדיב, אך יחד עם זאת נדיבות שאינה ידועה בציבור פוגעת בשליט כיוון שהיא לא מונעת את הגזרות הכלכליות. זאת משום ששליט שינסה לנהוג כנדיב יחלק את כספו עד שלבסוף לא תהייה לו כל ברירה אלא להכביד את נטל המס על העם ובכך יאבד כל כבוד כלפיו מצד העם. כך, בגלל נדיבותו של השליט שסייעה למעטים ופגעה ברבים, קופתו ריקה, והוא הופך לפגיע בכל משבר מדיני שעלול להתרחש. מכיוון שהשליט מודע למצבו המעורער הוא מיד פונה לגיוס עוד כספים בדרך של מס או גזלה ובכך מקבל מוניטין של גזלן. מקיאוולי ממליץ שלא להיות נדיב בכספם של אזרחיך הנאמנים, אך כאשר השליט יוצא למלחמה עליו להיות נדיב כלפי צבאו במשאבים שנפלו בחיקו במלחמה- כך על השליט לעודד לקחת שלל, סחיטה ושיעבוד של משאבי האויב למען חייליך.
אין שום דבר שמבזבז במהירות כה רבה כמו נדיבות, אפילו בזמן שאתה מממש את הנדיבות אתה מאבד את הכוח להיות נדיב ובכך הופך גם לעני וגם למבוזה, לחלופין, על מנת להימנע מעוני אתה הופך לדורסני ושנוא. נסיך צריך לשמור על עצמו, מעל לכל הדברים, מפני הבוז ושנאה ונדיבות מובילה אותך לשניהם.
- כדוגמה מצוין האפיפיור יוליוס השני שלא היה בעל מוניטין של נדבן בעת שלטונו, אך כאשר הוא נאלץ לצאת למלחמה נגד מלך צרפת הוא לא נאלץ לגבות מס מיוחד בזכות חסכנותו בעת השלום וניצול משאבי האויב.
- פרק 17 - על חשיבות תכונות האכזריות והרחמים של השליט.
- פרק 18 - על חשיבות השליטה באמצעות שילוב של יושר וערמומיות. פרק זה מסמל במיוחד את החלק המוכר ביותר במשנתו של מקיאוולי, שזכה לכינוי "מקיאווליזם".
- פרק 19 - כיצד על השליט להימנע מלהיות שנוא או בזוי בעיני העם.
- פרק 20 - חשיבותם של מבצרים ודרכי הגנה אחרות לשמירת השלטון.
- פרק 21 - כיצד על השליט לפעול כדי להעצים ולהאדיר את חשיבותו וגדולתו האישית.
- פרק 22 - על חשיבות צוות העזר של השליט.
- פרק 23 - כיצד על השליט להתגונן מפני מבקשי קרבתו, חנפנים המחפשים את טובת עצמם.
- פרק 24 - סקירה היסטורית על הגורמים שהביאו לאובדן שלטונם של נסיכים איטלקיים.
- פרק 25 - חשיבותו של המזל בקביעת מהלכים היסטוריים. כיצד להיערך לקבלת אירועי מזל טוב ולהתגונן מפני אירועי מזל רע.
- על פי מקיאוולי למזל (פורטונה) יש השפעה גדולה אך לא מוחלטת על הצלחתו של הנסיך. פרט למזל תלוי גורלו של הנסיך גם בתעוזה, תכנון מוקדם ותזמון נכון לרוח הזמן. נסיך יכול להיות מנצח יום אחד ומובס ביום המחרת למרות שלא שינה מאומה מאופיו ומנהגיו אלא רק משום שאלת המזל שינתה את יחסה כלפיו. נסיך אשר תלוי כולו במזל יובס כשמזלו יתהפך. בכך רומז מקיאוולי לצ'זארה בורג'ה, שהיה כוח עולה באיטליה עד שמזלו אזל, אביו האפיפיור נפטר והוא הפסיד את כל נכסיו. לעיתים נסיבות משתנות מחייבות את הנסיך לפעול בדרכים שונות מאלו שהיו משתלמות בעבר, ואם ישנה את דרכיו יוסף המזל הטוב ללוות אותו, אלא שמעטים המנהיגים המסוגלים לשנות את דרכיהם ולאמץ אופן פעולה אחר. מקיאוולי מסיים את הפרק בקביעה הבאה:
דעתי היא כי מוטב להיות הרפתקן מאשר זהיר, כיוון שאלת המזל (פורטונה) היא אישה, ואם אתה מבקש להכניע אותה עליך להכות אותה ולהתעלל בה. ניכר כי היא מאפשרת לעצמה להישלט על ידי ההרפתקנים ולא על ידי קרי המזג. היא לפיכך תמיד כמו אישה - אוהבת גברים צעירים כיוון שהם פחות זהירים, יותר אלימים ונועזים, ושולטים בה באומץ לב.
