הוקון השביעי, מלך נורווגיה

הוקון השביעי, מלך נורווגיה
Haakon VII
	הוקון השביעי, מלך נורווגיה
לידה	3 באוגוסט 1872; ארמון שרלוטנלונד, קופנהגן, דנמרק
פטירה	21 בספטמבר 1957 (בגיל 85); הארמון המלכותי, אוסלו, נורווגיה
שם מלא	כריסטיאן פרדריק קארל גאורג ולדמאר אקסל
מדינה	נורווגיה
מקום קבורה	טירת אקרסהוס
בת זוג	הנסיכה מוד מוויילס
שושלת בית שלזוויג-הולשטיין-סונדרבורג-גלוקסבורג
תואר	מלך נורווגיה
אב	פרדריק השמיני, מלך דנמרק
אם	לוביסה, נסיכת שוודיה
צאצאים	אולף החמישי
	18 בנובמבר 1905 – 21 בספטמבר 1957; (51 שנים)
	→ אוסקר השני אולף החמישי ←

הוקון השביעי (3 באוגוסט 1872 - 21 בספטמבר 1957) היה מלך נורווגיה הראשון לאחר פירוק האיחוד עם שוודיה ב-1905 ועד מותו. הוא נודע בהתנגדותו האיתנה לפלישת גרמניה הנאצית לארצו במלחמת העולם השנייה.

ראשית חייו

הוקון נולד ב-3 באוגוסט 1872 בשם קרל למשפחת המלוכה של דנמרק. אביו היה מלך דנמרק העתידי פרדריק השמיני, מלך דנמרק, ואחיו הבכור היה מלך דנמרק העתידי כריסטיאן העשירי.

משפחתו שימשה כמשפחת המלוכה הדנית מאז שנת 1448, וכמה מבני משפחתו אף שימשו כמלכי נורווגיה בעבר.

הוקון נישא בשנת 1896 לנסיכה מוד מוויילס, בתו של מלך בריטניה העתידי אדוארד השביעי. בשנת 1903 נולד לזוג בנם אלכסנדר אדווארד כריסטיאן פרדריק, נסיך דנמרק.

מלך נורווגיה

אחרי פירוק האיחוד השוודי-נורווגי בשנת 1905 הוקמה על ידי הממשלה הנורווגית ועדה, שתפקידה היה לחפש מועמד מתאים לשמש כמלך נורווגיה העצמאית הראשון בעידן המודרני. הנסיך קרל סומן כמועמד המוביל בזכות קשרי הדם שלו למלכי נורווגיה בעבר, העובדה שהיה לו בן שיוכל לשמש כיורש, וקשרי המשפחה שלו עם בית המלוכה הבריטי, שיכולים היו להיות לתועלת למדינה הצעירה.

הנסיך התנה את הסכמתו לשמש כמלך נורווגיה בעריכת משאל עם שבו יאושר המשך קיומה של מונרכיה בנורווגיה העצמאית, ויידחה הרעיון להפוך את המדינה לרפובליקה. לאחר שמוסד המונרכיה זכה לתמיכה של 79% מהבוחרים, הוכתר הוקון רשמית כמלך נורווגיה ב-22 ביוני 1906. הוא בחר את השם הוקון, שמם של שישה ממלכי נורווגיה העצמאית בימי הביניים.

המלך הוקון הורה לשים בכביש טרולסטיגן תמרור המזהיר מפני טרולים.

מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצהירה נורווגיה על נייטראליות. למרות זאת, ולמרות הבטחות מצד גרמניה, היא פלשה לנורווגיה ב-9 באפריל 1940. תחילה הצליחו הכוחות הנורווגיים לבלום את הפולשים, דבר שנתן לממשלה, למשפחת המלוכה ולפרלמנט שהות להתפנות מהבירה אוסלו לכיוון הצפון.

קורט ברוייר, דיפלומט גרמני שהיה מוצב בנורווגיה, דרש להיפגש עם המלך. בפגישתם הבהיר להוקון שלהיטלר אין כל רצון להדיח אותו מכיסאו, ודרש שכתנאי להישארותו כמלך נורווגיה הוא יורה על כניעת צבא נורווגיה וימנה את מנהיג הנאציונל סמלינג (המפלגה הנאצית הנורווגית), וידקון קוויזלינג, לראש ממשלת נורווגיה. ברוייר איים כי ההשלכות לנורווגיה יהיו קשות אם יסרב המלך להצעתו. הוקון הודיע לו שהוא צריך להעלות את ההצעה בפני ממשלתו.

בפגישה עם הקבינט הנורווגי לא התערב הוקון בהחלטה, אולם הבהיר את דעתו שאין לקבל את תנאי הגרמנים, ואם הממשלה תמצא לנכון לקבל אותם הוא לא יראה את עצמו כשיר עוד לשמש כמלך נורווגיה ויגיש את התפטרותו. הקבינט החליט פה אחד נגד קבלת התנאים הגרמניים, ובשידור רדיו קרא המלך לעם הנורווגי להמשיך בהתנגדותו לפולשים הגרמנים.

כתגובה לסירוב לשתף פעולה שלחו הגרמנים מפציצים של הלופטוואפה להפציץ את העיירה בה שהו המלך וממשלתו, בניסיון לחסל אותם, אולם המלך והממשלה הצליחו לעזוב את העיירה לפני מועד ההפצצה. המלך ונסיך הכתר אולף פונו באונייה בריטית לטרומסו בצפון המדינה, שהוכרזה בירה זמנית.

בעלות הברית הצליחו לבסס את אחיזתן בצפון נורווגיה, אולם בסוף מאי התחילו להעביר כוחות שהיו זקוקים להם בקרב על צרפת. עמידת הכוחות הנורווגיים נחלשה, וב-7 ביוני פונו המלך והממשלה לבריטניה, והקימו ממשלה גולה בלונדון. במהלך שלטון הכיבוש הגרמני שימש המלך סמל לאומי של המחתרת הנורווגית.

לאחר המלחמה

קברו

עם סיום המלחמה חזר הוקון לנורווגיה המשוחררת, שם זכה לאהדה רבה בעקבות עמידתו נגד הפולש הגרמני.

בשנת 1955 שבר הוקון את עצם הירך כתוצאה מתאונה במקלחת. התאונה ריתקה אותו לכיסא גלגלים, דבר שדיכא את רוחו והוסיף להידרדרות במצבו הרפואי עד פטירתו בשנת 1957, בגיל 85. הוא מלך על נורווגיה 52 שנה^[1].