פוסטקולוניאליזם

פוסטקולוניאליזם (אנגלית: Postcolonialism) הוא שם כולל למערכת תאוריות המתמודדות עם המורשת המקומית במהלך ולאחר ההשתחררות מהשלטון הקולוניאלי האירופי מן המאה ה-19, ובמיוחד עם בעיית גיבושה של זהות לאומית עם קיצו. תאוריות אלה עוסקות בדרך בה ידע על עמים ויחידים, שנמצאו או נמצאים תחת שלטון קולוניאלי, שירת את האינטרסים של המדינות הקולוניאליסטיות, והן מעלות שאלות כלליות עוד יותר לגבי האופן בו ידע על עמים כבושים נוצר, כיצד משתמשים בו וכיצד עמים ויחידים שחיו תחת שלטון זר מכוננים את זהותם מחדש.^{[דרוש מקור]}

מרבית התאוריות הפוסטקולוניאליסטיות מושפעות ממושג ה"כוח" של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו. הן בוחנות כיצד מתוארים עמים, הנמצאים תחת שלטון קולוניאליסטי, וכיצד מתגבשת מערכת סמלים ודימויים, שמתוארים כידע אובייקטיבי, על עמים אלה.^{[דרוש מקור]}

האחר - אדוארד סעיד ואוריינטליזם

כבר במחצית המאה ה-20 החלו להופיע עבודות המבקרות את המסורת הקולוניאלית, בסגנון ממנו יצמח לימים הפוסטקולוניאליזם. החשוב בין עבודות אלו הוא הספר "עור שחור, מסיכות לבנות", של פראנץ פנון, שיצא לאור בשנת 1952. אך עבודות אלו לא התגבשו לכלל גישה מחקרית אחידה עד לסוף שנות ה-70.^{[דרוש מקור]}

ניתן לציין את ראשיתו של הזרם הפוסטקולוניאלי בפרסום הספר "אוריינטליזם", של אדוארד סעיד, שיצא בשנת 1978. סעיד תיאר את התפתחות מדע המזרחנות, תוך שהוא מתמקד בהתפתחות מדע זה בצרפת ובבריטניה. סעיד הדגיש את הקשר ההדוק שבין מדע המזרחנות לבין הקולוניאליזם - הכיבוש הפיזי של המזרח איפשר למדענים לחקור את הארצות הכבושות, ובכך סייע ליצירתו של מדע האוריינטליזם. מדע זה יצר, מצדו, את ההצדקה לכיבוש המזרח - בתארו את תרבויות המזרח כתרבויות נחשלות, הצדיק מדע האוריינטליזם את הטיעון של 'משא האדם הלבן' (White Man Burden) - הטיעון לפיו שליטת האדם הלבן בעמי העולם מוצדקת משום שתרבותו עליונה על זו שלהם ועליו מוטלת המשימה להפוך אותם לבני תרבות.^{[דרוש מקור]}

עיקר עיסוקו של סעיד איננו באוריינט - בהתרחשויות בארצות המזרח ובתרבותן, אלא באוקסידנט - בהתרחשויות בארצות המערב, קרי - אירופה וצפון אמריקה. סעיד חוקר את גוף הידע האוריינטליסטי על מנת להסיק מסקנות על האופן שבו התעצבה התודעה המערבית אל מול האוריינט. לטענתו, לצד הסיבות שפורטו לעיל, שימש מדע האוריינטליזם כדי להציג את אנשי האוריינט כפראים בלתי רציונליים - ובכך להדגיש את הרציונליות של אנשי האוקסידנט.^{[דרוש מקור]}

בעקבות סעיד, התפתח ענף מחקרי נרחב שעסק ב'אחר' הקולוניאלי - באופן שבו המחקר והתרבות של המערב הגדירו תרבויות שאינן מערביות כמושא לבחינה ולמחקר, וככזה הציגו אותו כחשוך, כקמאי וכשבטי. הצגה זו שימשה על מנת להצדיק את העליונות התרבותית והמוסרית של המערב על פני האוריינט, ובכך להצדיק את השליטה המערבית.^{[דרוש מקור]}

מחקרים אלו עסקו בפירוק של טיעונים המצביעים על עליונות של המערב על פני האוריינט, וחשיפת ההנחות הסמויות המצויות בבסיס הטיעונים הללו - הנחות המתבססות על יחסי הכוח הקיימים בין המערב לבין האוריינט. באמצעות פירוק זה מבקשים החוקרים להראות כיצד טיעונים אלו אינם משקפים מציאות אובייקטיבית, אלא משמשים כדי לשקף את יחסי הכוח הללו מחד וכדי לחזק אותם מאידך.^{[דרוש מקור]}

במקביל לעיסוק בתודעתו של הכובש, עסק המחקר הפוסטקולוניאלי באופן נרחב גם בתודעתו של הנכבש. כדי ליצור סיטואציה פוסטקולוניאלית אין די בקיומם של יחסי שליטה - מרכיב הכרחי של סיטואציה כזו הוא הקנאה של הנכבש בכובש ורצונו להידמות אליו. השפעתו ההרסנית של הקולוניאליזם מתבטאת בכך שמושאיו מאבדים את אמונם בתרבותם שלהם, ומנסים להידמות לתרבות השלטת. מאמץ זה נידון לכישלון - בעוד שהתרבות השלטת הצהירה, לרוב, על עקרונות.^{[דרוש מקור]}