- פרק 26 - קריאה לשחרור איטליה הכבושה בידי כוחות זרים, וכינון שלטון איטלקי.
- הפרק האחרון בחיבור שונה מכל הפרקים הקודמים כיוון שהוא אינו דן במצב המצוי אלא במצב הרצוי - איחוד איטליה. לפי מקיאוולי, איטליה של זמנו היא ארץ שסועה ומשועבדת, שמלכי ספרד וצרפת משתמשים בה כזירה להתגוששות ביניהם ומותירים בה חורבן. למרות כישלונו של צ'זרה בורז'ה לאחד את איטליה, עדיין ממתינה איטליה לגואל תחתיו יתאחדו כל הכוחות האיטלקיים. מקיאוולי ממליץ למשפחת מדיצ'י לשמש הכוח המאחד של איטליה בזכות כוחה הכלכלי, הצבאי והדתי. מקיאוולי מבקש להבטיח לבני מדיצ'י שכשאשר ישתלטו על איטליה יוכלו לחוקק בה חוקים מתאימים לקיומה של איטליה עצמאית כך שלא תשוב ותתפורר לצבר נסיכויות. חוקים אלו יהפכו את בני מדיצ'י לאהובים בכל שכבות החברה. מקיאוולי מוסיף כי מנהיגי העבר הגדולים שאיחדו את עמם המפולג בזכות כושר מנהיגותם כמו משה רבנו, כורש ותסאוס, אינם עולים ביכולתם על בני מדיצ'י אם אלו יאזרו אומץ לאחד את איטליה. ניתן לראות פרק זה כמתן "מטרה ראויה" לחיבור כולו - איחודה של איטליה ושחרורה מעול הזרים.
הוויכוח על מוסריות הספר
מקיאוולי נתפס כמי שמצדיק בספרו התנהגות לא מוסרית עד כדי שטנה, התנהגות שממנה נגזר המונח "מקיאווליזם".
כנגד זאת נטען כי הספר מהווה בעיקר ניתוח מושכל של הסוגיות הפוליטיות בזמנו של מקיאוולי (בעיקר באיטליה ובסביבותיה) בראייה מציאותית, מעשית ומועילה, שנועדה להפיק מהן את "מוסר ההשכל" המדיני, מבלי להיכנס לשאלות של מוסר. כך למשל, אף שנוטים לייחס למקיאוולי את הציטטה "המטרה מקדשת את האמצעים", שלדעת רבים נגועה בחוסר מוסריות, הרי שהנוסח הנכון של דבריו הוא "במעשיהם של כל בני האדם ובעיקר של הנסיכים - כי לגביהם אין שום ערכאה שבפניה נוכל לערער- מסתכלים בתוצאה הסופית". כלומר, לפי טענה זו, ההתנהגות הטובה ביותר לשליט היא זו שתביא אותו למטרתו באופן היעיל ביותר. המטרה והשגתה היא זו שעל פיה יישפט כל היתר.
הספר כולל עשרים ושישה פרקים קצרים ובהירים. הוא תורגם לשפות רבות ובהן עברית.
תרגומים לעברית
- ניקולו מקיאוולי, הנסיך (תרגום: מרים שוסטרמן-פדובאנו), דביר והוצאת שלם 2005.
- ניקולו מאקיאוולי, הנסיך (תרגום: גאיו שילוני, בעריכת: מידד שיף), תל אביב: זמורה ביתן, 1988.
לקריאה נוספת
- ישעיה ברלין, "מקוריותו של מקיאוולי", מתוך: נגד הזרם, מסות בהיסטוריה של האידיאות, עם עובד, תל אביב 1986.
- קוונטין סקינר, "מקיאבלי- גדולי העבר, הוצאת זמורה ביתן, תל אביב, 1988.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: הנסיך |
- אסף מלאך, אהבת מולדת יעילה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 10 ביוני 2011, גיליון 722.
26618551הנסיך