פדריקו ארז'וריז זאנארטו

פדריקו ארז'וריז זאנארטו
Federico Errázuriz Zañartu

זאנארטו, צילום משנת 1875.
לידה	25 באפריל 1825 סנטיאגו דה צ'ילה, הקפיטניה חנרל של צ'ילה
פטירה	20 ביולי 1877 (בגיל 52) סנטיאגו דה צ'ילה, הרפובליקה הליברלית בצ'ילה
מדינה
השכלה	אוניברסיטת צ'ילה
מפלגה	המפלגה הליברלית של צ'ילה
בת זוג	יולוג'יה גרסיה-הוידוברו
נשיא צ'ילה ה־7 18 בספטמבר 1871 – 18 בספטמבר 1876 (5 שנים) → חוסה חואקין פרס אניבל פינטו ←
שר המלחמה והצי של צ'ילה 18 בספטמבר 1866 – 13 בנובמבר 1868 (שנתיים ו־8 שבועות) תחת נשיא צ'ילה חוסה חואקין פרס
4 בינואר 1865 – 30 במרץ 1865 (12 שבועות ויומיים) תחת נשיא צ'ילה חוסה חואקין פרס
שר המשפטים והתשתיות הציבוריות של צ'ילה 1864–1866 (כשנתיים) תחת נשיא צ'ילה חוסה חואקין פרס
חתימה

פדריקו ארז'וריז זאנארטו (בספרדית: Federico Errázuriz Zañartu;‏ 25 באפריל 1825 – 20 ביולי 1877) היה עורך דין ופוליטיקאי צ'ילאני, שכיהן בתור נשיא צ'ילה השביעי בין 1871 ל-1876 במהלך תקופת הרפובליקה הליברלית בצ'ילה. זאנארטו היה הנשיא הראשון של צ'ילה שנולד לאחר השגת העצמאות של הקפיטניה חנרל של צ'ילה מהאימפריה הספרדית. לאורך רוב נשיאותו נעצר כיבוש אראוקניה מבחינה זמנית בכדי לחזק את השליטה של ממשל צ'ילה על השטחים החדשים שנכבשו בפטגוניה. זאנארטו פירק את הברית עם השמרנים ואיחד את הפלג הליברלי בברית הליברלית, שקידמה תהליך הרחבת חירויות ואת תהליך העברתם של מוסדות ציבור מהאליטה אל הציבור. זאנארטו היה גם הנשיא הראשון שכיהן בקדנציה בת חמש שנים ולא עשר.

ביוגרפיה

דיוקנו הרשמי של הנשיא פדריקו ארז'וריז זאנארטו.

פדריקו היה בנם של פרנסיסקו חבייר ארז'וריז אלדונייט וג'וספה זאנארטו, נולד בסנטיאגו ב-25 באפריל 1825. מגיל צעיר מאוד הוא נרשם ללימודים בבית מדרש מתון בזכות מלגה שהשיג דודו, הארכיבישוף לעתיד רפאל ולנטין ולדיביו, בשל המצוקה הכספית של אביו. עם זאת, בצעירותו הוא התרחק מהדרך הדתית והחל ללמוד משפטים, קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת צ'ילה בשנת 1846 ותואר בתאולוגיה בשנת 1848. ב-24 באוגוסט אותה השנה הוא נישא ליולוג'יה גרסיה-הוידוברו, בתו של חבר האליטה הכלכלית של סנטיאגו ממשפחה מבוססת עוד מימי הממשל הקולוניאלי של האימפריה הספרדית.

בשנת 1849 החל את הקריירה הפוליטית שלו כשנבחר למזכיר הנפה של קאופוליסן במחוז קולצ'אגואה שבחל או'היגינס, וטיפח מוניטין בתור מייצגה של המפלגה הליברלית מטעם הנפה במהלך תקופת הרפובליקה השמרנית בצ'ילה. מכאן ואילך הוא הצטרף לדור הליברלים הצעירים שקראו לחקיקות עבור זכויות האזרח, התנגד בחריפות למועמדותו של מנואל מונט לנשיאות והשתתף במהפכה הכושלת של 1851 נגד ממשלו של מונט. לאחר אירועים אלה ולאחר גלות קצרה בפרו, הוא נבחר לנציג מטעם נפת לונטואה לקונגרס בשנת 1855, מה שאפשר לו להתנגד לממשלת מונט השנייה ישירות דרך בית הנבחרים ולהשתתף באופן פעיל בניסיון המהפכה הנוספת של 1859. לאחר כישלון המהפכה ושימור אחיזת הממשלה בשלטון, נעצר זאנארטו והועמד לדין.

