עריכהציטוט נבחר

אוסף ציטוטים נבחרים של פורטל עולם הישיבות

בגלריה זו מרוכזים ציטוטים נבחרים מראשי הישיבות וכן ציטוטים אודות עולם הישיבות, נא עזרו להשלים את הגלריה

לעריכת הציטוטים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

אמר רב חמא ברבי חנינא, מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר (שמות, ג', ט"ז) לך ואספת את זקני ישראל. היו במדבר ישיבה עמהם שנאמר (במדבר, י"א, ט"ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית, כ"ד, א') ואברהם זקן בא בימים. יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית, כ"ז, א') ויהי כי זקן יצחק. יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית, מ"ח, י') ועיני ישראל כבדו מזוקן. אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה שנאמר (בראשית, כ"ד, ב') ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, אר"א שמושל בתורת רבו, (בראשית, ט"ו, ב') הוא דמשק אליעזר, א"ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים.

— תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ח עמוד ב'

2

ומטבע בני אדם לקרוא את הכתוב בספר בשטחיות ובמהירות כקורא אגרת, ומקניני החכמה להתרגל לדקדק בלשון חכמים כי דבריהם נכתבו בדקדוק עיוני, וקריאת המהירות וקריאת העיון הן הפכיות על הרוב ותוצאותיהן נגדיות, ובשביל נטיית האדם אל החפזון, וביחוד לבעלי תפיסה מהירה, יקרה שחכמים יקראו הספרים וייחסו להם דברים שלא חשבו ולא פללו, או שלא ימצאו את הדייקנות שבהם, וביחוד בדברים שבאמת הם עמוקים והכתב נפגש בקושיים להבליט את עומקם.

— חזון איש, קונטרס ח"י שעות, או"ח סי' ס"ד אות י"ד

3

המפורסמות אין צריכין ראיה, שלא היה כל כך הרבה תורה בכל תפוצות ישראל כמו במדינת פולין. בכל קהילה וקהילה היו תופסין ישיבות והיו מרבין שכר לראש ישיבה שלהם כדי שיוכל לתפוס ישיבה בלא דאגה ולהיות תורתו אמונתו. ולא יצא הר"י כל השנה מפתח ביתו לחוץ אם לא מבית המדרש לבית הכנסת וישב תמיד יום ולילה ועוסק בתורה.

— ישיבות פולין לפני גזרות ת"ח ות"ט. רבי נתן נטע הנובר, יון מצולה.

4

יש אומרים שההשגחה בוחנת שבכל רגע ורגע יהיה יהודי שילמד תורה, כך מתקיים הפסוק "לולא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". אבל מה שאינם יודעים, היא שכל יהודי שלומד תורה הוא הופך להיות התורה בעצמה. בשעת מתן תורה נכנסה התורה לתוך עם ישראל, לתוך הבריאה, ולכן התורה היא שמחזיקה את עם ישראל ואת העולם כולו, היא אם כן הלב המזרים דם לכל המציאות.

— הרב ברוך דב פוברסקי, מצוטט אצל הרב אלחנן ניר "אחרי שטועמים מהתורה ממש משתגעים אחריה", קונטרס לא (תשע"ב), עמ' 21.

5

אם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם

— אור החיים דברים כו יא

6

ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה לאדם הרואה לעיניים כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה

— קובץ אגרות חזו"א חלק א' אגרת י"ג

7

תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת יְהוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו. הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים

— תהילים יט, ח-יא

8

מלבד התורה לא אהב דבר אחר בעולם. ורגיל היה לומר שהתורה אוהבת רק את מי שאינו אוהב דברים אחרים רק אותה. ורק לאיש כזה היא מוסרת את עצמה ומרשה לו לקנותה

— רבי ראובן גרוזובסקי על חמיו רבי ברוך בער בהקדמה לברכת שמואל חלק ב'

9

כי אין הספר הזה כשאר ספרים הנקנים בקריאה ועיון בעלמא, רק ספר של לימוד, שאינו נקנה רק ביגיעה ועיון ועמל רב בדרכה של תורה, ואשרי מי שיעמוד על אמתתן ועומקן של דברים גם אחרי היגיעה והעיון המרובה בינו זאת

