פורטל:פילוסופיה/חיבור פילוסופי נבחר/4
"הארכאולוגיה של הידע" (1969) הוא ספר מאת הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו.
ה"ארכאולוגיה" היא רפלקסיה מתודולוגית על עיקר עבודתו עד אז, הכוללת דין וחשבון שיטתי על מושג השיח שבמרכזה, ועל אופי החקירה ההיסטורית שמושג זה מאפשר ומחייב. חוקרי פוקו רואים בארכאולוגיה של הידע נקודת מפנה בהגותו, דרכה ניתן לערוך חלוקה בין "פוקו המוקדם" ל"פוקו המאוחר", בין מחקר ארכאולוגי בעיקרו, שעורך סקירות היסטוריות רחבות במבט מכליל, מעט מלמעלה, לבין מחקר גנאלוגי, שמנסה לפעול במציאות החברתית של זמנו, ולעשות שימוש פוליטי בהיסטוריה ובפילוסופיה.
בספר זה "מתמודד פוקו עם הבעיות התאורטיות הנובעות מרעיון האי-המשכיות, כלומר המחשבה שיש קרעים פתאומיים ברצף ההיסטורי, אשר בהם משטרים, רעיונות ודרכים לארגון ידע משתנים. פוקו מתווה כאן את רעיון ההתהוות השיחנית ומתאר כיצד שיחים מופיעים ומוסדרים. הוא מתאר את כינונם של הארכיב וההיגד וכן את המתודה הארכאולוגית".
לאחר שעבר סדרה של ניתוחי שיח בספריו הקודמים (כגון "תולדות השיגעון בעידן התבונה"), ביקש פוקו בספר זה לנסח מעין מתודה וחלץ סדירות מסוימת בפעילות הדיסקורסיבית עצמה (נקודה שהוא ממשיך לפתח בספרו "סדר השיח"). הניתוח הארכאולוגי הוא ניתוח של "מערכת הכללים הלא כתובים שמייצרת, מארגנת ומפיצה את ה"היגד" (כלומר המבע המוסמך) כפי שהוא מופיע בארכיב (כלומר בגוף מאורגן של היגדים)".