היברידיות - הומי באבא

ערך מורחב – הומי באבא

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

ישראל והפוסטקולוניאליזם

ישנה תאוריה פוסטקולניאליסטית הגורסת כי מדינת ישראל היא תוצר של קולוניאליזם אירופאי. לפי תאוריה זו, הקולוניאליזם בציונות מתבטא בהגירת יהודים אירופאים למזרח התיכון והפעלת פרקטיקות אוריינטליסטיות כנגד היהודים המזרחיים והערבים.^{[דרוש מקור]}

לפי הוגים המצדדים בתפישה זו כגון סמי שלום שטרית ואלה שוחט, הציונות היא תנועה לאומית אירופאית שנוצרה בעקבות מצוקתם ורדיפתם של יהודי אירופה במולדתם. בעוד שיהודי אירופה סבלו מאנטישמיות ורדיפות שהגיעו לשיאן בשואה, נהנו יהודי ארצות האסלאם מחיים נוחים ומשכנות טובה באופן יחסי עם הערבים. מדינת ישראל היא שלוחה קולוניאליסטית של המערב, שהוקמה תוך נישול האוכלוסייה המקומית, הפלסטינים, מאדמתה ומזכויותיה. עם הקמת מדינת ישראל חששו היהודים האשכנזים מנחיתות דמוגרפית לעומת הערבים ומקריסה כלכלית, ולכן, ובמהופך לנטען בשיח הפליטים היהודים ממדינות ערב, עקרו מארצותיהם את הקהילות היהודיות שחיו בארצות מוסלמיות והביאו אותן במרמה לישראל. סיבה נוספת להבאת יהודי המזרח היא שישמשו פועלים שחורים ויישבו את אזורי הספר והפריפריה הבלתי מאוכלסים. הזהות הערבית של המזרחים היוותה איום על הממסד האשכנזי השליט בשל חשש לצביונה האירופי של המדינה, מהתחברות של המזרחים אל הערבים ומאובדן ההגמוניה האשכנזית, ולכן נקטה ונוקטת המדינה מדיניות של אפליה שיטתית נגד המזרחים, כמו גם נגד הפלסטינים תושבי ישראל, בכל תחומי החיים על מנת לשמר את הפער הכלכלי והמעמדי בין האשכנזים למזרחים. בנוסף לכך פעלו ופועלים האשכנזים באמצעות מערכת החינוך למחיקת זהותם המזרחית של המזרחים ולהביא להשתכנזותם. עוד פועלים האשכנזים להחדרת שנאה בקרב המזרחים כלפי הערבים במטרה לתקוע טריז בין שתי האוכלוסיות, שהתחברותן עלולה לערער על השלטון האשכנזי. כתוצאה מכך האשכנזים המשתייכים ל"מחנה השלום" חשים עליונות מוסרית כלפי המזרחים בשל החזקתם בדעות יוניות וליברליות כביכול. מצדדי השיח הנ"ל טורחים להדגיש כי נישול הפלסטינים, הבאת המזרחים, ניצולם והפלייתם נעשו במתכוון במסגרת תוכנית מאורגנת ושיטתית.^{[דרוש מקור]}

ביקורת

אחת הטענות כנגד התאוריה הפוסטקולוניאליסטית היא, שהתוצר של סלחנותה כלפי האחר הילידי, מוביל לעיתים לסלחנות כלפי גילויים בוטים של רלטביזם תרבותי וכן לסלחנות כלפי גילויי אלימות כגון מעשי טרור.^{[דרוש מקור]}

עבודות מכוננות בפוסט-קולוניאליזם

• פרנץ פנון, "עור שחור, מסיכות לבנות" הוצאת מעריב, 2004 (1952).
• אלבר ממי, דיוקן הנכבש ולפני כן דיוקן הכובש, הוצאת כרמל 2005. (1957).
• פרנץ פנון, "מקוללים עלי אדמות", הוצאת בבל 2006 (1961).
• אדוארד סעיד, אוריינטליזם.
• הומי באבא, The Location of Culture.
• רנג'יט גוהא, Subaltern Studies.
• אלאגמיר האשמי, Commonwealth Literature: An Essay Towards the Re-definition of a Popular/Counter Culture.

ראו גם

• פוסט-קומוניזם
• אימפריאליזם
• קולוניאליזם
• נאו קולוניאליזם
• לימודי מוכפפות (Subaltern Studies)

• היטל גל-פטרס ( השתקפות התופעה במפות גאוגרפיות )
• היטל פולר ( השתקפות התופעה במפות גאוגרפיות )

לקריאה נוספת

• אלן פינקלקראוט, בשם האחר, הוצאת שלם, 2004. חוברת שמקשרת בין פוסט קולוניאליזם ליחס לישראל וליהודים.
• יהודה שנהב (עורך), קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי, תל–אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2004.
• רוברט יאנג, פוסט קולוניאליזם: מבוא, תל אביב, הוצאת רסלינג, 2008.
• ירון אזרחי, השיח הפוסטקולוניאלי הישראלי, קתרסיס 11, אביב תשס"ט 2009

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא פוסטקולוניאליזם בוויקישיתוף