— הקדמת בני הגר"ח לספר חידושי רבינו חיים הלוי

10

בַּיְשִׁיבָה הָרֵיקָה דּוּמִיָּה קְדוֹשָׁה,
וּבִלַּע הַנַּעַר הַקֹּדֶשׁ רִאשׁוֹנָה,
כִּי שָׁם בַּמִּקְצֹעַ יְחַכּוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה
חֲבֵרָיו שֶׁרֵעוּ לוֹ יוֹם בֹּאוֹ הֵנָּה –
נֵר דֹּלֵק, עַמּוּדוֹ וְסֵפֶר תַּלמוּדוֹ;
וּכְחָס עַל-הָרְגָעִים הַקַּלִּים לָנוּעַ
יְמַהֵר אֶל-רֵעָיו וְהֵחֵל לִמּוּדוֹ,
וּבְעָמְדוֹ – וְעָמַד כְּמַסְמֵר תָּקוּעַ,
יוֹם תָּמִים, חֲצִי לַיְלָה מִמְּקוֹמוֹ לֹא-יָמִישׁ,
שָׁם יֹאכַל לִרְעָבוֹ אֶת-פִּתּוֹ הַשְּׁחֹרָה –
וּמִי אַתָּה שָׁמִיר, מִי-אַתָּה חַלָּמִישׁ,
לִפְנֵי נַעַר עִבְרִי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה?

— חיים נחמן ביאליק, המתמיד

11

אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, אמרו חכמים דרך רמז זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמים. אמרו חכמים ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית המדרש לא במהרה הוא משכח.

— רמב"ם הלכות תלמוד תורה

12

והאמת בלתי שום ספק כלל שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי ח"ו אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה. כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותהו חס ושלום. וכן שפעת אורם או מיעוטו ח"ו הכל רק כפי ענין ורוב עסקנו בה.
לכן אנו מברכים עליה וחיי עולם נטע בתוכנו. כענין הנטיעה שנטיעתה כדי לעשות פרי להרבות טובה. כן אם אנו מחזיקים בתוה"ק בכל כחנו כראוי. אנו מנחילין חיי עד וממשיכים משרשה הנעלם למעלה מכל העולמות. תוספות קדושה וברכה ואור גדול בכל העולמות.

— נפש החיים שער ד'

13

יפה שעה אחת של קורת רוח בעיון, מבקר עד ערב ולבו טרוד ואינו עמו. על כך בחר לך שעה שיהיה שכלך פנוי מכל עסקי העולם ואל יהי מחשבתך משוטטת ופונה אל דברים אחרים, ואל תאמר לכשאפנה אשנה אלא הוי דוחה כל הדברים מפני תלמוד תורה.

— דרכי התלמוד, ר' יצחק קנפאנטון

14

מִי שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ כָּרָאוּי וְלִהְיוֹת מֻכְתָּר בְּכֶתֶר תּוֹרָה. לֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים. וְלֹא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיִּקְנֶה תּוֹרָה עִם הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד כְּאַחַת. 'כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל'.

— רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג'

15

שֶׁמָּא תֹּאמַר עַד שֶׁאֲקַבֵּץ מָמוֹן אֶחֱזֹר וְאֶקְרָא. עַד שֶׁאֶקְנֶה מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ וְאֶפָּנֶה מֵעֲסָקַי וְאֶחֱזֹר וְאֶקְרָא. אִם תַּעֲלֶה מַחֲשָׁבָה זוֹ עַל לִבְּךָ אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם. אֶלָּא עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עַרְאַי 'וְלֹא תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה'.

— רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג'

16

ואתה צריך לדעת, כי מידת הזריזות היא תחילה לכל המידות. כי אין האדם יכול להיות תדיר על הספר, כי צריך לאכול ולישון ולעשות צרכיו.
לכן צריך זריזות וזהירות, לחזור לספרו וללמוד. ואל יחשוב: עוד היום גדול והשנה גדולה! כי על זה אמרו חז"ל אל תאמר "לכשאפנה אשנה", שמא לא תפנה. גם אל יאמר אדם: "עת ערב הוא כבר, אם אלך ללמוד אצטרך לעמוד מיד להתפלל." כי טובה שעה אחת ללמוד, ואפילו דיבור אחד, מכל דבר שבעולם. ועשה מלאכתך, שהוא צרכי העולם הזה – בזריזות, כדי שתִפנה מהרה למלאכת שמים.

