פולהיים
פּוֹלְהַיְים ("בית בקוטב") היה השם שנתן רואלד אמונדסן למחנה שלו (הראשון מאז ומעולם) בקוטב הדרומי. הוא הגיע לשם ב-14 בדצמבר 1911 עם עוד ארבעה חברים ממשלחתו, משלחת הקוטב הדרומי: הלמר האנסן, אולאף ביאלאנד, אוסקר ויסטינג וסוורה האסל.[1]
חישובים
במיקום הראשון של הקוטב הדרומי, כפי שהעריך אז, הצהיר אמונדסן, "הנה אנו מציבים אותך, דגל יקר, על הקוטב הדרומי ומעניקים לשטח שעליו הוא שוכן את השם רמת המלך האקון השביעי." לצד דגל נורווגיה הוצב גם דגל פראם.
מחמת המחלוקות ההיסטוריות על התביעות שהציגו חוקרי קוטב לפני משלחת אמונדסן, בייחוד התביעות הסותרות של פרדריק קוק ורוברט פירי, שכל אחד מהם טען לראשוניות בקוטב הצפוני, נקט אמונדסן משנה זהירות בתצפיות הקוטב שלו.
ככל שמתקרבים אל הקוטב הדרומי הגאוגרפי (או הקוטב הצפוני) הולכים המרידיאנים של קווי האורך ומתלכדים, עד שלבסוף מאבדת מדידת קו האורך כל משמעות, כיון שמעלת האורך הולכת וקטנה. בקוטב עצמו, אם המיכשור של המודד מדויק דיו, נפגשים כל המרידיאנים. אמונדסן הגיע למסקנה, שאפשר לוותר על המאמץ הנוסף הדרוש להשגת קו האורך ולהתמקד בקו הרוחב. אמונדסן אימץ אסטרטגיה זו אחרי ששמע בנובמבר 1909 בחברה הגאוגרפית המלכותית בלונדון הרצאה שנשא האסטרונום והגאוגרף ארתור רוברט הינקס. בהרצאה שנשא על סקרי מדידה וקרטוגרפיה באוניברסיטת קיימברידג' הציג הינקס את התאוריה הזו כשדן בסוגיה של קביעת מיקום סמוך לקוטב.[2]
בעזרת המכשירים שעמדו לרשותו, העריך אמונדסן שביכולתו לקבוע את מיקום הקוטב בסטייה של כמייל ימי (1.850 ק"מ). כדי לוודא שלא יהיה שום ספק בכך, שמשלחתו אכן הגיעה אל הקוטב הדרומי, החליט להקיף, או לתחם, את הקוטב.
שלושה מחברי המשלחת נשלחו לעברים שונים מנקודת המיקום המשוער של הקוטב, האחד בהמשך הכיוון שבו הגיעה המשלחת והשניים האחרים בזוויות ישרות לאותו כיוון. כל אחד מגולשי הסקי המשיך בדרכו לאורך 18.5 ק"מ (10 מיל ימי) ובהגיעו לנקודת הסיום תקע שם מגלש מזחלת מיותר ועליו דגל שחור ופתק לרוברט פלקון סקוט, אם וכאשר יגיע. עוד למעלה מחודש חלף עד שסקוט הגיע לקוטב ומצא את הפתק, שבו צויין מיקום המחנה של אמונדסן.
בעוד גולשי הסקי תוקעים את נקודות הציון סביב הקוטב, ערך אמונדסן מדידות של גובה השמש אחרי קביעת מיקומו. הואיל והתאודוליט שלו ניזוק, נעשו התצפיות בסקסטנט, כשהשמש מקיפה את המחנה לאיטה במשך 24 שעות ולעולם אינה שוקעת.
על פי חישובים אלה קבע אמונדסן, שמיקומם הנוכחי נמצא כ-10 ק"מ מנקודת הקוטב הדרומי המתמטי. נקודה זו הוקפה ונתחמה על ידי גולשי הסקי.
ב-17 בדצמבר התקדם אמונדסן אל מיקום הקוטב הדרומי על פי הערכתו, וניהל תצפיות נוספות במשך 24 שעות. בכל משמרת תצפית הציב שני אנשים, שכל אחד מהם אישר בחתימתו את תצפיות חברו בספרי הניווט. דבר זה נעשה כדי לוודא, שלא יהיה כל ספק בכך שהמשלחת אכן הגיעה אל הקוטב. ארבעה מחמשת האנשים בקבוצת הקוטב הוכשרו לעסוק בניווט; רק אולאף ביאלאנד לא הוכשר לכך.
על פי חישובים אלה נקבע, שהם רחוקים עדיין 2.7 ק"מ מן הקוטב, ושני אנשים נשלחו לתקוע דגלונים נוספים.
לבסוף, הוסיף אמונדסן עוד דגלוני-סימון לכיסוי השטח הנותר. באופן כזה תוחם הקוטב שלוש פעמים בסך הכל.
המצלמה הרשמית של המשלחת ניזוקה בדרך לקוטב, כך שהתמונות היחידות שצולמו שם נעשו במצלמת החובבים שהביא עמו חבר המשלחת אולאף ביאלאנד.
ב-18 בדצמבר 1911 עזבה משלחתו של אמונדסן את פולהיים. היא השאירה שם את האוהל הרזרבי של אמונדסן, ובו מכתב לסקוט ומכתב שסקוט התבקש להעביר למלך הוקון השביעי במקרה שאמונדסן לא ישוב ממסעו. שני המכתבים נמצאו עם גופותיהם של סקוט וחבריו והיוו ראיה נוספת לכך, שאמונדסן הגיע אל הקוטב הדרומי.
כשאומתו חישוביו של אמונדסן נמצא, שהמחנה הסופי שלו נמצא במרחק 2.3 ק"מ מן הקוטב הדרומי המתמטי, הישג נכבד בהתחשב במכשירים שעמדו לרשותו. נוסף לכך, נקבע בוודאות, שחבר המשלחת הלמר האנסן - אחד האנשים שהתוו מתכונת רשת בגלישתם בין סמני התיחום - עבר באחד ממסלולי הגלישה שלו במרחק 180 מטרים מן הקוטב הדרומי המתמטי.
האוהל
האחרונים שראו את האוהל היו אנשי קבוצת הקוטב של סקוט, בינואר 1912. לשם קביעת מיקומו הנוכחי של האוהל של אמונדסן יש לקחת בחשבון את מידת דיוק הניווט של אמונדסן בשנת 1911, זרימת הקרח מאז, וכמות השלג שהצטבר מעל האוהל במשך השנים. מיקומו הנוכחי של האוהל חושב ל-89° 58′ 51″ דרום, 46° 14′ מזרח, בסטייה של כ-300 מ' של חוסר ודאות במיקום. האוהל קבור ככל הנראה בעומק 17 מ' מתחת לפני השלג הנוכחיים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
25634227פולהיים