לאחר הקמת הקואליציה השמרנית-ליברלית בידי חוסה חואקין פרס המתון בשנת 1861, שב זאנארטו לפוליטיקה. בשנת 1863 הוא נבחר שוב לנציג נפה בקונגרס, אך כעבור כמה חודשים הנשיא פרס מינה אותו לשר המשפטים והתשתיות הציבוריות, תפקיד אותו מילא עד 1866, עד שמונה לשר המלחמה והצי. ביצועיו במשרות השרים העלו את מעמדו בתוך הממשלה, ובשנת 1867 נבחר לסנאט (הבית העליון בקונגרס) מטעם מחוז אובלה. בשנת 1871 נבחר לנשיא צ'ילה מטעם הברית השמרנית-ליברלית.

זאנארטו קידם את תהליך העברת צ'ילה מהרפובליקה השמרנית אל תקופת הרפובליקה הליברלית אשר החל תחת פרס. לפי החקיקה מתקופתו של פרס, היה זאנארטו הנשיא הראשון שיכול היה להיבחר לקדנציה אחת בלבד (אלא אם לא רצופה) בת חמש שנים ולא לשתי קדנציות רציפות בנות 10 שנים סך הכל. ממשלתו נאלצה להתמודד עם שורה של בעיות: בתחום הכלכלי, הירידה בכרייה ובייצוא החקלאי; ביחסים בינלאומיים, סכסוכי הגבול עם בוליביה וארגנטינה, שהובילו אותו להקים את משרד יחסי החוץ, ובפוליטיקה הפנימית, את משבר ברית השמרנים-ליברלים בשל כוונותיו לקדם את החילון של הממשל, שהוביל ליציאה של השמרנים מהממשלה ולהקמת הברית הליברלית.

עם זאת, זאנארטו הוכיח בשנותיו יכולת להתמודד עם קשיים אלה, לבצע רפורמה בחוקה של 1833 וקידום תשתיות ציבוריות חשובות בתמיכת הממשלה כמו שיפוץ הבירה סנטיאגו דה צ'ילה שהונהגה בידי ביצועו של ראש העיר ויקונה מקנה, הלאמת הרכבת הדרומית וסיום בניית מושב הקונגרס החדש. כיבוש אראוקניה שהונהג בידי ממשל פרס בכדי לספח את פטגוניה בידי צ'ילה נעצר באופן זמני תחת ממשל זאנארטו בכדי לחזק את האכיפה של הסמכות השלטונית באזור לאחר הסיפוח הצבאי שלו מידי גורמים שבטיים אינדיאנים מקומיים. היה זה רק לאחר סיום כהונתו של זאנארטו כאשר המשיך הכיבוש של החבל הדרומי.

בתום ממשלתו הציגה הברית הליברלית את אניבל פינטו כמועמד לנשיאות, שלא הייתה לו שום בעיה להיבחר בזכות תמיכת הממשלה בשנת 1876. עם סיום כהונתו סיים זאנארטו את הקריירה הפוליטית שלו וסיים גם את כהונתו בתור סנאטור. שנה לאחר שעזב את משרת הנשיא בסיום המנדט שלו, ב-20 ביולי 1877, נפטר פדריקו ארז'וריז זאנארטו לפתע כתוצאה מהתקף לב בגיל 52. בבחינה היסטורית, הישגו הגדול ביותר של ארז'וריז עבור צ'ילה נחשב להיות המתה של הברית הליברלית, שהסדירה לחלוטין את תקופת הרפובליקה הליברלית במקום קודמתה השמרנית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פדריקו ארז'וריז זאנארטו בוויקישיתוף

• פדריקו ארז'וריז זאנארטו, באתר המורשת של צ'ילה (בספרדית)
• פדריקו ארז'וריז זאנארטו, באתר היסטוריה פוליטית מטעם הקונגרס של צ'ילה (בספרדית)
• פדריקו ארז'וריז זאנארטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פדריקו ארז'וריז זאנארטו31816387Q1326