— אורחות צדיקים שער הזריזות

17

וְזֹאת מַעֲלָה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר בְּמִצְוַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ עַל כָּל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וַאֲפִלּוּ עַל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר, וַאֲפִלּוּ עַל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּדִבּוּר. כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמַקִּיפָהּ אוֹר ה' מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ; וּבִידִיעַת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְלֻבָּשׁ בְּחָכְמַת ה', הִנֵּה גַּם חָכְמַת ה' בְּקִרְבּוֹ, מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לִתְפֹּס וּלְהַשִּׂיג מִידִיעַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְכֹחַ יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ בִּפְשָׁט רֶמֶז דְּרָשׁ וְסוֹד. וּלְפִי שֶׁבִּידִיעַת הַתּוֹרָה הַתּוֹרָה מְלֻבֶּשֶׁת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְשִׂכְלוֹ וּמוּקֶפֶת בְּתוֹכָם, לָכֵן נִקְרֵאת בְּשֵׁם לֶחֶם וּמְזוֹן הַנֶּפֶשׁ. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם הַגַּשְׁמִי זָן אֶת הַגּוּף כְּשֶׁמַּכְנִיסוֹ בְּתוֹכוֹ וְקִרְבּוֹ מַמָּשׁ וְנֶהְפַּךְ שָׁם לִהְיוֹת דָּם וּבָשָׂר כִּבְשָׂרוֹ, וַאֲזַי יִחְיֶה וְיִתְקַיֵּם, כָּךְ בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁלּוֹמְדָהּ הֵיטֵב בְּעִיּוּן שִׂכְלוֹ עַד שֶׁנִּתְפֶּסֶת בְּשִׂכְלוֹ וּמִתְאַחֶדֶת עִמּוֹ וְהָיוּ לַאֲחָדִים, נַעֲשֶׂה מָזוֹן לַנֶּפֶשׁ וְחַיִּים בְּקִרְבָּהּ מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא הַמְּלֻבָּשׁ בְּחָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁבְּקִרְבָּהּ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי".

— תניא - ספר של בינונים פרק ה'

18

לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ, כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל

— יהושע א, ח

19

חביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני.

— ברכות סג, ב

20

כל דיבור ודיבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם ולא הושג תכלית חכמתם, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ואין לאיש אלא להלך בעקבות דוד משיח לאלהי יעקב שהתפלל (תהלים קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".

— רמב"ם, 'הקדמה לפרק חלק'

21

והלא עניין לנו עם האומה העברית, האומה שידעה את החוק של 'ושננתם לבניך' עוד מראשית עלייתה על הבמה ההיסטורית. ואומה זו הן ידעה גם בשנות האפלה שלה לשמור על נכס זה של לימוד חובה לכל ילדיה, ועוד בימי רבי שמעון בן שטח, בשעת התכנסותה מן הגולה חזרה לארץ ישראל, ידעה להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ובכל כפר, בכל גליל ובכל מדינה, וקבעה שכל עיר שאין בה מלמד תינוקות אין דינה כדין עיר. 'ואף בחשכת פזוריה ובכל קהילותיה, ידעה להטיל על כל קהילה להכניס לקרבה מלמדי תינוקות על חשבון כל יושביה. עשיר ורש, בין עקר ובין מרובה ילדים, רווק ולא רווק – כולם יחד צריכים לשאת בעול לימוד תורה'.

— זלמן שזר, על שטר בערך נקוב של 200 ש"ח (סדרה ב')

22

והמעשים מוכיחים עד כמה אנו שמים לב לספרינו כי בדורות הרבים שעברו עליהם לא ערב איש את לבו להוסיף על הספרים ולא לגרוע מהם, וגם לא לשנות בהם דבר. כי בלב כל איש יהודי נטועה מראשית בריאתו האמונה בספרים האלה כי הם דברי א-להים והוא קבל עליו להחזיק בהם וגם למות עליהם בשמחה בשעת הצורך. וכבר ראו רבים בעיניהם לא פעם ולא שתים את השבויים בבתי החזיון שעמדו בכל יסורים וקבלו עליהם כל מיתה משונה ולא הוציאו מפיהם דבר לחרף את התורה ואת הספרים אשר עמה יחד. ומי הוא האיש מקרב היונים אשר יחזיק ככה בחוקיו וישא אף נגע קל ולו גם בראותו כי כל ספרי היונים יאבדו, כי הם חושבים את ספריהם לדבר שפתים אשר הרבו בו הכותבים להג ככל אותה נפשם.

— יוספוס פלביוס, קדמות היהודים' - נגד אפיון, מאמר ראשון.

23

האוהב את התורה, אף שאינו בקי בה, הקב"ה אוהבו.

— מהר"ל, חידושי אגדות ח"א נה

24

הרב שלימד ולא הבינו התלמידים, לא יכעוס עליהן וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים, עד שיבינו עומק ההלכה. וכן לא יאמר התלמיד הבינותי, והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל, אפילו כמה פעמים. ואם כעס עליו רבו, ורגז – יאמר לו: רבי, תורה היא, וללמוד אני צריך; ודעתי קצרה.

— רמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה, ד', ד'

25

ת"ר (דברים יא, יח) ושמתם סם תם נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו, בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנא' לפתח חטאת רובץ, ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר ואתה תמשל בו.

— קידושין ל:

26

פעם ראשונה אדם לומד ומבין;
פעם שנייה לומד ותוהה: משטה הייתי בי שדימיתי מבין, הרי אינני מבין ולא כלום;
פעם שלישית מבין ואינו מבין;
פעם רביעית מבין את שלא הבין ואינו מבין את שהבין;
וכן על דרך זה פעם אחר פעם.
ואם יגע הרבה וחזר הרבה – עד ששוכח כמה פעמים חזר, ויש לו סיוע מן השמיים, הרי הוא מתחיל להבין, וזו תחילתה של חוכמה.

— ש"י עגנון, עיר ומלואה

27

היהדות הוציאה את המדע, או נכון יותר, את התורה (המונח 'תורה' הוא מושג עליון, שהמדע כלול בתוכו), לרשות הרבים. כל מי שרוצה לזכות בו יכל לזכות בו. דברי התורה נמשלו למים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך, מים אין להם הרים, יש שטח שווה אחד, – ודעת אמתית צריכה למלא את כל הארץ כמים, 'כמים לים מכסים'. זהו הצביון היהודי האמתי בעולם הרוח, – להשוות את השטח העליון של התרבות הרוחנית בתוך האומה במדה אחת, שלא יהיה שם גדול וקטן

— חיים נחמן ביאליק, נאום לפתיחת השיעורים האוניברסיטאים בתל אביב, דצמבר 1933

28

אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן

— גיטין מג א

29

"אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה" – המיתה שבכאן היא הנטיה מפשוטם של החיים לעומקם של החיים, לתוך תוכם של החיים.

— אגרות חזון איש

30

ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים. ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי

— רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יג

31

לפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה ומביאין ראיה ומן המקרא ומן המשנה ומן התלמיד כדי שלא יכשלו ישראל בד"ת, ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל ולא שלט בהן לא יון ולא אדום והוציאן הקדוש ברוך הוא י"ב שנה קודם חרבן ירושלים בתורתן ובתלמודן ומתוכן החרש והמסגר, חרש, שבשעה שאחד מהן מדבר נעשו הכל כחרשין. מסגר, כיון שאחד מהן סוגר דברי טומאה וטהרה או איסור והתר אין בעולם שיכול לפתוח לטהר ולהתיר. וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום ולא שלט בהן לא אדום ולא יון ולא גזרו עליהם שמד, ואף לימות המשיח אין חבלי של משיח רואין

— מדרש תנחומא פרשת נח ג